מי נגד שכר מינימום?

  

 תשאלו את הכלכלן הישראלי מה דעתו על שכר המינימום, והתשובה תהיה שלילית. הכלכלן הישראלי המצוי מסתכל על שכר העבודה כמו על מחיר המלפפון. ככל שמחיר המלפפון עולה, אנשים קונים פחות מלפפונים. ככל ששכר העבודה עולה (זה מה שקורה כאשר קובעים שכר מינימום אפקטיבי) הביקוש לעובדים יורד והאבטלה עולה.

 התזה היפהפייה הזו עובדת, לפחות לפי מומחי הסקטור העסקי מהתאחדות התעשיינים, רק בקצה התחתון של סולם השכר. העלאת שכר בקצה העליון, הניהולי, היא לעולם מהלך רציונלי ותמורה הוגנת עבור עבודה ראויה.

 חוקרי הכלכלה בעולם ספקניים הרבה יותר. אלן קרוגר ודייוויד קרד, שחקרו את שכר עובדי מקדונלד'ס בעקבות שינוי שכר המינימום בניו-ג'רסי, מצאו שהאבטלה לא עלתה. מעסיקים שנאלצו לשלם יותר עבור שירותי עבודה, החליטו להשקיע בעובדים. בכך תרמו להעלאת פריון העבודה והרווחים. מחקרם של השניים עורר את העולם האקדמי לוויכוח נוקב, ולצידו התפרסמו מחקרים הפוכים.

 רוברט קסטנר משיקגו וקוסלי סיימון מקורנל (**) החליטו לבדוק את העניין בגישה עקיפה. בכלכלה אין מעבדה שבה ניתן לנטרל השפעות חיצוניות. אם באזור פלוני שכר המינימום הועלה וגם התעסוקה עלתה, קשה לדעת מה השפיע. אולי התעסוקה גדלה בגלל אירוע אחר שלא נלקח בחשבון?

 שני החוקרים הלכו למקומות שבהם הועלה שכר המינימום וחיפשו את המעסיקים שהושפעו מההחלטה הזו. ההיגיון הכלכלי הקונוונציונלי אומר שאם הממשלה מעלה את שכר המינימום, המעסיקים מגיבים בשני אופנים: חלקם יפטרו עובדים ויגדילו את האבטלה, חלקם יקטינו את ההטבות הנלוות שאינן קשורות לשכר המינימום, כמו ביטוח רפואי, פנסיה, ביגוד.

 החוקרים בדקו איך השתנו התשלומים הנלווים כתוצאה מהעלאת השכר. התשובה: לא נרשם שינוי. המשמעות ברורה: אם המעסיקים לא התרגשו מהעלאת שכר המינימום ולא צמצמו בעלויות השכר הנלוות, קשה להניח כי הם יתרגשו עד כדי פיטורים המוניים.

 זה לא כבר פנו ראשי מועצות מקומיות, בעיקר דרוזיות, לממשלה בבקשה לקבלת פטור משכר מינימום לצורך שמירת התעסוקה במתפרות. ח"כ דליה איציק (עבודה) הציעה משהו דומה בעת שכיהנה כשרת התעשייה. שטויות, יאמרו מחברי המחקר החדש. שכר המינימום אינו גורם מרכזי בעלויות. ממילא 40%  מהשכר במפעלי תעשייה הולך לעשירון העליון. לעסק רציני עובדים הם נכס מספיק חשוב, כך שכמה דולרים לא יגרמו לאבטלתם.

(*) Robert Barro & Rachel McCleary:

  GrowthReligion and Economic  Growth

  :(**) Robert Kaestner & Kosali Simon

  AttributesDo Minimum Wages Affect Non-Wages  Attributes

27.05.2003

שתפו:

קרא עוד

מה עושה אלוהים בשביל הכלכלה

ככל שהאמונה הדתית חזקה יותר, הצמיחה הכלכלית מהירה יותר. לעומת זאת, ככל שמדינה מעורבת יותר בדת, הצמיחה הכלכלית איטית יותר •

 מי שמאמין למרבית הדוברים הכלכליים במדינתנו יודע כי הדרך לצמיחה כלכלית עוברת דרך „השקעה בתשתית."  אם רק נשים מספיק כסף ציבורי בכבישים, רמת החיים תעלה, אי-השוויון יצטמצם והישועה תיראה בקצה המנהרה. על-פי הגישה הזו יש הסבר לא רע למצוקה הכלכלית שבה אנו נתונים: כבר כמה שנים שעל אף דברי ראש הממשלה ושרי האוצר, הממשלה לא מגדילה את תקציבי ההשקעה הזעומים בתשתית. בתוכנית הכלכלית, המתקראת „תוכנית הבראה,"  אף קיצצו 10%  מתקציבי ההשקעות (למעט תחבורה.(  למאמינים במולך התשתית המסקנה ברורה: תוכנית נתניהו לא תחלץ את המשק מהמיתון.

 לא כולם קונים את סיפורי התשתית כמנוף לצמיחה. כנגד אוהבי הכבישים מתייצבים חסידי ההשכלה: כבישים נוטים להתפוקק במהירות. כל כביש חדש מגדיל את הביקוש למכוניות ולתחבורה פרטית. לעומת זאת, ענפי ההיי-טק, שכל-כך התרגשנו בגינם לפני שלוש וארבע שנים, התפתחו בחדרי חדרים בעזרתם של אנשים חושבים ויוצרים. הכביש שימש, לכל היותר, לתנועת השליח של מסעדת הסושי.

 רוברט בארו ורייצ'ל מקלירי, כלכלנים מאוניברסיטת הרווארד, פותחים את מחקרם החדש (*) בטענה הבאה: „אחת המסקנות העיקריות של חוקרי הצמיחה היא שהסבר מוצלח לפעילות כלכלית חורג ממשתנים כלכליים. חשוב לכלול בניתוח גורמים פוליטיים וכוחות חברתיים."  אלוהים למשל.

 הקשר בין כלכלה ודת נחקר לא מעט. אבל עד עתה הדגש היה, לפחות אצל כלכלנים,  בהשפעה של הכלכלה על הדת. בהקשר הישראלי זכור מחקרם של יורם מישר וצ'ארלס מנסקי על הקשר שבין תמריץ כלכלי לבין מצוות „פרו ורבו."  האם מספר הילדים מושפע מגודלה של קיצבת הילדים? הם שאלו, חקרו והשיבו בחיוב. בעוד שאצל חילונים וחרדים כאחד נמצא קשר שלילי בין רמת החיים למספר הילדים, כפי שקורה בכל העולם, המצב השתנה אחרי הגדלת קיצבאות הילדים. או אז החלו החרדים להגדיל את מספר הילדים במשפחה. ללמדנו כי מצוות „פרו ורבו" מושפעת מכסף.

 אך מה בדבר הקשר ההפוך? איך הדת משפיעה על הכלכלה? מה עושה אלוהים לצמיחה הכלכלית? זה הנושא של צמד החוקרים האמריקנים. אלוהים, יתברר להלן, משתתף בכלכלה, ועוד איך. הממצאים יעזרו לנו להבין מדוע אנחנו תקועים בכלכלה.

  59 מדינות נדגמו מתוך 100 מדינות שלגביהן יש מידע על הכלכלה והדת, בהן כל המדינות המפותחות מבחינה כלכלית, שהן בעיקר נוצריות. מתוך המדינות המוסלמיות נדגמו בנגלה-דש, מלזיה, פקיסטאן וטורקיה. סין, יפן, הונג-קונג, סינגפור, טייוואן ועוד ייצגו את דתות המזרח (על אף השונות שבדתות האלה.(  ישראל הקטנה ייצגה את המדינה היהודית הבודדת.

 הדתיות נמדדה לפי הממדים הבאים: האמונה בקיומם של גיהנום וגן-עדן, תדירות ההשתתפות בתפילות בכנסיות,  בתי-כנסת, מסגדים ושאר מקומות ציבוריים, ההשפעה שיש לשלטון על בחירת הרבנים הראשיים (או ראשי הכנסייה,(  מידת הפלורליזם הדתי. מדינות כמו שוודיה וישראל, למשל, זוכות לסיווג נמוך בסולם הפלורליזם. כך זה במדינות שבהן יש דת „רשמית."

  הנה הממצאים העיקריים:

•  ככל שיש שיעור גבוה של השתתפות בתפילות, כך הצמיחה הכלכלית איטית יותר.

•  ככל שהאמונה הדתית חזקה יותר, כך הצמיחה הכלכלית מהירה יותר. זה נכון במיוחד לגבי אמונה בגיהנום כעונש על חטאי העולם הזה. מקל הגיהנום הוא בעל עוצמה כלכלית גדולה יותר מגזר גן-העדן

.

•  ככל שהמדינה מעורבת יותר בדת – מינוי כוהני דת, למשל – כך הצמיחה הכלכלית איטית יותר.

 בארו ומקלירי: „המסקנה שלנו היא שאמונות דתיות מעוררות צמיחה משום שהן מסייעות בטיפוח התנהגות שמעודדת יצירתיות."

  מה עושה מדינת ישראל בתחום הדת? היא מעורבת בבחירת רבנים ומקביליהם המוסלמים. היא בונה בתי-כנסת,  מקוואות ושאר מוסדות דת. היא מממנת בתי-כנסת, ישיבות ותלמידי ישיבה. היא עושה בדיוק את ההפך ממה שנדרש לצמיחה כלכלית. לפחות על-פי הבנתם של הפרופסורים המכובדים.

27.05.2003



שתפו:

קרא עוד