גדעון עשת

  הכלכלנות במצב ביש. אמנם היא עדיין מתהדרת בתואר מדע, אבל אין דבר מדעי – מהסוג שקרל פופר היה מגדיר ככזה – באסופת הדעות של כלכלנים. מכאן העיסוק האינטנסיבי בעניינים "אמפיריים". העולם מוצף נתונים. העולם מוצף במחשבים. מחברים אותם יחד והופ, יש על מה לדבר. מה גם שהכל מתפארים היום בבינה מלאכותית שכדי להפעילה אפשר גם בלי מקלדת.

  בעולם הכלכלי יש מגוון מקצועות. בתחתית נמצא העובד הלא מיומן, הפקיד כבר טיפה מעליו. פקיד בנק נחשב יותר מסתם פקיד. מנהל מחלקה זה המקום אליו שואפים כל אלה שמתחתיו. המנכ"ל כבר מריח מהרבה כסף אבל לא בהכרח שם טוב. יועץ השקעות נשמע טוב עד שלומדים שהוא השליח של האנליסט.

  לא מכבר התקשרה יועצת ההשקעות בבנק והציעה להשקיע בקרן פלונית שעליה ממליצים האנליסטים של הבנק. כמי שאינו מוכן להשקיע בקרן כלשהי, ביקשתי ממנה לבדוק עבורי רכישה של אגרות חוב שמנפיקה ממשלת פינלנד. למה פינלנד? כי שם אדם לא יקבל משרה במגזר הציבורי אם אינו שולט בפינית ובשבדית. שבדיה, חשוב לציין, היתה הכובשת של פינלנד במשך כ־400 שנה. גם השילוט הציבורי הוא בשתי השפות, על אף ששיעור הפינים ממוצא שבדי הוא רק 5% מכלל האוכלוסיה. הנה סימני זיהוי למדינה מתוקנת.

   ידידי ב.י. ביקש לאחרונה לבשל מרק תנינים. כמי שוויתר על ספרי בישול לטובת חיפושי מרשמי האינטרנט, כתב "מרק תנינים" במנוע החיפוש וקיבל עשרות אתרים. כבור קולינרי שאינו מבדיל בין פטרוזיליה לכוסברה החליט ב.י. לבדוק מה יש לידיד האחר שלו chat gpt לסייע במשימה. איך שלחץ על האות ם במקלדת מיד עלה מרשם אחד וחוסלו ההתלבטויות. איך הבינה המלאכותי הזו יודעת לשלוף במהירות שיא הוראות איך לעשות מה? סביר שהיא סרקה בזריזות את כל האתרים שמנוע החיפוש מצא, את ספרי הבישול הנושנים ואת העיתונים היומיים. ובוחרת/רוקחת אחד לבקשת המעוניין.

  תומאס מלתוס לא הספיק לראות את מימוש תחזיתו של רעב עולמי. אבל זכה שכל כלכלן ודמוגרף מתחיל מכיר את "חוק מלתוס" לפיו האוכלוסיה גדלה בקצב גדול בהרבה מכושר הייצור – מה שיביא לרעב הקטלני. מאז כתב הכומר האנגלי תחזיתו מתנהל ויכוח לא על התחזית אלא על יחסי הגומלין שבין הכלכלה והדמוגרפיה. מי מהן מזינה את השניה? מי הביצה ומי התרנגולת?

  במלחמת לבנון הראשונה – 1982 - בחרה ממשלת הליכוד של אותם ימים לחבור לכוח הצבאי של הנוצרים בלבנון - הפלנגות. בהעלמת עין של ישראל נעשה טבח בפלסטינים בידי הפלנגות הנ"ל, ותחת חסותה הוקם "צבא דרום לבנון", שאמור היה להגן על ישראל מפני המוסלמים המרושעים.

  הנה קושיה שרק עתה נמצא פתרונה: מי יותר עשיר? האם זה שיש לו יותר כסף או זה שיש לו פחות כסף?   מי שיש לו יותר נכסים או מי שיש לו פחות נכסים? על פי מחקר משותף לחוקרים מנורווגיה ומארה"ב, עד לא מכבר התשובה לא היתה ברורה. עתה היא נמצאה והיא בכלל לא טריוויאלית כפי שעשויים לחשוב מביני דבר.

  " יסודות - למדיניות ציבורית ולציונות מעשית הוא מכון לעיצוב מדיניות, העוסק באתגריה של מדינת ישראל בתחומי הכלכלה והחברה... . פעילות יסודות נטועה בציונות המעשית - ההתיישבות החקלאית". לאחרונה פירסם המכון הנ"ל מסמך שכותרתו " חזרתה של המדיניות שאין לומר את שמה", וסיומו המעשי הוא " אנו מציעים שלושה ענפים שלהם פוטנציאל להפוך למנועי צמיחה מכלילה בעזרת מדיניות תעשייתית אסטרטגית: טכנולוגיות מזון אלטרנטיבי (פוד-טק), בריאות דיגיטלית ואנרגיה מתחדשת. "

  כולם יודעים שכאשר מישהו – אדם פרטי, עסק, גוף ציבורי – מבקש להגדיל את הוצאותיו עומדות לו שתי חלופות: להגדיל במקביל את ההכנסות או ללוות כסף למימון ההוצאה. לממשלה היתה חלופה נוספת: היא יכולה להדפיס כסף. מכיוון שהדפסת כסף היא בסמכות הבנק המרכזי, הנוהג היה שהממשלה לוקחת הלוואה מהבנק המרכזי. זה סוג של בלוף שרואי חשבון מתפרנסים ממנו.

  לפני 14 שנה בנימין נתניהו היה ראש ממשלה ופרופסור יוג'ין קנדל היה ראש המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה. הממשלה של אז החליטה על "כללים פיסקליים" ובתרגום לעברית: כמה מותר לממשלה להוציא, כמה מיסים וכמה גירעון. נתניהו התחייב להוריד מסים, להגדיל הוצאה ולייצב גירעון בסכום מסויים. את המלאכה הטכנית – כמה בכל אחת משלוש המטרות – ייצר עבורו הפרופסור לכלכלה.

  בישראל היתה בשבוע שעבר קואליציה מקיר לקיר. ממילא הקירות פה עשויים קרטון ומרבית האופוזיציה תומכת בממשלה, בוודאי ככל שזה נוגע למלחמה בעזה, אבל ההצלחה הפנומנלית של הצבא בהדיפת מתקפת הטילים והמטוסים   מאירן הלהיבה ממש את כולם. סוף סוף הצבא כיפר במשהו על מחדלי ה־7 באוקטובר.

  היכן נמצא ה"בור" הירושלמי שבו מתקבלות ההחלטות על המלחמה? סביר שאם אתן את התשובה לשאלה הזו הצנזורה תשחט אותי וקלגסי בן גביר יעשו ממני קציצות בנוסח חמאס עזה. אבל המיקום הוא לא באמת סוד רציני. זה חייב להיות קרוב לבניין ראש הממשלה. והבניין הכי קרוב אליו הוא בנק ישראל. ואכן בבנק המרכזי, שלכאורה מתעסק בפיננסים, פירסמו השבוע מתי תסתיים המלחמה בעזה. והם יודעים את זה כי הבור נמצא במרתפי הבנק; שם גם טמונים מיליארדי שקלים ודולרים לעת חירום.

  קפיטליזם, כלומר חופש כלכלי, נלמד כשיטה הכלכלית המוצלחת ביותר. לא רק שהיא יעילה יותר מכל חלופה. היא המיטיבה ביותר עבור בני האדם הן כיצרנים והן כצרכנים. נכון, מלמדים מורי הכלכלה, לא כל בני האדם נהנים מהשיטה. לפיכך נדרשת ממשלה בשביל המשטרה, המשפט, הצבא, וטיפ־טיפ רווחה לאנשים עם מוגבלויות. המציאות, מצער לדווח, סוטה מהאידיאל. אפילו עיתון "הארץ", שמאז היווסדו הוא מאמין אדוק בקפיטליזם, מבין שהחופש הכלכלי מייצר ריכוזיות. ריכוזיות פוגעת בתחרותיות. פגיעה בתחרות פוגעת ברווחת היצרנים, הצרכנים וכל בני האדם. על כן העיתון הוא לוחם נמרץ נגד "ריכוזיות" ודורש שהממשלה תטפל במחלה הזו.

  כמי שמאמין באפסותן של תחזיות בכלל ובכלכלה בפרט, הצעתי לפני שנים לוותר על תחזיות ולהיצמד ל - 2% בעת הכנת התקציב הממשלתי. המספר הזה יהיה שיעור הצמיחה של ההכנסה הלאומית (תמ"ג). זה יהיה שיעור האינפלציה. זה יהיה שיעור הגידול בהכנסות המדינה ממסים. זה יהיה שיעור האבטלה. 2% יהיה האלוהים כל התכנון הכלכלי. נכון, זה עלול להביא לפיטוריהם של חזאי הכלכלה, אבל משרד העבודה יכול לעשות להם הסבה מקצועית לחזאי מזג האוויר, תחלואה בהרפס, מספר היוצאים לחו"ל, כמות העגבניות בשוק לקראת פסח ושאר עניינים שברומו של עולמנו.

  מיד אחרי ההצבעה בכנסת שביטלה את עילת הסבירות בביקורת השיפוטית על החלטות הממשלה הוצפנו בתחזיות על האסון הכלכלי שיתרחש או-טו-טו בקרוב ביותר. כבר נרמז ממקורות בחברות דירוג האשראי שהן צפויות להוריד את דירוגה של ישראל, המשקיעים הזרים בורחים, וההיי־טק – המנוע הכלכלי העיקרי בעשור האחרון – תיכף מתפרק. אולי. לעומת זאת בנתוני הכלכלה הישראלית לא נרשם דבר אחד בכיוון שונה ממה שהיה לפני שנה.

  בהערכה מופרזת יש בישראל – כ -9.7 מיליון   נפש – כשלושים נביאי כלכלה. ובלשונם – החזאים הפיננסים. לא רק המספר הקטן מעיד על האקסקלוסיביות של המועדון הזה. יש לחבריו גם פגישה קבועה עם הוועדה המוניטרית של בנק ישראל שהוא מועדון חשוב עוד יותר כי בו נקבעת הריבית. בשבוע שעבר רעשה הכלכלה. ביום חמישי אחר הצהרים פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) את השינוי במדד המחירים לצרכן בחודש מאי. הכותרת בכלי התקשורת היתה: "המדד הפתיע". הנה לנו תקשורת מודל 2023 – יש ריגוש ומישהו הפתיע. במקרה הזה משהו הפתיע.

  הלקח העיקרי מן המשבר הכלכלי לפני כ-90 שנה היה שצריך להקים מוסד בינלאומי שיטפל במדינות "חולות" – כאלה ששומטות חובות לשאר העולם ומדיניותן הכלכלית אינה ראויה. כך נולדה עם תום מלחמת העולם השנייה קרן המטבע הבינלאומית. כל מדינה מפקידה בקרן כסף, והמאגר הכספי הזה משמש את הקרן לסייע למדינות מתמוטטות פיננסית. אלא שברוח ההנחה שנבון יותר למנוע תחלואה מאשר לסייע לחולים (מעשה מכובד בפני עצמו),   משגרת הקרן מדי שנה כלכלנים לכל מדינה בעולם לנבור ולחקור ובעיקר לגלות חטאים כלכליים כשהם קטנים ולסמן אותם באות גדולה. לנזוף בחוטאים, להתרות בחוטאים הכרוניים ולרשום שורה של תרופות כדי למנוע את התעמקות המחלה.

  ורד דר, כלכלנית משרד האוצר לפני שנים הרבה כתבה באחד מדו"חותיה את המשפט האלמותי הבא: "בישראל אי אפשר לחזות אפילו את העבר". כוונתה היתה לעקוץ את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחד גיסא, ואת חזאי הכלכלה מאידך גיסא – שניהם על רקע היעדר מידע אמין לא רק לגבי ההווה אלא גם לגבי העבר.

  מי שעוקב אחרי התקשורת הכלכלית לומד שהדבר הכי חשוב במקומותינו הן התחזיות. מי שפעם היה הבובה של בנימין נתניהו ויו"ר המועצה הכלכלית, פרופ' יוג'ין קנדל, הצטרף לחבורת החזאים ואמר שאנחנו במצב שבו יש שתי אפשרויות: לקבל התקף לב (האופציה הקשה) או לקבל סרטן (הרבה יותר קליל). העשירים, מדווחים המומחים בשוק ההון, עוזבים פיננסית את ארץ הקודש ועוברים לרעות בשדות זרים. בנק ישראל מתלבט מה יעשה כאשר הזרם הקטן של כסף יוצא ייגבר: למכור דולרים מהמחסן הענקי שלו – ולהסתכן בכך שכולם יידעו שהמצב חמור. או שלא לעשות דבר ואז המחיר הדולר יעלה ובעקבותיו האינפלציה. גם לפקידים החרוצים במשרד האוצר יש חדשות רעות: יש כאן בעיה קשה ובעוד חמש שנים אנחנו נהיה על הריצפה. החדשות הטובות, אולי, הן שזה יחסוך נפילה מחולי הלב או הסרטן.

  השבוע הקשבתי להרצאה על אמת ושקר. הנה סיכום שלי של דברי אירי ריקין . אנחנו, כמעט כולנו, אומרים על עצמנו שאנחנו דוברי אמת. במקביל אנחנו מתעבים שקרנים. בפועל כולנו, כולם, משקרים רוב הזמן. ברוב השקרים שלנו אנחנו לא מתכוונים לשקר ולכן מילות השקר גם לא מתוייגות אצלנו כשקר. לשקר יש יחסי ציבור גרועים ויחסי אנוש מעולים.