גדעון עשת

ב־1982 ראה אור לראשונה השבועון "כותרת ראשית". עורכיו הציעו לי לכתוב מדי שבוע טור בכלכלה מעשית. כך נולדה הפינה  שכונתה בלידתה Fuck the System אך העורכים  החליפו את שמה ל"הרם את המנגנון". בימים הרחוקים ההם לא נהגו לכתוב  גסויות. אלה היו ימי אינפלציה דוהרת, והפינה עסקה בדרכים לצמצם את נזקי האינפלציה למשפחה. כך למשל, עלתה השאלה באיזו שעה הכי טוב להוציא כסף מהכספומט, בהנחה שיש לך משיכת יתר. התשובה בתחתית המאמר. אזוטרי למהדרין. מילואים כאמצעי תשלום נזכרתי בפינה ההיא כשקראתי את הצעת החוק של תנועת ביחד (בנט+לפיד) להענקת הטבות למשרתי מילואים. לא מזמן שמעתי על אדם המשרת במילואים כבר שנה. במילואים הוא נהג, וזה גם מקצועו האזרחי. זהו שירות מילואים לא תובעני במיוחד, וכך מתאפשר לו לחלטר בנהיגה אזרחית. שיחות עם צעירים מלמדת על התנדבות עירנית לשירות מילואים לא-קרבי, כמקור הכנסה נוסף. ג'מיני מסביר: "מפניית מנכ"ל משרד האוצר לרשות המסים עלה כי יחידות צבאיות השתמשו בהקצאות של ימי מילואים כדי לשלם עבור שירותים וסחורות. כך למשל, ספקים שסיפקו ציוד, משקאות או אבטחה לאירוע...

  אם שמים בצד את ממשלת איראן, שממשלתנו נורא רוצה להשמיד אבל סבא דונלד לא מרשה, נראה שיש לנו מחסור חמור באויבים. ובלי אויבים, את מי נאשים? טוב שישנה בריטניה. העניין הוא שאת בריטניה מסובך להפציץ. מה גם שהיא חברה בברית נאט"ו ויש לה שם 30 חברים, וגם להם יש F-35 . הבריטים אויבים, כי לדעת ממשלתם מה שישראל עושה בגדה המערבית ועזה הוא גם פשע מלחמה וגם הפרה של החלטות האו"ם, ולפיכך החליטה לאיים על ישראל בסנקציות פיננסיות עם רמז ברור שאת המדינה היהודית מכים בכיס שלה,   כלומר בבנקים. בינתיים זה מלל חלול אבל לך תדע.

  תחילה לגילוי לא־נאות. היתה לי הערכה רבה לד"ר מיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר ועתה ראש פורום קהלת לכלכלה. איך זה שאדם שעובד בארגון לא נאות זכה להערכה? בזכות שני מהלכים: ב־2014 התפטר מעבודתו במשרד האוצר על רקע התנגדותו ל"יוזמת הדגל" של שר האוצר דאז יאיר לפיד לביטול מע"מ על רכישת דירה חדשה. שראל לא רק טען, בצדק, שהתכנית " שטחית, לא נכונה ותקפיץ את מחירי הדירות" אלא בעיקר  עמד על עקרונותיו. זו שמרנות כלכלית במיטבה.

  הכותרת הכלכלית של השבוע היא 420,000,000,000 – זה המספר שחילץ "הארץ" בתחקיר שיתפרסם "בסדרת כתבות מיוחדת". כן, אלה שקלים שמסכמים את מחיר "המלחמה", כלומר המלחמות של שלוש השנים האחרונות. הנה כלל ראשון בתורת המספרים: כל סכום המסתיים בשישה ויותר אפסים אינו מדוייק. הוא המצאה. ריגוש. מין בערך שכזה. אפשר היה לכתוב 420 מיליארד – אבל זה משעמם.

  בדומה לאסטרואיד, רגע לפני שפגע בכדור הארץ וחיסל את הדינוזאורים, כך מתקרב אסון שינחת עלינו או-טו-טו, בעוד שלוש שנים. לאסטרואיד הממשי נמצא בינתיים פתרון: כשיגיע לטווח הראוי ישגרו אליו טילים בליסטיים שיסיטו אותו בשתי מעלות. על הפתרון לאסון החדש המתקרב דנים עדיין.

  כותרת ב"הארץ" השבוע הודיעה על "מחטף התקציב". זאת בעקבות אישור תקציב הממשלה ל־2026 בהצבעה בכנסת. מחטף, מושג שלילי בעליל, מקורו בעסקה בין המפלגות החרדיות וראש הממשלה ולפיה יועברו סכומים גדולים למגזר החרדי תמורת הצבעתם בעד התקציב. בכך נמנע מצב שבו היעדר תקציב היה מביא לבחירות מוקדמות. הנה ניחוש: בחישוב ההוצאה לנפש, הכסף שהועבר ויועבר לחרדים לא מגיע לקרסולי מה שממשלות מפלגת העבודה העבירו לקיבוצים ולמושבים.

  מי שקנה כרטיס טיסה ללונדון ולצדו כרטיס לקומדיה "צ'ארלס השלישי" נמצא עתה במצב של אי ודאות גדולה. הצגת הבכורה מתוכננת לינואר 2040, והשאלה היא האם הטיסה תצא מנתב"ג או מנתב"ן – שדה התעופה החדיש על שמו של הדוצ'ה, שבעת כהונתו הוחלט על הקמתו בים, מרחק קילומטר אחד מהעיר חדרה.

  מספר המפתח הוא 2.54 מיליארד דולר. זה הסכום שתשלם הממשלה לתאגיד ICL – שמו העברי החדש יחסית של תאגיד "כימיקלים לישראל", הבעלים של מפעלי ים המלח. וזה עוד מחיר צנוע, כי לדעת ראשי התאגיד הפיצוי הראוי, כמחושב בספרי החשבונות, הוא 6 מיליארד דולר. בעליו, אוהבי ממשלת ישראל, ויתרו על רוב הכסף. מדוע בכלל מתחייבת הממשלה לשלם, ולו סנט אחד, לתאגיד פרטי ? ובכן, זה מוגדר פיצוי על הנכסים – למשל, בריכה לאידוי מים   שיותירו מפעלי ים המלח עם תום הזיכיון.

  אתחיל עם משחק משפטי־כלכלי ואסיים עם מס נסיעות. המשחק הולך כך: אנחנו ב־1 בינואר 2026 והכנסת לא אישרה תקציב. מה קורה? הנה שני תרחישים: בראשון, למשרד הביטחון אין כסף לקנות אוכל לחיילים בעזה. בשני, שום דבר.

  הנה שאלה שרבים יחשבו שהיא פרי באושים של חמוץ: מה עושה משרד הכלכלה? לכאורה מובן מאליו מה עושה משרד הכלכלה, ולכן אפנה אל מה שהמשרד לא עושה .

  אני פונה אליך כי יש עדויות שאתה עושה שגיאות שאפשר ויעלו לך, ולנו, צאן מרעיתך, ביוקר. הנה, על כן, כמה עצות.   העצה המשפטית     עורך דינך הציע לך למשוך זמן וזה מה שאתה עושה. דע לך שאתה נופל לפח שמכינים לך השופטים. אני כבר רואה את פסק הדין ובו השורה הבאה: "נתנו לנאשם את כל הנוחות והזמן שביקש. טרטור בית המשפט מירושלים לתל אביב. דחיות בטענות שונות והכל על מנת לדחות, ולדחות ולדחות. עתה הזמן נגמר והפסק נכתב". עם הרשעה. תקצר את עדותך ואת עדותם של עדי הגנה אחרים, אם יש. תן לתביעה לתקוף ולהם תקריא בכל תשובה את הקטע הרלוונטי מעדותך. שהם ימשכו זמן. ואם יש לפתע שאלה שלא נכללה בעדות – "אני לא זובר".   העצה הפוליטית   בכל סקרי הבחירות בשנה האחרונה מי ש"אוכל" את הליכוד זה הצמד סמוטריץ' את בן גביר.   כפי שראית כאשר יאיר גולן פטפט "תחביב" על מלחמתנו הצודקת, אפשר לסמוך שבני גנץ ויאיר לפיד יהיו איתנו לעת צרה. יש להם חוט שדרה אופוזיציוני רפה יותר מזה של ישראל כץ – מינוי ענק לתפקיד שר הביטחון. מוצע לך לעשות כמה תרגילים כדי שיפרשו מהממשלה. ממילא...

  "אין לממשלה שמכורה למלחמה דרך להיגמל מהסיוע האמריקאי" – כך קבעה השבוע כותרת "דה מרקר", המוסף הכלכלי של עיתון "הארץ". אפשר להבין מכאן שאם ניגמל מההתמכרות למלחמה ניגמל גם מהסיוע האמריקאי, ובאה לציון העצמאות. זה מסוג הפייק ניוז שתומכי הממשלה ממציאים חדשות לבקרים.   משנמאס לעסוק בטרור הישראלי בעזה, מגייסים מעין "עובדה כלכלית", כדי   לזקוף את קומתם של מתנגדי הממשלה. בלוף.

  הפעם בנימין נתניהו צודק. מי שבאמת שולט כאן זה מה שהוא מכנה ה"דיפ סטייט", חבורה של שמאלנים חובבי חמאס, שונאי מדינת ישראל ובקיצור,   בלשון בנו, כל אלה שנאחל להם screw you! .

  לפנחס ספיר, מי שהיה שר האוצר בשנים 1963־1974 מיוחסת האימרה "אף אחד לא חטף סטירה על חנופה". טעה. האדמו"ר טראמפ הפליק השבוע שתי סטירות על חנפנים. השמועות בוושינגטון הן שאלון מאסק – הממונה על היעילות הכלכלית בממשל – עומד לסיים בקרוב את תפקידו.   כאילו שמאות אלפי עובדי המגזר הציבורי אכן פוטרו במסגרת ה"ייעול" המובטח. מאסק שילם לנשיא טראמפ ממון רב במירוץ הבחירות – חנופה בכל קנה מידה – והופ, אולי, החוצה.

  הבה נשחק בנדמה לי: תרחיש ראשון : בבוקר ה־7 לאוקטובר 2023 פתחו אנשי חמאס בהפגזת מרגמות ורקטות על בסיסי צבא ועל היישובים הישראליים הסמוכים לרצועת עזה. מספר ההרוגים זהה למספר שהיה בפועל באותו יום. אין חטופים. ישראל הגיבה כפי שהגיבה במציאות. שאלה: מה יקרה לתקציב הביטחון בשנים 2025- 2035 בתרחיש החדש?

  ג'יימס הקמן הוא בעיני מהכלכלנים היותר מעניינים שקראתי. הפרופסור מאוניברסיטת שיקגו גם נדיר בכך שהוא מתעסק בבני אדם ולא ביצירות דימיוניות שבהן משחקים כלכלנים מהזן המקובל. יוזמתו מלפני עשרות שנים לחקור את התועלת בהשקעה בילדים בני 2-6, במסגרת פרוייקט פרי הראתה, בתרגום שלי,   כי כל שקל שמשקיעים בילדים בגיל הזה מניב תשואה פרטית וציבורית פי עשר מִשִקל שמושקע בהשכלה גבוהה. הקמן עוקב אחרי הילדים האלה יותר מחמישים שנה. בהשוואה לילדים שלא זכו להיות בפרוייקט נמצאה הכנסה גבוהה יותר לא רק להם אלא גם לילדיהם, פשיעה נמוכה בהרבה ותועלות נוספות.

  מדינת הרווחה שהחלה דרכה עם תום מלחמת העולם השנייה נשאה דגל של שיוויון. אלא שחתירה לשיוויון כרוכה במעורבות ממשלתית, וזאת יכולה להתנגש עם האינטרסים של המגזר העיסקי  שמטרתו להשיג את מירב הרווחים. והמירב הזה צריך להישאר ברובו אצל היזמים ולא העובדים והצרכנים.

  הבה נעשה את התרגיל המחשבתי הבא: מיד לאחר הבחירות של 2022 מבין ראש הממשלה כי טעה בתמיכתו בממשל הדיקטטורי של החמאס בעזה. הוא גם תפס שהאמנה של החמאס היא תמונת ראי למצע הקואליציה שלו. את הזרמת הכסף לחמאס הוא לא עוצר כי הוא מחבב של המשטר הדמוקרטי בקטאר. אבל הוא מחליט להגדיל את צבא הקבע ב־300,000 חיילים כאשר כל התוספת הולכת למקצועות קרביים. איך המהלך הזה היה משפיע על המצב הכלכלי?

  אחד המהלכים שהציע שר האוצר השבוע במטרה לצמצם את הגירעון התקציבי בשנה הבאה הוא הקפאת שכר לעובדי המגזר הציבורי והקפאת שכר המינימום. המאמר הזה יעסוק במוסריותה ובתבונתה של ההצעה, על אף שהמציע לא טרח להביאה לממשלה לאישור. לאגף התקציבים במשרד האוצר יש מסורת ארוכה של "הקפאת שכר במגזר הציבורי". בשנה האחרונה מתקוטט שר האוצר עם עובדי האגף סביב העניין והנה, לפתע, הוא מאמץ את המלצתם. וזאת דווקא כשמדובר בהצעה בלתי מוסרית ונטולת תבונה של פקידי האגף, כפי שנראה בהמשך.

  שר האוצר לא יכול היה להתאפק ובישר לאומה בנאום כי נגיד בנק ישראל טועה במדיניותו וגורם נזק. ועל זה נאמר (בסרט 'הטוב, הרע והמכוער') When you have to shoot, shoot – don’t talk ! . בצלאל סמוטריץ' בדעה שעל בנק ישראל להוריד את הריבית. למה? כי יש אינפלציה ירוקה (שמקורה בספקים), והריבית הנוכחית מתאימה לאינפלציה אדומה (שמקורה בצרכנים). איך יודעים לזהות? נכון, לפי הצבע.