מרק טוויין, קופירייטר מעולה, כתב על
"שקרים, שקרים מתועבים וסטטיסטיקה". הסופר האמריקאי כנראה לא עבד בלשכה
המרכזית לסטטיסטיקה כאשר צרף את מדע הסטטיסטיקה שנלמד באוניברסיטה לשקר, שנלמד רק
בחיים.
נזכרתי במרק טוויין כאשר קראתי
בעיתון ש"יוקר המחיה בישראל הוא הגבוה ביותר
בֿ-OECD".
ולא, אין לי כל כוונה להביע דעה על הסוגיה הקלושה הזו. אני כן מבקש להביע דעה על
ידידתי הסטטיסטיקה.
כך כתב הפרשן: "הצמיחה בישראל ברבעון השני
עמדה על 3.0 אחוזים..., בדומה לרבעון הראשון (2.9%) וטוב בהרבה בהשוואה למרבית
המדינות המפותחות. עם זאת, במבט מעמיק הרכב הצמיחה היה מאכזב כאשר חלק גדול
מהצמיחה נבע מירידה חדה ביבוא (מינוס 11% ביבוא יהלומים), לצד עלייה מהירה בצריכה הציבורית (3.6%). שאר המרכיבים היו מתונים עם עלייה של 1.9 אחוזים בצריכה הפרטית וירידה של 1
אחוז בהשקעות."
ללמדנו: א. כי טובה צמיחה שהיא גידול בהכנסה הלאומית וב. כי הירידה בהשקעות תפגע בצמיחה וזה מדאיג
לעתידנו.
כמי שמאמין באפסותן של תחזיות בכלל ובכלכלה בפרט, הצעתי לפני שנים לוותר על תחזיות ולהיצמד ל - 2% בעת הכנת התקציב הממשלתי. המספר הזה יהיה שיעור הצמיחה של ההכנסה הלאומית (תמ"ג). זה יהיה שיעור האינפלציה. זה יהיה שיעור הגידול בהכנסות המדינה ממסים. זה יהיה שיעור האבטלה. 2% יהיה האלוהים כל התכנון הכלכלי. נכון, זה עלול להביא לפיטוריהם של חזאי הכלכלה, אבל משרד העבודה יכול לעשות להם הסבה מקצועית לחזאי מזג האוויר, תחלואה בהרפס, מספר היוצאים לחו"ל, כמות העגבניות בשוק לקראת פסח ושאר עניינים שברומו של עולמנו.
המאמר הזה יעשה השוואה בין חוליי הגוף
וחוליי הכלכלה. לא בגלל שהמחלות דומות. ולא בגלל שהגוף האנושי והגוף הכלכלי כלל לא
דומים. ובכל זאת.
היו ימים שלמילה מצוקה היתה משמעות אנושית. אדם איבד כל רכושו. אחר חלה והרופאים לא יודעים לרפא אותו. רק לאנשים היתה מצוקה.
העולם
השתנה. זה החל, כך נדמה לי, עם מצוקת החנייה. לא סתם קשה למצוא מקום להחנות את המכוניה.
עכשיו אנחנו במצוקת מסעדות.
לפתרון
המצוקה הזו נרתם ח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי של גנץ וסער) שהגיש הצעת חוק
שעבודה במסעדות תהיה "עבודה מועדפת" למען חיילים משוחררים. המעמד הזה יזכה
חייל משוחרר שעובד במסעדה במענק ממשלתי של יותר מ־10,000 שקל. מה ראה ביטון לסבסד
דווקא עובדים במסעדות? מתברר, כך מצא מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כי יש כ־20,000
משרות פנויות במסעדות – אך בעלי המסעדות לא מצליחים למצוא עובדים.
נראה שהשנאה היא המוטיבציה האנושית החזקה ביותר. לומר "עזה כמוות אהבה" הוא סוג של בלוף שעובד טוב בשירה. אבל בחיים – השנאה גוברת.
ועתה
– יותר מכל. משהתפלגנו לחובבי ממשלת הגנגסטרים ולמתעביה ומכיוון שהגנגסטרים נשענים
על המפלגות הדתיות – השנאה החילונית לדתיים־חרדים מתעצמת לגבולות חוסר התבונה.
הפעם
יש המתקוממים על שינוי הזכאות לתלושי מזון לעניים. שונאי החרדים טוענים כי
"עניים שעובדים יסבסדו משפחות חרדיות שלא עובדות". גם טרם השינוי החדש
נמצא כי בעוד 42% ממשפחות ערביות סובלות מחוסר ביטחון תזונתי – רק 17% מהמשפחות
מקבלות תלושי מזון. אצל החרדים 16% מהמשפחות סובלות מחוסר ביטחון תזונתי אבל 32%
מהמשפחות מקבלות תלושי מזון.
ואף
אחד לא קם ושואל מה החרטא הזה.
מיהו
עני?
בהגדרות
המקובלות עני הוא מי שהכנסתו פחותה ממחצית ההכנסה החציונית (האמצעית). זה נשמע
סביר והשאלה היא איך הממשלה יודעת מי עומד באמת המידה הזו.
הלשכה
המרכזית לסטטיסטיקה מבצעת מדי שנה סקר הכנסות משקי בית. ממצאי הסקר מועברים לביטוח
הלאומי ושם מחשבים מהי ההכנסה החציונית, מחלקים את המספר בשתיים ומקבלים את קו
העוני.
בשביל
בבל"ת ומחקר אקדמי זה בסדר. הסקר הוא מדגמי וכמובן נטול שמות. לפיכך אפילו
מבין רבבת הנסקרים זרועות השלטון לא יודעים מיהו עני, פרטנית. ומה שחשוב לא פחות:
המידע מהסקר מתבסס על תשובות הנסקרים. זה אמין? לצורכי בבל"ת זה בסדר. לצורכי
חלוקת תלושי מזון – זה לא עוזר כלל ועיקר.
התוצאה
הכמותית של הסקר היא שיש 500 אלף משפחות עניות. העניין הוא שהממשלה לא יודעת מי הן
המשפחות האלה.
איך
זה יכול להיות?
לכאורה
אין בעיה. כל המעסיקים מעבירים מדי חודש לרשות המסים ולביטוח הלאומי דו"ח על הכנסות
העובדים. אלא שהדיווח החודשי נטול שמות. רק בתחילת שנת המס הבאה מועברים השמות של
כל השכירים עם הכנסותיהם.
המשפט
"בתחילת שנת המס הבאה" עשוי ליצור רושם שזה ממש בהתחלה. אז לא. כמו
עצמאיים הנדרשים לדו"ח שנתי, הדיווח מתפזר על פני חודשים ארוכים בשנה שלאחרי שנת
המס שלגביה שולמו הסכומים.
מה יודעת הממשלה
את
הנתונים האלה צריך לבשל, למחשב, לתכנת.....מה שמביא אותנו לשורה התחתונה: פתחתי
השבוע את דו"חות האוצר. המידע האחרון שעובד במשרד האוצר הוא לשנת המס 2018. כלומר
אנחנו יודעים היום מי היו העניים לפני חמש שנים וגם זה בתנאי שהם עבדו. מי שלא עבד
ולא הגיש דו"ח - הלך עליו.
איך
מחלקים תלושי מזון לעניים השנה? חכמי משרד הפנים מצאו שיטה: מי שזכאי להנחה
בארנונה מטעמי הכנסה נמוכה – גם יקבל תלושים. מאין הרשויות המקומיות יודעות את
ההכנסה של משלמי הארנונה? הן לא יודעות. מה שלא מפריע להן לתת הנחות בארנונה לפי
"אזורים". וכך יש "אזורים עניים" (לפי מחירי דירות) וכל
המתגורר בהן משלם מראש סכום נמוך יותר. מה הקשר בין פינוי אשפה לבין הגדרת אזור
כעני? אין קשר. אבל כך מתנהלת מדינת ישראל מיום הקמתה.
ברור
מכל זה כי ממשלת ישראל לא יודעת השנה מי באמת עני גם אם היא יודעת מהי ההכנסה
המירבית (מחצית החציון) שמתחתיה גרים העניים.
האלטרנטיבה למבחני הכנסה
תלושי
מזון הן שיטה אמריקאית לסייע לעניים. אלא ששם כל אדם חייב בדיווח שנתי למס הכנסה.
בדוחק, ובפיגור של שנה, יודעים מי עני על פי דיווח אישי.
ובישראל?
אין
דיווח אישי. ומה שידוע מדיווחי מעסיקים ועצמאיים הוא בפיגור של חמש שנים.
אלא
שאת שונאי חרדים השיטה הרקובה לא מעניינת. מה שמעניין אותם זה להצביע שהשיטה
מעדיפה את מי שאינו עובד על אף שנשים חרדיות בהחלט עובדות לפרנס את בני זוגם הטפילים.
שלא
לדבר על כך שמתן תלושי מזון משחרר כספים לעניים להוציא יותר כסף על סיגריות....
יש חלופה למבחני הכנסה שקריים: תנו לכל מבוגר הכנסה בסיסית חודשית בסכום של 5,000 שקל ואז אפשר לבטל את כל תרגילי העוני, מבחני הכנסה מוטעים, קיצבאות שהמדינה משלמת.
ולמעוניינים: זה לא יעלה למדינה יותר כסף.
בסדרת הטלויזיה "מסע בין כוכבים" נדרשה ספינת החלל אנטרפרייז לטוס במהירות מירבית לכוכב שבו התגורר מדען שהיה היחיד ביקום שידע למנוע פיצוץ של כוכב אחר ובו מיליוני אנשים. בנוסף לסכנת הפיצוץ, הייתה עוד סיבה לטוס במהירות: המדען עמד להגיע לגיל 85, ובחוק היסוד של הכוכב בו התגורר נקבע כי בגיל הזה עורכים מסיבה ובסופה נותנים לחתן השמחה כדור שינה לנצח.
מי שקורא עיתונים, מקשיב לרדיו או צופה בטלויזיה יודע שהמצב הכלכלי על סף פיצוץ. עכשיו כולם מחכים לפסק הדין של חברות דירוג האשראי. ואם מקצתן יודיעו על הפחתת דירוג האשראי שעון העצר יופעל עד לפיצוץ הצפוי בוודאות.
במקום
הזה מוצע לממשלה לנקוט בשני מהלכים לבלום את המהלך באופן שישכנע אפילו את הספקנים
שיש לנו ממשלה אחראית, לפחות בתחום הכלכלה.
