המאמר
הזה עוסק בעניין הנוגע סטטיסטית בכל ישראלי. בישראל יש כ־3.6 מיליון משקי בית –
רובם משפחות. ויש מספר דומה של כלי רכב פרטיים. בממוצע יש מכונית לכל משפחה.
משק
הבית הממוצע מוציא מדי חודש כ־20 אלף שקל לתצרוכת. כ־12% מזה הם על המכונית הפרטית
– לא רחוק ממה שהמשפחה מוציאה על מזון – הסעיף המרכזי בהוצאה המשפחתית.
מכאן למיודעי
י"ב.
לאיש
מכונית עם ביטוח מקיף ויחד הם נקלעו לתאונה. שמאי חברת הביטוח העריך את הנזק ב־19,000
שקל. שווי המכונית (על המושג הזה בהמשך) 32,000 שקל. במצב הזה, הסביר השמאי, יש
שתי חלופות: לתקן את הרכב או להכריז עליו – כך בעברית – טוטאל לוס (=100%). בחלופה
הזו יקבל בעל הרכב 30,000 שקל אחרי ניכוי
ה"השתתפות העצמית".
"הפסדי" חברת הביטוח
שאלה:
מה תעדיף חברת הביטוח? לשלם 30 אלף ולקבל גרוטאה או לשלם 19,000, עבור התיקון.
התשובה
חד משמעית, הלא כן?
תכירו
בבקשה את "קבוצת" לוי יצחק. מחירון לוי יצחק נבחר בידי גופים עיסקיים – בעיקר חברות ביטוח
ושמאות – לקבל מידע על מחירי מכוניות לפי דגם, גיל וכו'. המתחרה שלו הוא יד 2
בבעלות "ידיעות אחרונות".
32,000
שקל הוא המחיר של מחירון לוי יצחק בו משתמשת חברת הביטוח ומכאן למספר הקובע באמת – 45%.
כאשר
חברת ביטוח משלמת למבוטח את הטוטאל לוס, הגרוטאה נמכרת למפרקי רכב במחיר השווה ל־
45% ממחירון לוי יצחק. במקרה של י"ב חברת הביטוח היתה מקבלת 14,400 אלף שקל. כלומר נטו הטוטאל לוס לא יעלה 32,000
שקל אלא 15,600 שקל. תיקון, ככתוב, יעלה 19,000.
חברת
הביטוח מעדיפה טוטאל לוס על פני תיקון. וככל שהתיקון יקר יותר כך כדאיות הטוטאל גדולה יותר. מכאן יש רבים הטוענים כי זו הסיבה שמחירי
לוי יצחק הם, במקרים רבים, נמוכים ממחיר יד 2. מאחר וכל חברות הביטוח משתמשות
במחירון לוי יצחק, לבעל רכב אין חלופה.
הפסדי בעל הרכב
זה לא
סוף הסיפור. אם בעל הרכב מבקש לתקן או אז הוא מתבשר כי המוסך יקבל מחברת הביטוח עבור
התיקון לכל היותר 55% מערך המכונית. במקרה של י"ב המוסך לא יקבל את המחיר
שקבע השמאי – 19,000 שקל - אלא רק 17,600 שקל.
וכך
י"ב מצא את עצמו במצב הבא: האם לשלם מכיסו למוסך עוד 1,400 שקל כאשר עליו
לשלם לחברת הביטוח גם "השתתפות עצמית" בסך 2,200 שקל.
וזה לא
הסוף של הסוף. המוסך הבהיר כי כל תקלה שלא נחזתה בידי השמאי תתוקן על חשבון י"ב. וכך, אחרי יומיים נתגלו עוד שתי
תקלות בסכום כולל של 7,500 שקל.
לסיפורו
של י"ב יש שלוש מסקנות:
האחת, ראוי
להסדיר בחוק שמי שיש לו ביטוח מקיף זכאי לקבל תיקון מלא של הרכב עד לגבול עליון
שיוסכם בינו לבין חברת הביטוח ביום חתימת הסכם הביטוח, ולא חצי מחיר מחירון.
השנייה,
שמחירון לרכב יפורסם בידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדי חודש לפי עיסקות הנעשות
בשוק. כמובן שבעסקות קנייה ומכירה יכולים הצדדים להסכים על מחיר שונה. אך בעסקות
עם גופים מוסדיים – בעיקר חברות ביטוח – המחיר הקובע יהיה המחיר של הלשכה
לסטטיסטיקה.
השלישית,
מאחר וסביר שלא ייעשה דבר מהמוצע כאן, טרם חידוש הביטוח המקיף יש לבדוק מחיר
המכונית אצל לוי יצחק , לחלק הסכום לשניים, ולראות אם כדאי לשלם דמי ביטוח עבור
הסכום החדש. כי מעבר לו – הכל עליכם.
ולהסתפק בביטוח צד ג'.
