גדעון עשת

  הכותרת הכלכלית של השבוע היא 420,000,000,000 – זה המספר שחילץ "הארץ" בתחקיר שיתפרסם "בסדרת כתבות מיוחדת". כן, אלה שקלים שמסכמים את מחיר "המלחמה", כלומר המלחמות של שלוש השנים האחרונות. הנה כלל ראשון בתורת המספרים: כל סכום המסתיים בשישה ויותר אפסים אינו מדוייק. הוא המצאה. ריגוש. מין בערך שכזה. אפשר היה לכתוב 420 מיליארד – אבל זה משעמם.

  כותרת ב"הארץ" השבוע הודיעה על "מחטף התקציב". זאת בעקבות אישור תקציב הממשלה ל־2026 בהצבעה בכנסת. מחטף, מושג שלילי בעליל, מקורו בעסקה בין המפלגות החרדיות וראש הממשלה ולפיה יועברו סכומים גדולים למגזר החרדי תמורת הצבעתם בעד התקציב. בכך נמנע מצב שבו היעדר תקציב היה מביא לבחירות מוקדמות. הנה ניחוש: בחישוב ההוצאה לנפש, הכסף שהועבר ויועבר לחרדים לא מגיע לקרסולי מה שממשלות מפלגת העבודה העבירו לקיבוצים ולמושבים.

  לא מכבר פורסם באתר "הזמן הזה" מאמר שעניינו ירושה. הטענה העיקרית של הכותב היא שהמתים חיים עמנו לנצח. כלומר, העבר נמצא בחיינו בהווה ויימצא בהם גם בעתיד. ולא רק בצורת כסף והון. אך הכסף, איך לא, מדבר בקול הכי רם. המקרה של ארה"ב משמש במאמר להמחשה. רמת החיים שם היא מהגבוהות בעולם אך לצד זאת זו המדינה עם חוב ציבורי מהגבוהים בעולם – 125% מההכנסה הלאומית השנתית (לעומת 50% לפני 40 שנה) לעומת ישראל עם 75%. יפן, הניצבת במקום הראשון עם 240% (50% לפני 40 שנה), היא המעניינת ביותר לסיפורנו. האוכלוסיה שם מזדקנת בקצב מהיר והמשמעות היא שהזקנים של היום חיים מצוין על חשבון הנכדים שלהם, שייאלצו לשלם את החוב.

  23 פרופסורים לכלכלה שיגרו בסוף השבוע שעבר מכתב לבנימין נתניהו. הנה ציטוטים מהמכתב: " אנחנו כותבים מתוך דאגה דחופה לרעב המתפשט בעזה ולתוכנית ממשלת ישראל לרכז אזרחים ב'עיר הומניטרית' ".   " כבני אדם, ככלכלנים וכמדענים, אנו קוראים להפסקה מיידית של כל מדיניות שמחמירה את הרעב הנרחב ".

  השבוע נפתח בפרשנות מלומדת על משמעותה הכלכלית של החלטת הממשלה להרחבת/כיבוש/השתלטות על העיר עזה. הדעה הרווחת היא כי מדובר בהוצאה כספית ענקית לממשלה, בגיוס עוד רבבות אנשי מילואים לתקופה ממושכת שתפגע במגזר העיסקי וכיו"ב נזקים שסיכומם הוא "סיכון הכלכלה" עד כדי משבר כלכלי!! כך התחזית העדכנית. המאמר הזה בא לבחון את טיב התחזית.

  יש החוטאים בספרות/סרטי פורנוגרפיה. ויש החוטאים בקריאת ההודעות של ממשלת ישראל. זו "מחלה" די קשה. התמכרות כמו להרואין, שטרם נמצא לה אדולן לגמילה. מבין הודעות הממשלה אני מחבב במיוחד את ההודעות של רשות המסים. לעיתים נדירות יש שם מידע רלוונטי בענייני מסים. לרוב יש שם מידע משעשע בענייני גנבים. כמה גנבים יש בישראל?

  "אין לממשלה שמכורה למלחמה דרך להיגמל מהסיוע האמריקאי" – כך קבעה השבוע כותרת "דה מרקר", המוסף הכלכלי של עיתון "הארץ". אפשר להבין מכאן שאם ניגמל מההתמכרות למלחמה ניגמל גם מהסיוע האמריקאי, ובאה לציון העצמאות. זה מסוג הפייק ניוז שתומכי הממשלה ממציאים חדשות לבקרים.   משנמאס לעסוק בטרור הישראלי בעזה, מגייסים מעין "עובדה כלכלית", כדי   לזקוף את קומתם של מתנגדי הממשלה. בלוף.

  אלון מאסק נחשב לאיש העשיר בעולם. ויש הטוענים כי זה נכון הן בדולרים אמריקאים והן ברוע. אבל מותר להטיל ספק. כי מהו מדד הרוע? ומה מודד הכסף? בענייני רוע יש הגורסים כי סוחרי סמים הם רעים במיוחד. אבל בספר פריקונומיקס יש פרק הנפתח בשאלה: "מדוע רוב סוחרי הסמים גרים בדירה עם אמא שלהם?" והתשובה: כי הם עניים הן בכסף והן בהשכלה. באשר לעושר של מאסק – כ־280 מיליארד דולר הוא מה שנמדד. מה לא נמדד? הכסף השחור בצד אחד, והחוב בצד השני. ענייננו היום הוא החוב.

  לא מכבר קראתי כי ב"סעיף הסיעוד של הביטוח הלאומי יש גירעון אקטוארי של 170 מיליארד שקל". האם ב- 1 לינואר 2025 יעצרו את הכסף לכ- 350,000 מקבלי קיצבת הסיעוד? קיצבת סיעוד משולמת לזכאים על ידי הביטוח הלאומי מכוח חוק. לעומת זה, ביטוח סיעודי הוא ביטוח פרטי מרצון שבו הכסף נגבה על ידי קופות החולים אך הביטוח מופעל בידי חברות ביטוח פרטיות. היו ימים שבהם קופות החולים גם גבו את הכסף וגם סיפקו את השרות. הממשלה החליטה שנדרשת הפרדה וכי קופות חולים יעסקו בטיפול ולא בביטוח. ניחא. הקופות לא התלוננו כי, אני מנחש, הן גובות עמלה מהעברת הכסף לחברות הביטוח. "הכללית" שמבטחת כמחצית ממבקשי הביטוח הזה ערכה בקיץ מכרז בין חברות הביטוח להפעלת השרות מינואר 2025. אף חברת ביטוח לא הגישה הצעה והמשמעות היא שמינואר הקרוב לא יתקבלו מבוטחים חדשים.   אלה שבידם פוליסת ביטוח "ייהנו" מקיצוץ דראסטי בזכאות לשרות, עד שייגמר הכסף. האופציות הטיפוליות לפי התקדים הזה, בתנאים הנוכחיים שבהם יש גידול מתמיד ב"זכאים", אף חברת ביטוח לא תסכים לתת שרות במכרזים עתידיים גם בשאר הקופות. בהשקפה ...

  ג'יימס הקמן הוא בעיני מהכלכלנים היותר מעניינים שקראתי. הפרופסור מאוניברסיטת שיקגו גם נדיר בכך שהוא מתעסק בבני אדם ולא ביצירות דימיוניות שבהן משחקים כלכלנים מהזן המקובל. יוזמתו מלפני עשרות שנים לחקור את התועלת בהשקעה בילדים בני 2-6, במסגרת פרוייקט פרי הראתה, בתרגום שלי,   כי כל שקל שמשקיעים בילדים בגיל הזה מניב תשואה פרטית וציבורית פי עשר מִשִקל שמושקע בהשכלה גבוהה. הקמן עוקב אחרי הילדים האלה יותר מחמישים שנה. בהשוואה לילדים שלא זכו להיות בפרוייקט נמצאה הכנסה גבוהה יותר לא רק להם אלא גם לילדיהם, פשיעה נמוכה בהרבה ותועלות נוספות.

  לא מכבר קראתי מחקר שמצא, במדגם של כמה עשרות מדינות, כי כולן מטעות באשר לגודל החוב שלהן. כמובן כלפי מטה. דוד קליין, שהיה נגיד בנק ישראל מצא שמשרד האוצר מטעה את הכנסת באשר לגירעון התקציבי כאשר כלל בהוצאות רק חלק מהריבית שעליו לשלם בגין החוב.

  הבה נעשה את התרגיל המחשבתי הבא: מיד לאחר הבחירות של 2022 מבין ראש הממשלה כי טעה בתמיכתו בממשל הדיקטטורי של החמאס בעזה. הוא גם תפס שהאמנה של החמאס היא תמונת ראי למצע הקואליציה שלו. את הזרמת הכסף לחמאס הוא לא עוצר כי הוא מחבב של המשטר הדמוקרטי בקטאר. אבל הוא מחליט להגדיל את צבא הקבע ב־300,000 חיילים כאשר כל התוספת הולכת למקצועות קרביים. איך המהלך הזה היה משפיע על המצב הכלכלי?

  הנה ארבע הוכחות המלמדות שבכייני הכלכלה – כולם מתנגדי הממשלה – טועים והמצב טוב ויציב על אף המלחמה. הוכחה מס' 1 : בספטמבר 2023, כלומר ערב המלחמה, הסתכמו יתרות מטבע חוץ שבידי בנק ישראל ב־199 מיליארד דולר. בסוף חודש יולי 2024, המועד האחרון שפורסם, הסתכמו היתרות ב־213 מיליארד דולר. המשמעות : אין בריחה של כסף לחו"ל. הוכחה מס' 2 : מחירו של דולר אמריקאי היה לפני המלחמה 3.7 שקלים. מחירו הנוכחי – זהה. המשמעות : בנק ישראל אמנם התערב פה ושם התערב במחיר הדולר, אבל המעורבות היתה קטנה בהתחשב במצב הכללי שבו נתונה המדינה. הוכחה מס' 3 : שיעור האבטלה בספטמבר 2023 היה 3.2% מכוח העבודה. שיעור האבטלה הנוכחי – זהה. המשמעות : אמנם המגויסים למילואים נספרים כ"עובדים" אבל היו כבר כמה מחזורי גיוס, מה שמלמד שמי שסיימו מילואים חזרו כנראה לעבוד. הוכחה מס' 4 : האינפלציה ערב המלחמה היתה קצת פחות מ־3% בשנה. כלומר, דומה לשיעור הנוכחי. המשמעות : כמות הדיווחים על יוקר המחיה המאמיר אמנם ענקית אבל בעובדה, ההתייקרות אינה בשיעור חריג בהשוואה לשנים קודמות. הסתייגות: כל העובדות...

  כולם יודעים שכאשר מישהו – אדם פרטי, עסק, גוף ציבורי – מבקש להגדיל את הוצאותיו עומדות לו שתי חלופות: להגדיל במקביל את ההכנסות או ללוות כסף למימון ההוצאה. לממשלה היתה חלופה נוספת: היא יכולה להדפיס כסף. מכיוון שהדפסת כסף היא בסמכות הבנק המרכזי, הנוהג היה שהממשלה לוקחת הלוואה מהבנק המרכזי. זה סוג של בלוף שרואי חשבון מתפרנסים ממנו.

  "גיבורי" השבוע הם ריצ'ארד טורנטה וקתלין מק-קורמיק שיצרו אפשרות שתקציב המדינה השנה ייכנס במהרה לביוב וכלכלת ישראל תוסג לאחור עשרות שנים. אפילו התקשורת העוינת את הממשלה לא שמה לב למעללי שני האנשים האלה. הנה, על כן, הסיפור במלואו.

  עד לפני כ־20 שנה אספקת המים לתושבים בוצעה בידי הרשויות המקומיות. לכאורה עניין סביר. אלא שהתברר שהרשויות המקומיות, בהכללה, מנהלות את משק המים והביוב ברשלנות. בעיקר אובדני מים גדולים שנובעים מתחזוקה לקויה. היה גם חשד מדוע זה קורה: כי הרשויות המקומיות ראו במים מקור להכנסה כספית ועשו שימוש בפער שבין מחיר הקניה והמכירה לשימושים שאינם מים וביוב.

  למתן חודורוב, פרשן כלכלי בערוץ 13 בטלוויזיה, היה בסוף השבוע סקופ: עסקים ועצמאיים מתארגנים להקטין את מקדמות המס שבהן הם מחוייבים,   כצעד הפגנתי   נגד החקיקה שהממשלה מקדמת. יפה שיש התארגנות כזו כאשר ידוע שאם רווחי העוסקים לא יקטנו, הם יחוייבו בריבית. מכאן לפרשנות: " הנזק הכלכלי למדינה צפוי להיות כבד".

  עכשיו לאחר שהכנסת אישרה את התקציב והקואליציה חסינה מבחירות חדשות לשנתיים הקרובות קורה דבר מופלא: הליכוד, שהיא המפלגה הגדולה בקואליציה, מגדילה את תלותה בשותפים הקואליציוניים. אלה לא מעוניינים להפיל את הממשלה. הם לא מעוניינים בבחירות חדשות, לבטח כל עוד הסקרים חוזים כישלון. הם מאוד מעוניינים בעיקר: כלומר עוד תקציבים ועוד הנחות במס כמו זו שכלולה בחוק הארנונה למתנחלינו החמודים.

  מאז תחילת הקיץ היו מי שהביעו התנגדות להעלאת הריבית ככלי לבלימת עליית המחירים. עובדה, הם אמרו אז והיום, הריבית עלתה ומחירי הדיור – הן דירות בבעלות והן שכר דירה – המשיכו לעלות. משמע אין שום טעם להכביד בנטל, למשל על משלמי משכנתא, במהלך כלכלי חסר תועלת. היה גם מי שהקדים את חכמי הכלכלה האלה והגיע למסקנה שאם לא העלאת ריבית אז דוקא הורדתה תוריד גם את האינפלציה. החכם האחר היה נשיא תורכיה, שהורה לבנק המרכזי להוריד את הריבית כדי לבלום את האינפלציה שהגיעה לפני שנה לכ־80 אחוזים. אלא שבפועל שהאינפלציה המשיכה בשלה והערך של הלירה התורכית נפל. פח כלכלי, מתברר, הוא מאלה שקל ליפול לתוכם.

  "הרפורמה צפויה לחסוך לקופת המדינה מיליארדי שקלים על יד הפחתת תשלומי הריבית מדי שנה (...) תוך העמקת שוק החוב המקומי והבינלאומי". כך נכתב בהודעה שהוציא השבוע משרד האוצר כאשר הרפורמה המדוברת היא בת שני סעיפים: 1.    קופות הפנסיה לא יוכלו לרכוש יותר אגרות חוב מיוחדות שהריבית עליהן היא 4.86% לשנה צמודה למדד המחירים לצרכן. 2.    במקום זה הן יקבלו מהממשלה ביטוח תשואה בגובה 5.15% לשנה צמודה למדד המחירים לצרכן.