על מספרים ואנשים

 

הכותרת הכלכלית של השבוע היא 420,000,000,000 – זה המספר שחילץ "הארץ" בתחקיר שיתפרסם "בסדרת כתבות מיוחדת". כן, אלה שקלים שמסכמים את מחיר "המלחמה", כלומר המלחמות של שלוש השנים האחרונות.

הנה כלל ראשון בתורת המספרים: כל סכום המסתיים בשישה ויותר אפסים אינו מדוייק. הוא המצאה. ריגוש. מין בערך שכזה. אפשר היה לכתוב 420 מיליארד – אבל זה משעמם.

 מה גם שהממשלה גייסה – כלומר לקחה הלוואות – בכ־600 מיליארד שקל מתחילת המלחמות, הכבידה את נטל המס הישיר והעקיף. ולמספר הזה מגיעים בשלושים שניות בלי תחקיר. ליפן, בלי אף מלחמה, חוב הגדול פי 3 יחסית להכנסה מאשר לישראל.

 "מי ישלם"?  שואל התחקיר, על אף שנטל המס הוגדל כבר בכ־150 מיליארד שקל בכשלוש שנים.

מה שקצת מעניין זה שעל אף הכבדת המסים, הצריכה הפרטית – כל מה שאנחנו קונים – גדלה מתחילת המלחמות ב־3.9% מעבר לעליית המחירים. לא רק זה. היצוא גדל ב־9.6% על אך הירידה בערך הדולר. נס כלכלי.

אז מי שנבהל מהכותרת בעיתון – יכול להרגע. פיננסית.

ללמ"ס אין שקלים

באותו ערב של פרסום הכותרת התגלה משהו חביב. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) פירסמה נתוני "חשבונאות לאומית" למחצית 2026. ההכנסה הלאומית – כולנו ביחד בביצה הזו – גדלה בכ־8% מאז תחילת המלחמה.

מוזר. הפירסום לא יודע לספר לנו בכמה כסף מדובר. כמה אנחנו "שווים" היום?  מישהו חישב את הגידול באחוזים בלי שידע מה המספר שהשתנה בהכנסה שלנו? זה מוזר. אבל כנראה שהלמ"ס עושה מסאג' לנתוני העבר. לצורכי הבראה, כנראה.

אחרי כל הבבל"ת החשבונאי מגיע לקוראים סיכום קליל של מצב הכסף: כמו כל מדינה במלחמה גם ישראל מימנה את רוב ההוצאה בהלוואה. הלוואה נושאת ריבית המתווספת לחוב המקורי. מי ישלם? בעיקר הילדים (בהנחה שישלמו את החוב במלואו) והנכדים (בהנחה שהילדים יגלגלו חלק מהחוב בהלוואה נוספת).

הניצחון המוחלט

ומהמספרים לחיים עצמם. נניח שהמלחמות לא היו עולות לנו גרוש בכסף ורק בכ־2000 הרוגים ורבבות פצועים. היה שווה? אף לא אחת מהבעיות הקיומיות של ישראל לא נפתרו במלחמות האלה. זה התחיל בעזה, שם החמאס תקף באוקטובר 2023 ובתגובה ישראל הרגה רבבות מתושבי עזה. אבל, כנראה בעזרת השם, החמאס נשאר בשלטון. ונזכור שאלמלא סייעה ישראל למימון החמאס בכל שנות ממשלות נתניהו וגם חבורת בנט־לפיד־ליברמן־הדמוקרטים אפשר ולא היתה לחמאס העוצמה הצבאית שהפגין. בגדה המערבית הטרור הישראלי חוגג.

זה נמשך במלחמות עם איראן והחיזבאללה וקצת עם החות"ים. נשק גרעיני, טילים בליסטים, החלפת השלטון, פירוק החיזבאללה מנשקו ופתיחת הים האדום לשיט חופשי. דבר מכל זה לא הושג. יותר מזה אחרי כעשרים שנה של שקט בגבול לבנון שוב שקענו שם ומפזרים פצצות לכל עבר, הפעם בתוספת זרבוב כפרים, והתוצאה – אפס.

מעצמאות לשיעבוד

אחרי כל האפס הזה התברר שישראל איבדה את יכולת ההחלטה. תוצאות השיעבוד למדיניות הקפריזית של ארה"ב לא מסתכמות רק במחזה הדוחה של ליקוקי נתניהו את ישבנו של טראמפ. אם בעוד שנתיים הדמוקרטים מנצחים בארה"ב ומחליטים שהם לא מטילים וטו באו"ם על כל הצעה הפוגעת בישראל – הלך עלינו. ג'נוסייד לא יהיה רק בגדר נושא לדיון אקדמי, אלא סנקציות כלכליות כבדות לרבות תשלום פיצויים לנפגעים.

זה יכול לקרות כי מפלגות האופוזיציה הנוכחיות, פרט לחד"ש, תמכו במלחמות שיזמו נתניהו שותפיו. יותר מזה הה" ליברמן ובנט אף דרשו העמקת המלחמות.

אפילו הדמוקרטים (העבודה +מרצ) שפעם היו בעד "פתרון שתי מדינות" התקפלו ועתה מציעה המפלגה המשך הכיבוש במסווה של "היפרדות אזרחית" ואין לה כל הצעה להסדר אפשרי עם איראן – למשל החזר כספי על נפט שנגנב וקצא"א  שהולאמה.

ועל כל הפוליטיקה הזו הוספנו במס ילדים.