גדעון עשת

  סתיו שפיר, חברת כנסת לשעבר ממפלגת העבודה, הציעה הצעה יוצאת מהכלל: תחבורה ציבורית בחינם. במאמר שכתבה ב"הארץ" היא מראה שיש כדאיות כלכלית לרעיון. תחשיבים כלכליים הם כחומר בידי היוצר. תגידי לי מה את חושבת – ואמצא תחשיב שיראה שאת צודקת. ההסבר העיקרי לתועלת שבחינם היא במשפט הבא: "כל מכונית (פרטית – ג.ע.) שתחסך מהגודש בכבישים תייצר רווח...". זה הסבר מדוייק אך אליה וקוץ בה: שפיר שכחה להסביר איך מקטינים את מספר המכוניות הפרטיות, למעט הצעתה שהתחליף, לכאורה, בתחבורה ציבורית יהיה במחיר אפס.

  מעטים שמעו על איפסלנטי שבמדינת מישיגן בארצות הברית. בראשית שנות השישים של המאה הקודמת נעשה בה ניסוי חינוכי מאוד לא מקובל באותם ימים .  123  ילדים קטנים, שחורים ו"טעוני טיפוח", הוכנסו לתוכנית חינוכית ייחודית: למדו בה החל מגיל שלוש למשך כשעתיים וחצי בכל יום. ייחודה היה בכך שעד אז איש לא חשב להשקיע בעוללים. זה היה ניסוי אקדמי לכל דבר: במקביל לעוללים שנבחרו יצרו קבוצת ביקורת של עוללים שלא הוכנסו למסגרת חינוכית כלשהי.  התוכנית הייתה ייחודית גם, ואולי בעיקר, משום שאת העוללים לא הכניסו למכבש השינון והציון המקובל בבתי ספר. העוללים למדו בעיקר איך לשתף פעולה. האבא של הפרוייקט היה ג'יימס הקמן מאוניברסיטת שיקגו, הפרוייקט נקרא "פרי" על שם בית הספר באיספלנטי .

  אנחנו מתקרבים למועד שבו הממשלה אמורה לדון ולהחליט על תקציבה לשנים 2022-2023. מפתיע, אבל כל השרים רוצים יותר כסף. טרם נמצא השר שיודיע בישיבת הממשלה כי הוא מסתפק בתקציב הקיים. לעומתם מתייצב שר האוצר ובפיו המשפט השגור "צריך לשמור על מסגרת התקציב", כאילו שיש כזו מסגרת. לענייננו, אביגדור ליברמן הודיע בשבוע הראשון לכהונתו כי לא יהיו העלאות מסים. איך מגשרים על הפער? לשם כך קיימת הפינה האינטרנטית הזו, ובה נלמד השבוע על חוק אמריקאי משנת 2005 שיצר קשר בין גביית מסים לבין דרכונים. החוק קובע כי הממשל יכול לשלול את דרכונו של מי שיש לו חוב של יותר מחמישים אלף דולר למס הכנסה. אלא שמחקר שהתפרסם לאחרונה ובדק את האפקטיביות של החוק מצא כי הממשל האמריקאי מתייחס בסלחנות לחייבי מס. בשנת 2008 הנפיק הממשל דרכונים ל- 224,000 אנשים שהיו באותה עת חייבים 5.8 מיליארד דולר. בכל אופן, הנה לנו שיטה לגבות מסים בלי להעלות את שיעורי המס. היישום הישראלי ארה"ב היא מדינה גדולה, ואם אתה בעל חנות מכולת במישיגן עם חוב של 100,000 דולר למס הכנסה – אתה יכול לחיות טוב גם בלי דרכון. בקולורדו כבר היית? על גשר ...

  אחת הסיבות שעובדי המינהל והמשק בבתי החולים הממשלתיים שבתו בשבוע שעבר היתה בעניין התקן. בינתיים המשך שביתתם נדחה   אחרי ששר הבריאות – שאין לו כל אחריות לנושא – הבטיח לפעול למענם בקרב מי שיש לו אחריות לנושא – שר האוצר. לכאורה עמדת שר האוצר צודקת. במהלך המגיפה הוסיפו לבתי החולים 200 תקנים. עתה משהסתיימה המגיפה – או שכך נדמה – מחזירים את התקנים לבוידם. כך נוהגת ממשלה אחראית.

  כבר בראשית מאמר זה חובה לציין כי לדעת המחבר נבחרת אנגליה בכדורגל שיחקה רע לאורך אליפות אירופה שהסתיימה השבוע. זאת בניגוד גמור לכל הנאמר והנכתב בשיח הציבורי באי שממזרח לאירלנד. אלא שהמדינה רועשת וגועשת לא בגלל האמת הכדורגלנית אלא בגלל הברך.

  צמד המילים "גילוי נאות" נתפס כבר שנים כדבר ראוי בחברה מתורבתת. הצמד מבטא מושג מוערך: "שקיפות". טרם מצאתי מישהו שטוען כי שקיפות וגילוי נאות כלל אינם נאים וכי עכירות היא צו השעה, הכלכלה והחברה. עד השבוע.

  בחשבונאות יש יצור הנקרא מאזן. בצידו האחד נרשמים הנכסים  ובצידו השני ההתחייבויות. שניהם אמורים להיות, בסופו של חשבון שווים. מכאן השם מאזן. המאמר דלהלן בא לחשב את המאזן של מרצ אחרי כחודש לממשלה החדשה.

  " כפייה של זכויות להט"ב היא איום " (יאנז' ינשה, ראש ממשלת סלובניה*) למקרא הכותרת הקוראים השפויים יעדיפו לצפות במשחק קריקט או אפילו לדון בהגותו של יעקב ליצמן. אלא שדת חדשה-ישנה מתבססת בממשלה. שר האוצר, אביגדור ליברמן, אמר השבוע כי " מדובר בצעדים שיפחיתו את הרגולציה ... ויקדמו חדשנות ותחרות אפקטיבית בשוק .... אנחנו נמשיך להוביל צעדים שיובילו לשיפור השירות לצרכן, הפחתת עלויות וקידום התחרות בישראל " .

  היו ימים. היו ימים שבהם המילה טפטף היתה מקור לגאווה ישראלית. חברה בשם נטפים בבעלות קיבוץ חצרים ואחרים הפכה רעיון לחסכון במים לביזנס מרוויח. זה היה ההייטק הישראלי הראשון ששבר את בזבוזי הממטרות (בישראל) וההצפה (בקרב מגַדלי אורז) ואיפשר לקיים את מצוות חיסכון במים במדינה השחונה הזו.