גדעון עשת

  על היד הנעלמה שמעו רבים. לפני 250 שנה פרסם אדם סמית את ספרו "עושר העמים". סמית טען כי אם רק יתנו חופש כלכלי לכל –  ליצרנים, למשווקים ולצרכנים, ללא מעורבות המלך – הממלכה תתעשר. כל אחד יפעל לטובתו הכלכלית, והכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. זו היד הנעלמה. לפיכך נחשב סמית לאב הקדמון של הכלכלה הקפיטליסטית הלכאורה חופשית. לא בצדק. סמית גם הטיף לחינוך ממלכתי חינם, התנגד למונופולים ולענייננו הפעם, תמך ברגולציה נוקשה של המערכת הפיננסית.

  הכותרת בעיתון ציטטה בפסקנות: "המשקיעים מהציבור הם כוח – אבל הם לא יודעים מה לעשות עם הכסף". הפוסק הוא טל ברוקמן, מומחה לפיננסים, ובאופן מפתיע גם שותף בחברה שנותנת ייעוץ פיננסי, תמורת עמלה כמובן, לאותו חלק מהציבור ש"לא יודע מה לעשות עם הכסף". אני מודה שאין לי תואר שני במינהל עסקים מהמכללה למינהל. זוגתי ידעה תמיד מה לעשות עם הכסף, התמקדה במשחק הרולטה בקזינו ועל אף ההסתברות הנמוכה הרוויחה פעם כ־300 דולר ועוד במעוז הימורים – העיר מונטה קרלו.

  לפני כמאה שנה הוקם באירלנד ה־ IRA , אשר כלל את הזרוע הצבאית של התנועה הלאומית שנאבקה נגד הכיבוש הבריטי. הבריטים, איך לא, הגדירו אותו ארגון טרור, כפי שהגדירו את האצ"ל והלח"י בפלסטין. לוחמי חופש או טרוריסטים – באירלנד זה נגמר באלפי הרוגים ובשחרור רוב האי מהשלטון הבריטי. התקנא העולם הפיננסי בהצלחה זו והקים לו IRA   משלו:   Individual Retirement Account - קופות גמל בניהול אישי, המאפשרות להשתחרר ממסלולי החיסכון המקובלים, שרובם מושקעי אג"ח ומיעוטם מניות. הכל בשם החופש של החוסך לעשות בכספו מה שנראה לו ולא להתקפל בפני עריצות מסלולי החיסכון הסולידים יחסית.

  אחת התופעות החדשות יחסית היא הגידול בריבוי הטבעי של יועצי השקעות, מתווכים פיננסים ומיני שמות לאלה שעיסוקם הוא הכסף של הזולת. אפילו בקרב שחקני הכסף ערכם של בוגרי מנהל עסקים גובר על זה של כלכלנים על אף שכלכלנים מתהדרים במדע ומינהל עסקים רק משתכשכים בביצת המזומן.

  לא מכבר התקשרה יועצת ההשקעות בבנק והציעה להשקיע בקרן פלונית שעליה ממליצים האנליסטים של הבנק. כמי שאינו מוכן להשקיע בקרן כלשהי, ביקשתי ממנה לבדוק עבורי רכישה של אגרות חוב שמנפיקה ממשלת פינלנד. למה פינלנד? כי שם אדם לא יקבל משרה במגזר הציבורי אם אינו שולט בפינית ובשבדית. שבדיה, חשוב לציין, היתה הכובשת של פינלנד במשך כ־400 שנה. גם השילוט הציבורי הוא בשתי השפות, על אף ששיעור הפינים ממוצא שבדי הוא רק 5% מכלל האוכלוסיה. הנה סימני זיהוי למדינה מתוקנת.

השבוע פורסם דו"ח בנק ישראל ל־2024 ובו שתי המלצות מרכזיות לקראת 2026. הראשונה היא שחשוב לגייס גברים חרדים לצבא. למה לא גם נשים דתיות, פלסטינים אזרחי ישראל מכל מגדר ויהודיות עם ילדים? ככה.

   ידידי ב.י. ביקש לאחרונה לבשל מרק תנינים. כמי שוויתר על ספרי בישול לטובת חיפושי מרשמי האינטרנט, כתב "מרק תנינים" במנוע החיפוש וקיבל עשרות אתרים. כבור קולינרי שאינו מבדיל בין פטרוזיליה לכוסברה החליט ב.י. לבדוק מה יש לידיד האחר שלו chat gpt לסייע במשימה. איך שלחץ על האות ם במקלדת מיד עלה מרשם אחד וחוסלו ההתלבטויות. איך הבינה המלאכותי הזו יודעת לשלוף במהירות שיא הוראות איך לעשות מה? סביר שהיא סרקה בזריזות את כל האתרים שמנוע החיפוש מצא, את ספרי הבישול הנושנים ואת העיתונים היומיים. ובוחרת/רוקחת אחד לבקשת המעוניין.

  הנה קושיה שרק עתה נמצא פתרונה: מי יותר עשיר? האם זה שיש לו יותר כסף או זה שיש לו פחות כסף?   מי שיש לו יותר נכסים או מי שיש לו פחות נכסים? על פי מחקר משותף לחוקרים מנורווגיה ומארה"ב, עד לא מכבר התשובה לא היתה ברורה. עתה היא נמצאה והיא בכלל לא טריוויאלית כפי שעשויים לחשוב מביני דבר.

  הנה קושיה באתיקה כלכלית: מכר שלכם מתקשר ובין השאר מספר כי הגיע אליו מידע שחברת התרופות "בריאות לעם" הצליחה לפתח תרופה נגד דמנציה. המכר שלכם הוא אדם מהימן. יש לכם בחשבון העו"ש בבנק 150,000 שקל. האם תקנו מניות של חברת התרופות ב־100,000 שקל? מקרה הפוך: יש לכם מניות של חברת התרופות "לבריאות העם" בסך 100,000 שקל. נודע לכם ממקור מהימן שחברת התרופות נכשלה במציאת התרופה נגד דמנציה, אך טרם פירסמה את זה. האם תמכרו את המניות מחשש להתמוטטות מחיר המניה?

  הוויכוח הכלכלי הלוהט של החודש האחרון עוסק בשאלה: מה על הבנק המרכזי לעשות על רקע ההתמוטטות של שני בנקים אמריקאים ובנק שוויצי אחד. כך נראית הדילמה: אם הבנקים המרכזיים ימשיכו להעלות ריבית כמתבקש מהמשך האינפלציה שאינה יורדת ל־3% לשנה אז יש סבירות שתתחדש הבריחה מפקדונות מבנקים מסחריים.   ואם ייקלו בריבית כדי למנוע בריחה של פיקדונות – מה יהיה על האינפלציה?

  "תהיו כחלונים" רעם בקולו בנימין נתניהו לפני למעלה מעשור שנים. ראש הממשלה דאז התכוון לשבח את שר התקשורת שלו, משה כחלון, שבמשמרת שלו התחוללה ירידה במחיר השימוש בטלפון נייד. כמו נתניהו גם הפרשנים הכלכליים ייחסו את התוצאה הזו ל־"רפורמות" שהנהיג כחלון. עד שהתברר כי התוצאה הזו נמצאה בכל מדינות אירופה ואסיה, שבהן למרבה הצער, לא שמעו על כחלון ומעשיו המבורכים. מה שקרה הוא שינוי טכנולוגי שאיפשר להעביר על "קו טלפון נייד" עשרות מונים יותר מידע מאשר בעבר. כלומר נוצרה "אבטלה" בגורם ייצור מרכזי לייצור שיחת טלפון. זה, לצד שיפור ביכולת הטלפון עצמו עשו את העבודה.

  המוסדות הפיננסים מתחברים ל"ציבור המשקיעים" באמצעות יועץ פיננסי. המשקיעים הם אנשים מגוונים. לרוב הם בעלי חשבון בבנק, וזה מעמיד לרשותם יועץ פיננסי. מה יודע היועץ הפיננסי יותר מהאדם המבקש את המלצתו? כמעט תמיד התשובה היא: שום דבר. לפיכך הבנק, המספק את שרות הייעוץ, משתמש באנליסטים. אלה אנשים שמקצועם הוא לנבא את העתיד, לכתוב את הניבוי, ולשגרו ליועץ הפיננסי. היועץ עוטה מסיכה עם הרבה רצינות וחיוך חברי, וממליץ להדיוט מה לעשות בכספו.

  האם המחיר המוסכם – אותם 44 מיליארד דולר – לעיסקה שבה קנה אלון מאסק את טוויטר הוא ראוי? זאת, יאמר כל כלכלן המכבד את תלמודו, שאלה מטופשת. מאחורי המחיר אין מוסר. ואם אין מוסר אז אין פשר למילה "ראוי". מחיר שנקבע ברצון בין קונה ומוכר אינו עניין לשיקול מוסרי, ערכי.

  כאשר התחלתי לעבוד ב"ידיעות אחרונות" הסביר לי העורך, דב יודקובסקי, כי מאמרים זה דבר נחמד, בתנאי שהם קצרים, אבל העיקר זו הכותרת בעמודי החדשות. כך נמדד עוצמתו של סיפור. כך נמדד עיתון. מאז אותם ימים תורת הכותרות נלמדה בכל כלי התקשורת, ובלא מעט פעמים הדרך לכותרת טובה עוברת דרך הריגוש, ההטעיה והדעה. יש שיאמרו תחפושת לשקר. מבין כלי התקשורת בישראל "הארץ" הוא הטוב שבהם. האם גם שם נפלו קורבן? הנה כמה דוגמאות.

  שלום לכם המשקיעים ולכן המשקיעות. סוף השנה הגיע, שנה יוצאת דופן לכולנו, אסכם את מה שהיה ונראה ביחד לאן תתפתח השנה הבאה. 2021 היתה שנה שהתחילה עם תקווה גדולה למיגור הפנדמיה והסתיימה עם ואריאנט חדש שבינתיים טרם נמצאה הדרך להימלט ממנו. היא התחילה עם אינפלציה אפסית ומסתיימת בקול אינפלציוני רם מתמיד (לפחות בארה"ב כבר לא נשמע כמוהו זה כמעט 40 שנה). ובתוך כל המהומה הזו השוק שלנו, שוק המשקיעים, חגג ובגדול. קולם של הפסימיסטים, שבתחילת השנה חזה בועה, נדם. היום ברור לכולם כי סוף ההמראה לא נראה. פתיח נהדר ל-2022.

  היה מי שאמר כי הבעיה עם העליה בתוחלת החיים היא שהשנים הנוספות מגיעות בסוף כאשר אנו זקנים, תשושים וחולים. ועל כל אלה נוספות צרות הפנסיה המתמעטת. רוב בני האדם לא מתעניינים בנושא עד גיל 50 ואלה שמתעניינים, כמו פקידי משרד האוצר, עסוקים בהבלי האקטואריה ובעיקר בשקרים. כך גם לאחרונה עת הציג האוצר שינוי ב"אגרות החוב המיועדות". מה זה?

  באמצע השבוע האחרון נכנס לתוקפו חוק באל סלוודור ולפיו הביטקוין הוא מעתה מטבע רשמי במדינה. יש סיכוי שהמדינה תיכנס לספרי ההיסטוריה כמדינה הראשונה עם ה"מטבע" הזה. ויש המנבאים שהיא תיכנס להיסטוריה גם כמדינה האחרונה. עיתון "הארץ" סיפק למחרת כותרת משעשעת "תקלות בהשקת הביטקויון באל סלוודור הפילו את המטבע ב – 17%". מה שמשעשע הוא שהשערה האחרונה בזנב הפיננסי מזיזה את המטבע שנולד במטרה להיות הכי יציב בעולם, לפחות לדעת עורך הידיעה שמקורה בבלומברג וסוכנויות הידיעות.

  בשנה האחרונה נדונו שתי בקשות למיזוג תאגידים המספקים שרות טלפון סלולרי.   מה ראוי שייעשה עם בקשות שכאלה? לחסידי התחרות התשובה ברורה: אסור לתת אישור כי התחרות היא בנפשנו הכלכלית. אלא שזו, טוענים בצד שכנגד, הסתכלות חד צדדית. כתוצאה ממיזוג נקבל תאגידים חזקים יותר, רווחיים יותר. הרווחים הגדולים יעשירו את בעלי המניות מחד ואת קופת המדינה מאידך. מאחר וכמעט כולנו מחזיקי מניות באמצעות קרנות השתלמות, קופות פנסיה ושאר ירקות פיננסים – כדאי לנו להיות בעד מיזוג, כי ערך הרכוש שלנו יגדל. איך מכריעים במחלוקת כזו?

  השבוע נרשמה מיני היסטריה בתחום הפיננסי. מכיוון שהסרט  "קברט" פסק כי money makes the world turn around – העניין ראוי להתייחסות בשפה פשוטה ככל האפשר.

  על היחסים שבין מגיפת הקורונה לבין המצב הכלכלי יש, אם בכלל, מעט מחלוקת. קוביד 19 ומוטציותיו עושים רע לכלכלה. האבטלה גדלה, הממשלה מייצרת גירעונות ענק, ההכנסה הלאומית בירידה. פרט לאינפלציה הדוממת, קשה למצוא נתון כלכלי אחד שראשו לא קופד. חוץ מהבורסה.