23 פרופסורים לכלכלה שיגרו בסוף השבוע שעבר מכתב לבנימין נתניהו. הנה ציטוטים מהמכתב:
"אנחנו
כותבים מתוך דאגה דחופה לרעב המתפשט בעזה ולתוכנית ממשלת ישראל לרכז אזרחים ב'עיר
הומניטרית'". "כבני אדם, ככלכלנים וכמדענים,
אנו קוראים להפסקה מיידית של כל מדיניות שמחמירה את הרעב הנרחב".
הפיסקה השנייה במכתב מוקיעה את מתקפות חמאס
על דרום ישראל ב־7 באוקטובר 2023, אך מוסיפה: "אין בכך כדי לפטור את ממשלת
ישראל, השולטת בזרימת הסיוע ובהפצתו, מן האחריות".
"
ה'עיר ההומניטרית' המוצעת תעתיק מאות אלפי עזתים לאזור מוגבל, ותשלול מהם חופש
תנועה וכבוד בסיסי". "בלתי נתפס
שישראל מתייחסת לאזרחים כאל נטל".
"נוכח
ראיות הולכות ומתרבות לרעב המוני ולהפרות זכויות אדם, ממשלות אירופה עשויות להטיל
סנקציות ממוקדות, שיגרמו נזק חמור למדע, למסחר ולתעסוקה. כבר ניכרים סימנים
מוקדמים לכך"
הכלכלנים סיכמו כי הם רוצים
"שמובילי המערב יפעלו באופן אקטיבי כדי להבטיח שהמדיניות הזו תיושם",
וכי רק כך ישראל תוכל "לשמר את אופייה הדמוקרטי".
עד כאן מכתב שגרתי למדי של אנשים ליברלים.
קצת תמוה שהנמען הוא ראש ממשלת ישראל ולא, כמו שמתבקש מהסיכום, ראשי ממשלות ארה"ב, קנדה, האיחוד האירופי,
בריטניה ועוד. ראוי היה לשלוח רק העתק למר נתניהו.
האיום הכלכלי
מה לקבוצה, מכובדת ככל שתהיה, של כלכלנים
להתקבץ יחדיו ולא, למשל, פרופסורה מכל המקצועות והגוונים?
הבה נבחן את התרומה הייחודית של הפרופסורים
לכלכלה לחיסול המשך המלחמה והכיבוש של עזה: הם מזהירים שחברות דירוג האשראי עלולות
להמשיך ולהוריד את דירוג האשראי הריבוני של ישראל, מה שיגרום לעלייה בעלויות
ההלוואות דווקא בשעה שהמדינה ניצבת מול הוצאות עצומות על שיקום וביטחון. עוד מציינים
הם כי עובדים מיומנים, במיוחד בענף ההיי-טק, עשויים לעזוב את ישראל.
הסתייגויות
1.
משתמע
כי צריך לחשוש מהורדת דירוג האשראי של ישראל. כלומר הכותבים הם בעד שישראל תייצר
גירעון תקציבי שימומן על ידי לקיחת הלוואה.
למה לתת הכשר ליצירת גירעון? גירעון של היום
הוא מס על העתיד. איזו הצדקה מוסרית יש בהטלת מסים עתידיים על ילדי הדור הנוכחי
שהחליט לצאת למלחמת רצח בעזה?
2.
יהיו
רבים שיחלקו על הגישה "השמרנית" הזו. הרי אין ביקום מדינה ללא גירעונות,
מה לישראל לקפוץ לראש התור.
אמשיך בגישה המצדדת במימון גירעוני. מדוע בשיטה הזו נזקקים להלוואות מחו"ל?
הרי אין מחסור במטבע חוץ. בבנק ישראל "שוכבים" כ־200 מיליארד דולר. ישראל
לא צריכה דולרים וחברות "דירוג אשראי" - שיקפצו. הממשלה זקוקה לשקלים אז
שתתכבד ותיקח הלוואות בשקלים. להלן כמה אופציות.
תקדימים מוצלחים
כתומך נלהב של הליכוד אני זוכר את מלחמת
לבנון ומימונה באמצעות מה שכונה "מלווה חובה מרצון". מבחינת הממשלה זה
היה תרגיל חביב. המלווה היה צמוד למדד אבל רק בשיעור של 80%. אז בבקשה.
הצעה אחרת היא לתקן את שיטת הפנסיה ולחזור
לפנסיה שמוגדרת על ידי התשלום החודשי בעת העבודה ולא מרווחים/הפסדים בבורסה. זה קל
לעשייה. קרן הפנסיה עמיתים – שסגורה למצטרפים חדשים - עושה כן לרוב הפנסיונרים.
המשמעות: במקום שתשלומים לקרן פנסיה יושקעו במניות, הם יושקעו באגרות חוב
ממשלתיות.
מהלך דומה יחול על קופות גמל וקרנות השתלמות
שתשלומים אליהם נהנים מניכוי או זיכוי במס.
מי שרוצה קופת גמל שתשקיע במניות – שיתכבד ויעשה כן על חשבונו ולא על חשבון
המדינה.
אבל אני לא פרופסור. רק BA.
