גדעון עשת

  מחר, 1 לספטמבר 2024, תתחיל שנת הלימודים החדשה. או שלא. זה מזכיר לי שבין העוסקים בזיהוי הזמן הקצר ביותר יש שתי אסכולות. האחת טוענת כי הזמן הקצר ביותר הוא הזמן שבין החלפת האור ברמזור בישראל לירוק והצפצוף של נהג המכונית שמאחוריך. האסכולה השניה טוענת כי הזמן הקצר ביותר הוא בין הערב שלפני תחילת שנת הלימודים להסכם שכר חדש למורים. אני מציע כאן שלא יהיה הסכם וכן תהיה שביתת מורים, תלמידים, מנהלים וכל מי שעיסוקם בתחום. וככל שתארך כך ייטב. שלא כמו במלחמה בעזה, בחינוך יש צורך ב"ניצחון מוחלט" שבו שיחרור החונכים ותלמידיהם ממערכת הלחצים המעיקה על מה שראוי שיהיה חינוך. ההורים   יש לקבוע בחוק שעל הורים לא להתקרב לטווח 200 מטר מגני ילדים ובתי ספר. אסור להם לטלפן למורים. אסור להם לדבר עם מורים אלא אחת לחצי שנה וביוזמת המורה. אסור להם לטלפן לילדיהם בעת שהם שוהים בבתי ספר. היחס של הורים לחינוך צריך שיהיה זהה ליחס שלהם לאוכל שבו הם מזינים את הילדים. יש להם בעיה עם היוגורט שהם קנו? הם לא נכנסים למחלבה לצעוק על.... הם כותבים מכתב. או פונים למשרד הבריאות. או למשרד החקלאות.   ...

  שר האנרגיה מבקש אישור ממשלה לדחות סגירה של כמה תחנות כוח לייצור חשמל המופעלות באמצעות שריפת פחם. הסיבה: בלי התחנות האלה יהיה מחסור בחשמל. התוצאה תהיה עודף פליטה של מזהמים לאוויר וזאת כדי שתהיה תעסוקה מלאה לבתי חולים וקופות חולים.

  היה היו ימים של מאבק בין קפיטליזם וקומוניזם. לפחות מאבק אידיאולוגי.   למאבק הזה נולדה הסוציאל־דמוקרטיה – אדוארד ברנשטיין נחשב לאבי   הרעיון – שניסתה לחבר בין קפיטליזם כשיטה כלכלית מתוקנת לרעיון הסוציאליסטי "מכל אדם כפי יכולתו לכל אדם לכפי צרכיו". זו מדינת הרווחה המודרנית, שמתגלמת באופן המזוקק ביותר בסקנדינביה ובעיקר בשבדיה.

  איזה צורת משטר עדיפה: דיקטטורה ימנית נטו או פסבדו דמוקרטיה בהתפוררות לכאוס כאשר הימין מחזיק בנשק? חסידי לנין מזכירים את אמרתו ש"ככל שיהיה יותר רע כך יהיה יותר טוב" (או משהו ברוח זו) וחסידי אגדות התנ"ך היהודי מזכירים את "ו כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" מספר שמות. מכאן שכדאי להעדיף דיקטטורה.

  בשנים האחרונות לעבודתי ב"ידיעות אחרונות" התנדבתי לעבוד גם כעורך זוטר במוסף הכלכלי של העיתון. עורך זוטר הוא בעיקר טכנאי: משכתב, מביא תמונות ואיורים, מסדר את העמודים והשיא: כתיבת כותרות. די משמים. יום אחד הניח העורך הבכיר במוסף – זה שמחליט מה נכנס לעיתון – על שולחני את קובץ הכתבות לעמודים 6,7   במוסף. ביניהן היתה ידיעה על רשת שיווק רהיטים שהכניסה "ליין חדש" של שולחנות אוכל. לכתבה נלוותה תמונה.

  הנה ארבע הוכחות המלמדות שבכייני הכלכלה – כולם מתנגדי הממשלה – טועים והמצב טוב ויציב על אף המלחמה. הוכחה מס' 1 : בספטמבר 2023, כלומר ערב המלחמה, הסתכמו יתרות מטבע חוץ שבידי בנק ישראל ב־199 מיליארד דולר. בסוף חודש יולי 2024, המועד האחרון שפורסם, הסתכמו היתרות ב־213 מיליארד דולר. המשמעות : אין בריחה של כסף לחו"ל. הוכחה מס' 2 : מחירו של דולר אמריקאי היה לפני המלחמה 3.7 שקלים. מחירו הנוכחי – זהה. המשמעות : בנק ישראל אמנם התערב פה ושם התערב במחיר הדולר, אבל המעורבות היתה קטנה בהתחשב במצב הכללי שבו נתונה המדינה. הוכחה מס' 3 : שיעור האבטלה בספטמבר 2023 היה 3.2% מכוח העבודה. שיעור האבטלה הנוכחי – זהה. המשמעות : אמנם המגויסים למילואים נספרים כ"עובדים" אבל היו כבר כמה מחזורי גיוס, מה שמלמד שמי שסיימו מילואים חזרו כנראה לעבוד. הוכחה מס' 4 : האינפלציה ערב המלחמה היתה קצת פחות מ־3% בשנה. כלומר, דומה לשיעור הנוכחי. המשמעות : כמות הדיווחים על יוקר המחיה המאמיר אמנם ענקית אבל בעובדה, ההתייקרות אינה בשיעור חריג בהשוואה לשנים קודמות. הסתייגות: כל העובדות...

  בין כל פרסומי הממשלה אני הכי מכור  לפרק 4 של דו"ח מנהל הכנסות המדינה, גוף של משרד האוצר. כותרת הפרק היא " מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי על יחידים". זהו מקור המידע היחידי המחבר בין הכנסתו הידועה של אדם למס ההכנסה ולביטוח הלאומי. מה שמעניין בעיקר בפרק הוא החלוקה לעשירונים שמוצגת בו ודיווח מיוחד על המאיון העליון, כלומר 1% הכי עשירים במדינה.

  מאז המבצע המוצלח לשחרור נשמתו של איסמעיל הנייה מגופו יש עדויות לסתימת צינור החמצן של המדינה – הטיסות מישראל ואליה. חברות התעופה מפחיתות טיסות ואף מבטלות אותן מחשש למלחמה קרובה. וכנראה, אף מדוייק יותר, חברות הביטוח דורשות פרמיות ענק בתנאי מלחמה. מכיוון שכל החברות הזרות אנטישמיות בהגדרתן נוצר מצב שבו כמעט רק שלוש החברות הישראליות מפעילות טיסות והן מצומצמות בהשוואה לביקוש. כך נראית סתימה בהיווצרות.

  ביום רביעי השבוע במהלך הליכה באזור שומם למדי הגיע מולי אדם מניף ידיים בצהלה וחיוך גדול על פניו. כשהגיע קרוב אלי אמר בקול שכולו עונג "הרגנו את איסמעיל הנייה". סביר שרוב תושבי ישראל בדעה שמדובר בניצחון גדול על החמאס. בעובדה: רוב האופוזיציה הפרלמנטרית לא בדעה שאפשר שזה מהלך לא נבון, לא רצוי, מסוכן, בבחינת הימור. משנתם: ערבי מת זה ערבי טוב. והנייה מת, בכל זאת מעין ראש ממשלה, הוא ערבי מת טוב מאוד. אולי אפילו מצויין. אם מצרפים לשמחה הזו את מעללי הימין בשבוע האחרון קשה למצוא הבדל בין מה שקורה כאן למה שקרה שם בשנים 1933 ואילך. ישראל בדרך הנכונה.