לסגור את השער

 
הממשלה הגדילה את גירעונה כדי להילחם באבטלה אלא שמסמך שבדק מהלך דומה בעשרות מדינות מוביל למסקנה, שכדי שהוא יצליח צריך לצמצם את ניוד שער החליפין אבל זה בדיוק ההפך ממה שהנגיד קליין מתכנן



 בשבוע שעבר נודע כי נגיד בנק ישראל יציע לממשלה הבאה לבטל את רצועת שער החליפין. זהו התחום, במונחי שקלים לדולר, בו יכול שער החליפין לנוע. דוד קליין מבקש לבטל את הרצועה ולנייד לחלוטין את השקל. מה טיבה של ההצעה הזו? ואיך היא תשפיע על שירותי הבריאות?


 ההצעה, אם תמומש,  לא תהיה תפנית במדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל. מאז אמצע שנות ה90- ' יש התנערות מתגברת מאחריותם של הממשלה ובנק ישראל לשער החליפין. מחיר הדולר, על-פי השקפתם המשותפת של יעקב פרנקל, דוד קליין, בייגה שוחט וסילבן שלום, הוא כמו מחיר התחתוניםלא עניין שיעסיק את רבני הכלכלה הציבורית שלנו. מה שמסביר, בין השאר, את אמירתו של הנגיד שהוא לא מתרגש ממחיר של חמישה שקלים או יותר עבור דולר אחד. אם, בימים אלה, יש לבנק ישראל עניין בשער החליפין, הרי זה רק בקצב השינוי שלו, לא במחיר עצמו.  אם כל יום יהיה פיחות של אגורה, הנגיד ישן טוב. אם מחר אנחנו בחמישה שקלים, הנגיד תופס קריז.


 ניוד שער החליפין נראה הגיוני במשטר שיצרו כאן בעשור האחרון. על-פי המדיניות הזו, יש חלוקת עבודה מובהקת בין הממשלה והבנק המרכזי: הממשלה אמורה לעסוק ברמת הפעילות הכלכלית. הבנק המרכזי אמור להתעסק באינפלציה. ככל ששער החליפין נייד יותר, כך קל יותר לטפל באינפלציה.  הנה עוד הסבר מדוע הנגיד קליין כל-כך רוצה ניוד מוחלט.


 מי יטפל באבטלה?  אבטלה זה חלק מהפעילות הכלכלית ה„ריאלית."  זה נושא שבטיפולה של הממשלה. זה מכבר ידוע כי בעת אבטלה ראוי שהממשלה תגדיל את גירעונה. זה בדיוק מה שעשתה ממשלת שרון בשנתיים שלה. אז איך זה שהגדלת הגירעון לא הורידה את האבטלה ולא חיסלה את המיתון,  ואיך זה קשור לניוד שער החליפין?


 הגדלת הגירעון הממשלתי ככלי מרכזי להגדלת הפעילות הכלכלית היא התרומה המרכזית של ג'ון מיינארד קיינס לתיאוריה הכלכלית. אם יש מיתון ואבטלה, ויש יכולת ייצור שאינה מנוצלת, הגדלת הוצאות הממשלה תניב יותר פעילות מבלי לפגוע בייצור הקיים – רק ניצול המובטלים להגדלת התפוקה.

 זה גם מה שלומדים מרבית תלמידי הכלכלה בשנה הראשונה באוניברסיטה. מדוע, בישראל ,2000-3  זה לא עבד?


  אחת האפשרויות היא שכאשר הממשלה מגדילה את הגירעון, היא נזקקת למימון. הגדלת הביקוש הממשלתי לכסף מביאה להעלאת ריבית. עם ריבית יותר גבוהה, יש פחות השקעות פרטיות. ההרחבה הממשלתית מניבה, בתרחיש הזה, הצרה פרטית – האחד מקזז את השני. רק ב2002-  עלתה התשואה על אג"ח ממשלתי צמוד מ4%-  לכמעט .6%  הממשלה הפסיקה גיוס הון לא צמוד כי המחירים שם עלו לשחקים.


  גישה דומה מסתכלת על התופעה דרך התנהגות המשפחות. האנשים מתנהגים באופן רציונלי. כאשר הם רואים שהממשלה מתחילה לגייס כסף למימון ההוצאות, הם יודעים שבעתיד יגבו מהם יותר מסים כדי לפרוע את ההלוואות. מי שבעתיד יידרש לשלם יותר מסים, מתחיל לחסוך כבר עכשיו. יפאן היא דוגמה קלסית.  כבר יותר מעשור שהממשלה מגדילה הוצאות ציבוריות וחוב ציבורי כדי להמריץ את הפעילות הכלכלית. היפאנים מגיבים בהגדלת החיסכון, ולכן צעדי הממשלה אינם אפקטיביים על אף שהגירעון מגיע לכ10%-  מהתוצר. ההרחבה הממשלתית מתקזזת, בגישה הזו, על-ידי צמצום הצריכה של משקי הבית – בדיוק מה שקרה בישראל ב.2002-


    גם אם הציבור – משקיעים כצרכנים – לא היה מגיב בשלילה להרחבה הממשלתית, ייתכן שהתוצאה המקווה לא היתה מגיעה. הרבה תלוי במשטר שער החליפין. אם שער החליפין קבוע, העלאת הריבית הנובעת מגיוס הכסף בידי הממשלה לא משפיעה עליו. לכן הגידול בביקוש הממשלתי מסופק כולו בידי השוק המקומי, על-ידי הגדלת התפוקה. אבל אם שער החליפין נייד, העלאת הריבית מושכת הון פנימה. ההון שמגיע מחו"ל יוצר תיסוף בשער החליפין. היבוא מוזל, וחלק ניכר מהביקוש הממשלתי מסופק בידי יבואנים, ולא על-ידי הגדלת התפוקה המקומית. בגישה הזו, בשער נייד היבוא הוא זה שיספק את עיקר תוספת ההזרמה הממשלתית, והאבטלה לא תשתנה.


   יש כלכלנים, דוד קליין הוא אחד מהם, שממליצים לממשלה להפחית מסים, ולא להגדיל הוצאות , כתרופה לאבטלה ולמיתון. זה גם מה שהסביר שר האוצר לפני כמה שבועות, בעת שהודיע על כוונתו להציע הפחתת מס מיולי 2003 והחזרת תקרת דמי הביטוח הלאומי באותו מועד. הדבר הזה יעבוד, גורסים כלכלנים אחרים,  רק אם הציבור  מטומטם. ציבור רציונלי ישאל את עצמו: מאיפה הממשלה תשיג את הכסף למימון הוצאותיה, אחרי שהמסים יופחתו? מי יממן את החוב הממשלתי? התשובה היא ששר האוצר ייאלץ להעלות מסים כדי לשלם את החובות שנוצרו על-ידי הפחתת המסים. וכבר סופר לעיל איך נוהג ציבור שיודע שבעתיד המסים יעלו.


 ריצ'רד המינג מקרן המטבע הבינלאומית, מיכאל קל, כלכלן בממשלת בריטניה, וסלמה מחפוז ממשרד האוצר הצרפתי פרסמו לאחרונה מסמך שמסכם את התוצאות המעשיות של הרחבות ממשלתיות בעשרות מדינות והשפעתן על האבטלה והמיתון.  התוצאות מאששות את השיקולים התיאורטיים. ההרחבה הממשלתית היא בעלת אפקטיביות נמוכה ולעתים אפילו שלילית. מה שאומר שלפעמים כדאי לקצץ בגירעון כדי להביא לצמיחה. האפקטיביות הממשלתית מנוטרלת כמעט לחלוטין כששער החליפין נייד. מסקנה: אם ממשיכים להגדיל את הגירעון הממשלתי, ייאלצו בעתיד לצמצם את סל הבריאות או להעלות מסים.

 האם יש תרופה למכה? בהחלט כן, על-ידי צמצום הניוד בשער החליפין. למשל, על-ידי הטלת מס מטבע חוץ,  או הגבלות מנהלתיות על זרמי מטבע זר. אלא שרבני הכלכלה מתעבים את התרופות האלה.

14.1.2003
שתפו: