גדעון עשת

  לשר האוצר, בצלאל סמוטריץ', היה רעיון איך לצמצם את יוקר המחיה, כלומר את האינפלציה. הוא פירסם לפני כמה שבועות טיוטא של חוק (במסגרת חוק ההסדרים הנלווה לחוק התקציב לשנים 2023-4) ולפיו תצומצם סמכות משרד החקלאות להגביל יבוא תוצרת חקלאית. על יבואן של מוצרי מזון ייאסר לייצג יותר מיצרן עולמי גדול אחד ועוד כהנה וכהנה מהלכים שכולם תחת הכותרת "יותר תחרות".

  יש בישראל מונופול. הוא מהוותיקים במקומותינו - בן כ־70 שנה. הוא חריג בנוף המונופולים. הוא מפסיד כמעט תמיד. ההפסד המצטבר שלו הוא יותר מ־100 מיליארד שקל. ככל שאני יודע הוא מעולם לא שילם דיבידנד לבעלי המניות אבל אלה לא מתלוננים. כאשר בנק ישראל מעלה את הריבית המונופול הזה מגדיל את הפסדיו על אף שאין לו משכנתא צמודה לשער הריבית. לעומת זאת, ולמרות שהוא לא יצואן, כל פיחות בשקל מגדיל את הכנסותיו. המונופול, אם כן, הוא ייצור כלכלי משונה.

  בראיון לקול ישראל אמר שגריר ישראל במיאנמר כי הגיעה העת לשים קץ למשטר הצבאי. הנה חידה בלינגו דיפלומטיקוס: א.    ממשלת ישראל מתנגדת למשטר הצבאי במיאנמר ושוקלת להפסיק יצוא תוכנות פריצה לממשלת הגנרלים שם. ב.    ממשלת ישראל לא תעשה דבר. אולי אפילו ההפך. איך אפשר לדעת מה התשובה הנכונה בלי להתקשר לממשלת ישראל כדי לברר את העניין? שגריר הרי לא קובע מדיניות ובטח שמדיניות לא נמסרת בראיון לתקשורת, ועוד בישראל ולא במדינה המארחת. עד כאן סיפור שבדיתי במוחי הקודח.

  השבוע כתבו לי כמה קוראים בשאלה מדוע אני מתעלם מ"הכאוס" שאליו מוליכה הממשלה בחקיקה המתבשלת. "ואל תצטט בתשובה את ישעיהו לייבוביץ", כתב אחד מהם. אלא שלייבוביץ שווה ציטוט כאשר אמר שמה שאנחנו עושים שם – בשטחים הכבושים – יגיע לפיתחנו. ואכן מאז ששיחררנו את פלסטין מעול הכבוש הירדני, כל הממשלות, לרבות אלה שבהן השתתפה מפלגת מרצ, עסקו בהטמעת תחזיתו של הפרופסור. מה שמתברר עכשיו זה הסוף הלוגי של התהליך כאשר הכלב הממשלתי מבקש ללעוס את זנבו המשפטי ובמיוחד את העצם שבזנב, הלא היא בית המשפט העליון. מדוע הכלב נוגס בזנבו שהוא כל כך נאמן בכיסוי שהוא נותן לישבנו של הכלב?

  ב־1995 הסתכמה ההכנסה הלאומית בישראל ב־213 מיליארד שקל של אותם הימים. ב־2021, השנה האחרונה לגביה יש נתונים, הסתכמה ההכנסה הלאומית ב־1157 מיליארד שקל. בדרך היו מי שהפסידו 68 מיליארד שקל. הנה לפנינו תכנית הימורים שכמוה לא תמצאו בטוטו ובלוטו, לא נלמדת במחלקות לכלכלה באוניברסיטאות ולא דנים בה במשרד האוצר: מי המפסידים? התשובה בהמשך.

  חוק הדיור הציבורי – זה המאפשר לדיירי דירות ציבוריות לקנות אותן במחיר מסובסד – יפח את נשמתו בימים הקרובים. הממשלה החליטה שלא להאריך את תוקפו. "מה נעשה?" שאל דייר את   שר השיכון. "תתפללו", הגיב יצחק גולדקנופף לפי הדווח באתר "המקום הכי חם בגיהנום". יש הטוענים כי חלק ניכר מהתיאוריה הכלכלית העוסקת במקרו כלכלה לא שונה מתפילה. לכלכלנים יש ספר תורה המכונה מודל:   בתחילה המודל אמנם התיימר לשקף את המציאות, אבל עם הזמןהמציאות התבקשה להתאים את עצמה אליו. כאשר משהו בחיים לא מסתדר, חוזרים ומשננים את דבר המודל.

  עד לפני כשנה בחצר הבניין שבו אני מתגורר הציבה העירייה שני פחי אשפה: הכתום עבור "אריזות" (זה מה שכתוב עליו) והירוק עבור כל השאר. או אז נלקח המיכל הכתום והאריזות הלכו בדרך הזבל הכללי. כאשר כמעט בכל מקום הממשל ממליץ להפריד פסולת בחרה עיריית ירושלים – שלא נלאית מלהדביק פרסומות המפארות את ראש העיריה על פועלו החינוכי – במהלך ההפוך.

  "הדת היא האופיום של ההמונים" כתב קרל מרקס. כוונתו היתה להציג את הדת כסוג של התמכרות. אבל בהזדמנות הזו יצר החיבור שם רע לאופיום שלא מזיק כלל ובוודאי פחות מהאיסור על יהודים לעבוד ביום השביעי. אלא שהשבוע התברר כי ההמונים מעדיפים יותר להתמסטל על סיפורי סקס. יו"ר לשכת עורכי הדין, אבי חימי, אונן תוך כדי שיחת וידיאו עם אישה שביקשה עזרתו להתמנות לשופטת. מה שמעורר שני נושאים: סקס והזירה הציבורית והזירה הציבורית ועורכי דין.