"כפייה של
זכויות להט"ב היא איום"
(יאנז' ינשה,
ראש ממשלת סלובניה*)
למקרא הכותרת
הקוראים השפויים יעדיפו לצפות במשחק קריקט או אפילו לדון בהגותו של יעקב ליצמן.
אלא שדת חדשה-ישנה מתבססת בממשלה. שר האוצר, אביגדור ליברמן, אמר השבוע כי "מדובר בצעדים שיפחיתו את הרגולציה ... ויקדמו
חדשנות ותחרות אפקטיבית בשוק .... אנחנו נמשיך להוביל צעדים שיובילו לשיפור השירות
לצרכן, הפחתת עלויות וקידום התחרות בישראל".
ובתמצית:
דמגוגיה רגולטורית.
להמחשת העניין
נסתכל לרגע על הפטנט הישראלי של פטור ממס על יבוא "אישי" על סחורות בסך 75 $.
זו בדיוק סוג של רגולציה שאמורה לשפר את השרות לצרכן, להפחית עלויות וקידום התחרות
– כדברי ליברמן.
היבוא רק מכונה
"אישי". בפועל מי שקונה שמלה באינטרנט משתמש בשירותי חברת שיווק: אמזון,
עלי בבא ועוד כאלה – ואין הרבה כאלה. כל מי שמתמצא ביבוא יודע כי הריכוזיות ביבוא
גדולה אפילו יותר מהריכוזיות בשיווק המקומי. למעשה הפטור הזה נותן העדפה מוחלטת
לסוג מסוים של יבואנים שמצאו מקלט תחת מטרייה שכתוב עליה: "אישי". במה הוא יותר אישי מכל יבוא
אחר? הוא לא. השמלה מגיעה לדואר והצרכן נדרש ללכת לדואר לאסוף אותה. החלופה היא
ללכת ולקנות את השמלה בחנות. בשני המקרים – הולכים. ההבדל הוא במס. הממשלה משלמת,
באמצעות רגולציית הפטור שלה, כדי שנעדיף את היבוא מהסוג הראשון על פני היבוא מהסוג
השני. למה זה חשוב? זה לא חשוב. אלא שבעוד כמה שנים כאשר כל תושבי המדינה יהיו
בעלי כשירות לקניות אינטרנט – ספק אם יישארו חנויות וניוותר עם ריכוזיות מוגברת
ביבוא. המחירים, אפשר לשער, יתרוממו.
למה הממשלה
נותנת פטור ממס על יבוא שמלה ולא על יבוא, למשל, של טיסות לחו"ל? מה באמת
ההבדל? זה יהיה חביב למדי אם ממחר כל מי שנוסע חו"לה יקבל פטור ממס על 75$
ממחיר הכרטיס – ובלבד שלא ישתמש בשירותי הטיסה של אל על, ישראייר, ארקיע. הנה לנו
דוגמא לרגולציה מטומטמת.
פיצול דירה
הנה עוד דוגמא.
החוק מעניק סמכות לרשויות מקומיות, תחת השם ועדת הבניין המקומית, לפסוק בשאלה איזה
דירה רשאי אדם לבנות. נניח משפחה בת חמש נפשות וחמישה חדרים. הנפשות התבגרו עם
השנים ונשארה נפש אחת עם פנסיה זעומה. מה יעשה הפנסיונר הנבון? יפצל דירתו לשניים
וישכיר המחצית תמורת תוספת לפנסיה. אלא שעליו לבקש רשות של אותה ועדת בניין
מקומית. אם היה רוצה לשבור את כל הקירות ולייצר לעצמו שני חדרים גדולים – בשביל זה
לא צריך אישור הוועדה. אבל פיצול? זה כבר סיפור אחר. למה? ככה. לפנות לוועדה זה
לשכור אדריכל, מהנדס, מודד ולרוב גם מאכער – פרט כמובן לקבלן. ויש יותר מדי רשויות
מקומיות שלא אוהבות פיצול כי זה תמריץ ליבוא עניים שמסתפקים במים צר ודירת לחץ.
הנה רגולציה שליברמן לא נוגע בה.
הגילדה המועדפת
עוד דוגמא. יש
חוק שפוסק כי לעורכי דין יש איגוד מקצועי שחובה להיות חבר בו – לשכת עורכי הדין.
הלשכה הזו גם קובעת מי מוסמך להיות עורך דין. יכול אדם לעשות דוקטורט במשפטים –
אבל הוא לא יהיה עורך דין עד שיעמוד בבחינות של הגילדה. למה? ככה. האם עורכי דין
חשובים מכל מקצוע אחר? האם יש חוק שמחייב כל עובד במשרד של עורך דין להיות חבר
באיגוד מקצועי של "פקידי עורך דין"? ועוד נותנים לגילדה הזו למנות
שופטים.
לכל אלה ורבים
אחרים יש תשובה: יש רגולציה טובה ויש רגולציה רעה. לקשקש על צמצום הרגולציה זו
דמגוגיה. ליברמן, משום מה, לא מתקומם על הרגולציה הדתית מבית מדרשו של ליצמן.
רגולציה, מורחבת או מצומצמת, מסריחה מאינטרסנטים שרוצים להקל על עצמם אבל לא על
זולתם.
·
ישראל, וידידתה סלובניה*, מחדשות הלכה: לתת לכל האזרחים זכויות שוות זה
רגולציה דכאנית.
