גדעון עשת

דעותיהם של עיתונאים, כולל זה שכותב כאן, הן לפעמים משעממות, לפעמים מעניינות, לפעמים משעשעות ותמיד לא חשובות. כל פישפש הנשלף מהפה של מירי רגב, למשל זה שטייל על שולחן הממשלה השבוע, חשוב יותר ממאמר מלומד על כלכלת הטלפונים – מה שאתיימר לעשות כאן. פישפשיות בישראל 2018 גוברת על מלומדות.

יו"ר הקואליציה ח"כ דוד אמסלם (ליכוד) כינה את שלמה פילבר, המנכ"ל לשעבר של משרד התקשורת ועד המדינה החדש לשבוע זה, בשם "מלשן עלוב". מיטיבי חוק ושונאי נתניהו הגיבו כצפוי בזעם. איך זה שחבר כנסת מכנה מי שמסייע לתביעה הכללית בשם גנאי. בכך אמסלם פוגע בקודש הקודשים הידוע במקומותינו בכינוי "שלטון החוק". אמסלם, למען הסר ספק, הוא מנוול לא קטן. כינוי הגנאי שהצמיד לפילבר כמו גם הערותיו על חקירות המשטרה הם שלעלוב נפש. אבל כמו ששעון תקוע מבליח אחת ליממה עם שעה נכונה, ההערה האחרונה של אמסלם ראויה לבחינה גם כאשר מניעיה מקורם בניסיון להטות חקירה כנגד ראש הממשלה וחבורת שליחיו לעבירות שוחד ושאר מעללים אפלים.

הפרלמנט בפולין מבקש להגביל יצוא בשר כשר/חלאל. הפרלמנט בהולנד שוקל איסור כולל על שחיטה כזו. הפרלמנט באיסלנד מבקש לאסור (ברית) מילה של בנים. מתקפה אנטישמית חדשה או שמא דאגה כנה לבנים, לתרנגולים ולפרים.

פייק ניוז: להלן נוסח מכתב סמוי (בינתיים) שהגיע הבוקר לשולחנו של עורך "ידיעות אחרונות". שלום רון, חיכינו, ממש התאפקנו, עד סוף השבוע בתקווה ובציפייה למובן מאליו. התברר לנו כי מה שמובן מאליו נשגב מבינתו. בהתחלה, כשהתברר העניין, הצטרפנו למקהלה. בעצם היינו הסולנים שהסבירו קבל עם ועל דף העיתון שהוא, בסך הכל, בחור טוב. הכי חשוב שמעולם לא הזיז לנו פסיק. חופש מקצועי מלא היתה נחלת עבודתנו. הסברנו שאין לקפוץ למסקנות על בסיס הקלטות. כבר פגשנו הקלטות מבושלות בחיינו הלא-קצרים. הגזמנו כבר אז. מה הקשר בין החופש המקצועי שלנו (ברוב חסדו, כמובן) לבין הסחר-מכר שרקח עם נתניהו? אין קשר. אבל פחדנו מה יקרה לעיתון ועזרנו להסיט את המוקד מהמסחר הלא-חוקי לחופש העיתונות. הנכדים שלנו אומרים על זה פחחחחח, ובצדק. אולי האמנו שבבוא היום הוא יבין ויחזיר לעיתונות את כבודה. הוא לא הבין. הוא לא מבין. ושלא יספר עכשיו שהוא מחכה לשימוע ולהגשת כתב אישום. זה חרא שמפיץ נתניהו. הוא לא נתניהו ואנחנו לא חברי כנסת או פעילי מפלגה. חרא זו לא סחורה שנסחרת במקומותינו. נזכיר את מהומת משה ורדי. ועד העיתונ...

מתברר שטעינו. חשבנו, כקוראי "הארץ" למשל, שבנימין נתניהו הוא המזיק הלאומי. תתארו לעצמכם מה יקרה אם וכאשר המשטרה תמליץ להעמיד אותו לדין בעבירת שוחד, קבלת טובות הנאה ושאר ירקות. העיתון הליברלי, ניחוש שלי, יעתיק מילה במילה את דברי נתניהו בתגובה להמלצת המשטרה להעמיד לדין ראש ממשלה אחר – אהוד אולמרט. ויביא אותם כמאמר מערכת. כאמור טעינו. נתניהו הוא לא באמת כזה מנוול. לפעמים הוא דואג לטובת הציבור אז הוא גם "צודק". כמה ימים לפני פירסומו של מאמר המערכת המביע תמיכה בנתניהו פירסם העיתון מאמר של מיכאל שראל מפורום קהלת – האולטרה רייט הישראלי - שטען בלהט נגד זכות השביתה ב"שירותים חיוניים" וב"מונופולים". כך חזרה לחיינו הקואליציה הפרידמנית על שמו של הכלכלן הימני קיצוני   – מילטון לבית פרידמן שהיתה להיט במקומותינו בשלהי שנות ה – 70' של המאה הקודמת.

איך ראוי לחלק את הפנסיות של בני ובנות זוג שהתגרשו? לכאורה, הפנסיות – אלה שישנן ואלה שיהיו – הן חלק מהרכוש המשותף של הזוג ולפיכך חלוקת הפנסיות היא חלק מהסכם הגירושין. אלא שזה לא המצב. תקנוני קרנות הפנסיה קובעים כי כל אדם זכאי לפנסיה בגין מה ששילם במשך שנות עבודתו. אותו אדם לא רשאי להוריש את הפנסיה למי שהוא חפץ אלא בהתאם לתקנון קרנות הפנסיה. ובקיצור: התקנון, שנחקק בחוק, לא מאפשר לעשות הסכמים. אמנם לפני כמה שנים נחקק חוק זמני המאפשר הסכמים אך שרי האוצר יאיר לפיד ומשה כחלון "שכחו" להתקין תקנות לביצועו.

לא מכבר התפרסם כי "מכבי שירותי בריאות" מעודדת את מבוטחיה הנזקקים לניתוח או לפעולה פולשנית אחרת, לעשות זאת בבתי החולים אסותא שבבעלותה. מה קרה שלפתע גילו מנהלי הקופה מכרה זהב שלא נודע עד כה? כשהיה שר הבריאות הוציא יעקב ליצמן הוראה ולפיה רופא של קופת חולים לא יוכל לפגוש את מטופליו באופן פרטי אלא חצי שנה אחרי שנפגשו במסגרת הציבורית שלהם  –בתוך סל הבריאות.

תחילה להכללה: ההורים של דור ה- baby boom שנולדו אחרי  מלחמת העולם השנייה שדדו את מדינת הרווחה. ילדיהם – הקשישים של היום –  "כיפרו" על חלק מהבעיה בדרך של פגיעה בילדיהם שלהם, כלומר מי שהיום הם בני 25-45.  יש סיכוי גבוה כי בני הדור הזה יהיו הראשונים, לבטח באלף השנה האחרונות, שעושרם יהיה קטן מזה של הוריהם.