ל"הארץ" היתה השבוע (28 לדצמבר 2020) ידיעה על "תרגיל" שעושה תאגיד פייסבוק לכמה מלקוחותיו – בעיקר עסקים קטנים. על פי המדווח פייסבוק סוגרת לאותם עסקים את יכולת הפירסום שלהם המתבצעת על דפי פייסבוק. כך העסק שבו מדובר מאבד יכולת כלכלית לא מבוטלת. ובקיצור: חטפו בעיטה בתחת.
ביום ראשון בערב יתחיל הסגר מספר 3 בישראל. אם קו המגמה שבין סגר 1 ל-3 יימשך אז מה שצפוי זה סגר קו-קו-רי-קו – כלומר הרבה רעש ומעט תוכן. כפי שהדברים נראים, הממשלה כאן לא למדה דבר מפברואר ועד היום. היא יודעת רק לנגן באקורדיון: לפתוח או לסגור. יותר מזה, בגלל שלסגור נהיה יותר ויותר קשה אז צריך לייצר מצב משברי – מספרי ענק של נדבקים – כדי להתחיל בסגר החדש. כלומר לעבור מהפח אל הפחת. אפילו שלמה בר-אבא מנגן יותר טוב.
Corporate bodies have no soul. Corporate bodies are more corrupt and profligate than individuals, because they have more power to do mischief, and are less amenable to disgrace or punishment. They feel neither shame, remorse, gratitude, nor goodwill
(William Hazlitt (1778 – 1830)
ידידה ביקשה דעתי בשאלה האם להקדים ולהתחסן או להמתין קצת. מצד אחד היא בקבוצת סיכון ולכן ראוי להקדים. מצד שני רק חמור קופץ בראש.
ציטטתי את המחקר
שמצא שתרופות שקיבלו אישור בחודש דצמבר נמצאו
עם 20% יותר תופעות לוואי ויותר שיעור תמותה. כל זה מספיק כדי לא להיות אתון קופצת
לגובה.
בתקשורת דיווחו בראשית השבוע על מותו של ג'ון לה קארה, "מגדולי סופרי המתח והריגול". ואכן מי שצפה בסרטים יכול היה להתרשם שבזה עסקינן.
ג'ון לה קארה לא
כתב ספרי מתח וריגול. הוא כתב על פוליטיקה - במובנה הרחב, לא המפלגתי - אותה כיסה בסיפורי הריגול שלו.
בהעדר מלחמה עם החמאס, החיזבאללה ואיראן ובתום המלחמות העקובות מדם שהיו לישראל עם האמירויות ובחריין שהסתיימו בהסכם שלום – נותרה עדיין מלחמה אחת שמחממת את התקשורת הכלכלית – מלחמת החמאה.
זה אמנם שמו של ספר שכתב גרהם גרין. אבל בימינו קונסול הוא בעיקר כלי כלכלי. ולדעתו של ג'ורג' סורוס, מיליארדר, לקונסול יש מקום של כבוד.
סורוס זכה לתהילת עולם עת הימר בהצלחה על פיחות בשטרלינג הבריטי, ומאז דעתו הכלכלית מתבקשת בכל פעם שיש מצב לא נעים. אנחנו, מעריך סורוס, מתקרבים למצב לא נעים. זה יכול להיגמר במשבר של ממש ולא במיני משבר מתוצרת משפחת קורונה.
בשבועות האחרונים הודיעו שלוש חברות המייצרות תרופות כי בניסויים עבור חיסון שהמציאו למגפת הקורונה נמצא כי ב- 90-95% מהמקרים החיסון הוכיח את יעילותו. מאותו הרגע החלה ההתרוצצות בשאלה מי יהיו הראשונים לזכות בחיסון, ובתקשורת כבר נמסר שמשרד הבריאות אף הקים ועדה שתפסוק בשאלה הזו.
תרומתי לנושא האזוטרי
הזה היא בהצעה למנות ליו"ר הוועדה את יובל שטייניץ, שר האנרגיה. שתי סיבות
להצעה שהוא, ולא רופא מומחה באפידמיולוגיה, יישב על הכסא הרם. האחת, ההחלטה כלל
אינה רפואית. היא יאה יותר לפילוסוף. ושטייניץ הוא פילוסוף מומחה. השנייה, כך
ניפטר משר אנרגיה גרוע ומזיק שעובד למען תאגידים המייצרים חשמל מדלק פחמני.
בדומה לאמרה "מלחמה היא דבר רציני מדי מכדי מכדי להשאירו לאנשי צבא" אפשר לומר כי כלכלה היא עניין רציני מדי מכדי להשאירו בידי כלכלנים.
אבל לעיתים הם
יודעים לספר בדיחות. כאשר פתחתי את תיבת הדואר שלי השבוע מצאתי מכתב ממשרד האוצר
עם הכותרת: "משרד האוצר פרסם
להערות הציבור תזכיר חוק המורה על הקפאת השכר הממוצע". הנה לנו מחכמת הכלכלה:
אפשר בחוק לשנות גם את המתמטיקה. אמרו מעתה, לפי החוק בישראל 1+1= חצי, לפחות לצורך חישובי ריבית החובה.
שאלה: נניח שיש לך 100 שקל בחשבון חיסכון הנושא ריבית של 2% לשנה. האם אחרי 5 שנים יהיו לך?
א.
פחות מ – 102 שקל.
ב.
בדיוק 102 שקל.
ג.
יותר מ – 102 שקל.
זה ציטוט משאלון
שבדק "אוריינות פיננסית" בקרב בני 50+. מחצית הנשאלים בארה"ב טעו
בתשובה. מחקרים במדינות אחרות ובגילים צעירים יותר הניבו תשובות דומות.
כך נכתב בדו"ח שכתב ד"ר עידו גל שעסק
בעיקר ב"אוריינות מתמטית".
בארצות הברית התקיימה
עבדות גם אחרי שנאסרה באנגליה, צרפת ומדינות קולוניאליות אחרות. ב – 1865 בעקבות
מלחמת האזרחים בארה"ב היא נאסרה גם שם. ומאז אין עבדים.
עד שהיא חזרה
בתחפושת לעולמנו בזכות המלחמה ב – 1967 שלאחריה הכובש הליברלי החזיר את עטרת מסורת
העבדות ליושנה.
השבוע התקיים בירושלים כנס שבכותרתו "בולשיט". היום, אחרי שדונלד טראמפ הפסיד (לא בטוח – כי טרם היתה הצבעה בחבר האלקטורים) בבחירות לנשיאות ארה"ב יש המקווים שתם עידן הבולשיט. אלא שיש בסיס לסברה שהבולשיט יהיה עימנו עוד זמן רב. ולא רק בגלל ריבוי הפרים על פני כדור הארץ.
ישראלי המתגורר
בארה"ב ראה את הסקרים בתום ההצבעה לנשיאות ארה"ב שהצביעו על תיק"ו,
התבאס וכתב לאחותו, המתגוררת בישראל: "השמוק מנצח". היא, בתגובה, כתבה
לו "מי מהם?" לטעמי הפוליטי היא קלעה בול.
על העובדות אין מחלוקת: בין גברים ונשים יש פער שכר. זו לא המצאה ישראלית או אמריקאית. המחלה נמצאה אפילו בדנמרק, שהיא האם-אמא של השיוויון המגדרי. זה עשרות שנים שחוקרים וחוקרות תוהות על פשר התופעה שעל פניה נראית מוזרה.
מרכז טאוב
בירושלים הוא נותן החסות. החוקר נחום בלס מנהל אותו. תכירו: פורום למדיניות חינוך.
המשתתפים הם חוקרים באקדמיה, מנהלי בתי ספר, מורים וכל מי שהפופיק שלו רוטט למשמע דיונים
על בתי ספר. אני – לא חוקר ולא מחונך – משתתף אילם. בשבועות האחרונים הדיונים
מתלהטים ויש בהם עניין לציבור בכללותו.
"מותר האדם
מהבהמה אין" פסק קוהלת שנחשב אמנם חכם אבל המשפט די טריוויאלי. מה שאינו
טריוויאלי הוא מי מבין "האדם" מותר פחות ומי יותר מאחרים. חסידי תורות
הגזע – כולל היהודים שבהם – מצאו כל מיני סוגים של אנשים שהם לטעמם נחותים. מבין
היהודים היו שהתסתמכו על שיעור היהודים מבין מקבלי פרס נובל. אלא שהיהודים בישראל
קלקלו את ההישג הזה. בקיצור: תורות הגזע לא נתנו פתרון.
מה מסתתר מאחורי המילים שהממשלה ודובריה מפיצים מאז תחילת המגיפה.
קפסולה: קפסולה
היא קופסה/קבוצה סגורה. קפסולה של קפה או תרופה המאוחסנת בקפסולה מוכרים לכולנו. בחיים
האנושיים אין דבר כזה. מורה ותלמידיו לעולם לא יהיו קפסולה. כי הן למורה והן
לתלמידים יש חיים מחוץ לכיתה. יש אחים, משפחה, קולגות, קפסולות אחרות. לימוד
בקפסולות – גם "מוקפדות" כדרישת משרד הבריאות - הוא קשקוש מההתחלה ועד לסגר
הבא.
חגיגה שכזו לא נראתה ביקום זה עשרות שנים. מפלגת הלייבור בניו זילנד ניצחה ברוב מוחלט בבחירות לפרלמנט. הסוציאל דמוקרטים – זן פוליטי שבישראל נכחד סופית עם חבירתם של עמיר פרץ ואיציק שמולי לממשלת נתניהו – למדו בעשורים האחרונים להפסיד תחת כמעט כל עץ רענן. ברוב העולם – כולל רוסיה וסין – המאבק הפוליטי נטוש בין סוגי ימין. וייתכן, אני לא מכיר את הפוליטיקה בניו זילנד – שגם שם הלייבור הוא מהטיפוס של הבוגד האולטימטיבי בסוציאל- דמוקרטיה הלא הוא משת"פ מלחמות הימין בעירק ובאפגניסטן: טוני בלייר מהממלכה המאוחדת.
הקוראים המתמידים מכירים את חיבתי למחקרים, לרוב אזוטריים, שמתפרסמים ברחבי העולם. ב – 2008 סיפרתי על מחקר שבדק האם שעון קיץ חוסך חשמל. את מדינת אינדיאנה שבארה"ב חוצה קו שעה כך שבחלק מהמדינה השעה אינה זהה לחלק השני. במשך כמה שנים הונהג שעון קיץ רק בחצי אחד. מכאן התרגיל החשבוני שעשו החוקרים. הם השוו את צריכת החשמל בין שני האזורים.
עיתון ה"גארדיאן"
האנגלי כתב, ו"הארץ" הישראלי ציטט בדיקה שעשה InfluenceMap ובה נמצא כי בפייסבוק
פורסמו 51 מודעות המכחישות את משבר האקלים וכוללות מידע כוזב, כמו למשל שדלק מזהם
אינו מסוכן ועוד מיני תבלינים שכאלה.
ב"תרבות
הווטסאפ" הפושה במקומותינו מקובל לעשות "העבר" לכל מיני סרטונים
וטקסטים שמישהו ממכרנו העביר לנו. בתרבות הזו יש "סמוך על" כלומר שמי
ששלח יודע מה שלח. מה שכמובן לא נכון כלל ועיקר. אז לא רק פייסבוק אשם. אנחנו
עושים דברים דומים.
כאשר הגיע לבית הלבן אחרי שיצא מבית החולים הצטלם הנשיא טראמפ ללא מסיכה. יש האומרים שפלט "תורידו את המסיכה, המחלה לא רצינית". אחרי שתחילה הכחיש שיש נגיף מתברר עכשיו – שלב שני בחינוכו של הנשיא – שיש נגיף אבל הוא לא נורא.
פלוני, בעל
ניסיון רב בכלכלה ציבורית, נשאל על ידי בנו מה תהיינה התוצאות הכלכליות של המגיפה.
הוא הפנה את השאלה גם אלי וכך "נולדו" שתי תשובות סותרות זו את זו. פלוני
מאמין, כמו בני גנץ, בביאת משיח הבדיקה עם תוצאה בתוך 20 דקות, מה שייתר את הסגר.
אני מאמין שאם זה מה שגנץ מאמין – אז זה נטול ערך. עם זאת, לשתי התשובות מכנה
משותף: שתיהן ניסו להעריך מה יהיה בשנה הקרובה. בכלכלה זה נקרא "הטווח
הקצר".
לפני כמה שנים
במסגרת עבודה "לתועלת הציבור" צוויתי להפעיל חוג אקטואליה במתנ"ס
מקומי. יום אחד הנושא בחדשות היה מה שלימים הפך לשגרה: "השקרים של
נתניהו". כששמעו משתתפי החוג את נושא
השיחה התעורר כעס. "אתם בתקשורת משקרים כאשר אתם טוענים שנתניהו שקרן",
הסבירו המשתתפים.
הנושא המדובר השבוע הוא בידיעה של ה"ניו יורק טיימס" על דו"חות המס של הנשיא טראמפ. מתברר שהאיש אביון, רדוף חובות במאות מיליונים שעומדים לפירעון בארבע השנים הקרובות. שעסקיו בהפסדי ענק. איך אדם בעל נכסים רבים כל כך, וחי ברמת חיים גבוהה מצליח להנפיק דו"חות למס הכנסה שהם שיא הגיחוך?
ארצות הברית
נחשבת ל"ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות". זה החלום האמריקאי ולפיו כל אחד,
אם רק ישתדל, יכול להיות מיליונר. או נשיא. כדי לדעת אם זה נכון נהגו מומחים לבדוק
את ממדי השיוויון. כלכלני הימין טענו כי במדינות אירופה, בגלל מערכת הרווחה
המתירנית, יש אולי יותר שיוויון אבל יש הרבה יותר בטלנים. בארה"ב יש פחות
שיוויון אבל כולם שם חרוצים להפליא, עובדים קשה ומתקדמים בסולם ההכנסות.
"אינעל דין
אל באבור אל ג'בהום" ובהמשך "געפילטע פיש עם סוכר" הם שני משפטי
מפתח בסאטירה ישראלית. אריק איינשטיין ואורי זוהר (1973) מגלמים דמויות של עולים
חדשים לארץ ישראל ומולם דמויות של הוותיקים שפולטים את שתי הקללות שצויינו לעיל
בראותם את אלה שזה מקרוב באו.
פילוסופים
התקוטטו לא מעט בשאלה האם האדם הוא טוב או רע. צמד הבדרנים היה חד משמעי: אנחנו
חארות שנהנים לזרוק את אשפתנו על הזולת. בעיקר על המהגר החדש גם כאשר אנחנו היגרנו
כמה שנים קודם לכן.
אני נהנה להשיב
על השאלות באשר למפגשים עם אנשים. לכל אורך התקופה השבתי כי אני נפגש באנשים ואף
ציינתי מספרם. המפגשים האלה לא הניבו תגובה מהמחשב של הקופה.
משהסתיימה ישיבת הממשלה בראשית השבוע עם ההחלטה על סגר בעוד 6 ימים היו ברורים שני דברים.
הראשון, שהמצב
כל כך חמור שסגר – שאינו רצוי – הוא פתרון יחיד לעת הזו.
השני, מה שנכתב
לעיל הוא שקר כי אם זה היה נכון אז הסגר היה מופעל מיד. והוא לא הופעל מיד כי עוד
יותר חשוב ממצב הבריאות הוא הנסיעה של בנימין נתניהו ופמלייתו לטקס מיותר בוושינגטון.
מה שהיה נמנע אם היה סגר.
לכן קשה להאשים
את הממשלה שאין לה סדר עדיפויות.
המשנה ליועץ
המשפטי לממשלה, רז נזרי, שלח לא מכבר מכתב לפקידות הבכירה בשרות הציבורי. נושא
המכתב: קידום נשים. נזרי מצטט מהחוקים הקיימים ומדגיש את הצורך לפעול על פיהם בכדי
לקדם נשים. כמשפטן, נזרי לא עוסק בשאלות כמו האם העדפה מגדרית – לכל כיוון – היא
ראויה או לא. הוא לא שואל למה רק העדפה לנשים ולא לערבים/בעלי הכנסה בינוית ונמוכה.
הוא לא מגבה את מכתבו במידע האם העדפה מגדרית מניבה תוצאות חברתיות עדיפות יותר.
הוא מהאו"ם.
ההסתדרות הכריזה השבוע על סכסוך עבודה במגזר הציבורי על רקע כוונות הממשלה לקצץ שכר ולפטר עובדים. מהעבר אפשר ללמוד שיהיו לנו עתה שבועיים של קללות, איומים, והצהרות שיסתיימו ביום שממנו ואילך מותר לשבות – ובלי שביתה. בישראל נדיר שיש באמת סכסוכי עבודה. אבל על העדרם מפצה צביעות שבהם ישראל היא באמת "אור לגויים".
איך סקס משפיע על הריבית? את התשובה לשאלה הזו אני עדיין לא יודע, אבל על ההיפך יש נתונים.
כנברן בחידושי
הכלכלה נרדמתי מקריאת מאמרי חטיבת המחקר של בנק ישראל שלאחרונה עסקו בשאלות כמו
"המוניטור ליציבות פיננסית", "האפקטיביות של סבסוד הוצאות פיתוח
אזורי תעשייה" ואולי החשוב מכל "מתודולוגיות כריית טקסט עם R: יישום לטקסטים שמפרסם
הבנק המרכזי". אלה אולי דברים חשובים אבל מה-זה-משעממים.
ההסדרים החברתיים לעת מגיפת הקורונה יצרו מעמד חדש: בטלנים מקבלי שכר. זה התחיל עם הסגר ומתן האפשרות למעסיקים להוציא עובדים לחופשות ללא תשלום. במקביל הוחלט כי העובדים האלה יהיו זכאים לדמי אבטלה על אף שפורמלית הם כלל לא מובטלים. בחודשים הראשונים הזכאות לדמי האבטלה היתה מוגבלת לתקופה קצרה. אלא שעם התמשכות המגיפה הוחלט כי הזכאות לדמי אבטלה תימשך עד קיץ 2021.
ב.נ. קנה וילה
בקיסריה. האיש מוכר בישראל כמי שנוהג לקנות דברים בכספם של אחרים. מה שאיפשר לו
להקים בריכה, גינה לתפארת מסביב לה וגדר המונעת כניסת לא רצויים.
ש.ג. בנה בית
בעמק בית שאן. הוא לא כל כך מוכר כמו ב.נ., אבל גם הוא מימן את הבית, הדשא והבריכה
מכספם של אחרים. במקרה הזה מכסף שהממשלה העמידה לרשותו. הממשלה אף בנתה גדר סביב
ביתו המונעת כניסת לא רצויים.
שני שימפנזים נכנסים
לבנק. לא, זה לא ספר חדש של דוד גרוסמן. זו תחילתה של חידה פיננסית שפתרונה אפשר
ויהיה נעוץ בסקס. אז מעט סבלנות.
כנדרש היום,
השניים קבעו פגישה מבעוד מועד עם יועץ השקעות, כדי לדון בתכניתם להשקיע כל אחד
100,000 שקל. היועץ הסתכל באורחיו ונדהם לראות כי שימפנזה א' גובהו 2 מטר ואילו שימפנזה
ב' רק מטר אחד. כדי להיטיב בייעוץ שייתן ביקש היועץ מעט מידע על מצבו של כל משקיע.
התברר כי לשימפנזה א' היה התקף לב בגיל 10, הוא עבר צינתור ובעורקיו מותקן עתה
סטנט.
בימי דכאון אלה,
כשהחום מעיק, הקורונה הופכת תושב קבע, ההכנסה הלאומית צונחת בכ – 30% והגירעון
הממשלתי הוא היחיד שחוגג, אין פלא שפתיחת האפשרות לשוחח בטלפון מירושלים לאבו דאבי
ראויה למסיבה. וטוב שיש לנו ראש ממשלה בליין, גם אם כנראה שתה יותר מהמותר בחגיגת
השלום בינינו לבין איחוד האמירויות.
כאילו שעד
המסיבה היתה בינינו מלחמה.
כאילו ששר החוץ
לא ביקר באבו דאבי לפני שנה.
בסתיו 2003 נסעתי לפינלנד. זה היה אחרי "קיץ כלכלי" בו שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, חזר שוב ושוב על משל השמן (הסקטור הציבורי) העושק את הרזה (המגזר הפרטי). כל זה כדי להצדיק את מדיניותו, שעיקרה קיצוצים, קיצוצים, הרבה קיצוצים (להלן קק"ה), שהיתה ביסוד המדיניות של הממשלה באותם הימים.
למה פינלנד?
חיפשתי מדינה קטנה, מוקפת אויבים, שתושביה מדברים בשפה לא מוכרת ושהסקטור הציבורי
בה אף שמן יותר מזה של ישראל.
השבוע התקיים
כינוס של עובדי הוראה וחוקריה ביוזמת מרכז טאוב בירושלים. הכנס, אחד מיני כמה
שהתקיימו בחודשים האחרונים, נועד לדון בשאלה איך אירגוני המורים משתלבים בשנת
הלימודים הקרובה שמתחילה בעוד כשבועיים. אלא שמהר מאוד הבינו כל המשתתפים כי הבעיה
האחרונה שיש בענייני חינוך לעת קורונה היא... אירגוני המורים.
כולם יודעים כי
כאשר נזקקים להלוואה לוקחים את זו עם הריבית הנמוכה ביותר. ולהפך? פלוני זכה
בהגרלה ב – 100,000 שקל. הוא פונה לבנק א' בשאלה כמה ריבית הוא יקבל עבור חסכון.
בבנק א' : 0.2%. בבנק ב' יש "דיל" - 4.5% . שאלה: באיזה בנק מומלץ
להפקיד את הכסף. ובלי התחכמויות: אין מסלול חיסכון אחר.
התשובה הנכונה
היא בבנק א'. במצבנו, מי שמציע ריבית של 4.5% היום הוא פושט הרגל של מחר. ללמדנו
כי ריבית גבוהה היא או מזיקה או בחשד מתמיד.
לפי נתוני הלשכה
המרכזית לסטטיסטיקה פער השכר הממוצע בין גברים ונשים בישראל הוא 34% - לטובת
הגברים.
ומכאן לחידה. הפער
הזה נובע מכך ש-:
א.
נשים מוכנות לוותר על שכר ובלבד שיתקבלו לעבודה.
ב.
יש אפליה נגד נשים.
ג.
נשים מעדיפות, יותר מגברים, עבודה במשרה חלקית.
הקוראים מתבקשים
לעצור כאן למשך דקה ולגבש דעתם על התשובה הנכונה.
כ – 12%
מהנשים וכ – 20% מהגברים בישראל מעשנים. השיעורים האלה לא שונים מהותית מהשיעורים
שנמצאו באירופה. אלא שהנתונים על השיעור הממוצע מפספסים את הסיפור היותר מעניין
מאחורי העישון.
באמשים אלה, בהם
הממשלה מטרללת את בוחריה בהחלטות המשתנות חדשות לבקרים ונובעות מפראנויה
מיניסטריאלית נטולת מרפא, חיפשתי נושא שיסיח את הדעת מהווירוס ומעלליו. למזלי נחת
בתא הדואר שלי מאמר על "כלים להתמודדות עם הגודש בכבישים". שמחתי על אף,
אחרי פיסקה או שתיים, שהמחבר, ששמו/ה נשאר עלום, הסביר כי יש צד חיובי לווירוס:
הוא מקטין את הגודש בכבישים כי יותר אנשים עובדים "מהבית". שמחתי התגברה,
כי זה מראה שהשמאל בשלטון, שהרי לפי המידע הממשלתי שני שלישים מחולי הקורונה
נדבקים בבית. ללמדנו על הצלחת המזימה השמאלנית להחליש את אזרחינו ולהכין את הקרקע
למתקפה האיראנית/לבנונית.
