סתיו שפיר, חברת
כנסת לשעבר ממפלגת העבודה, הציעה הצעה יוצאת מהכלל: תחבורה ציבורית בחינם. במאמר
שכתבה ב"הארץ" היא מראה שיש כדאיות כלכלית לרעיון. תחשיבים כלכליים הם
כחומר בידי היוצר. תגידי לי מה את חושבת – ואמצא תחשיב שיראה שאת צודקת. ההסבר
העיקרי לתועלת שבחינם היא במשפט הבא: "כל מכונית (פרטית – ג.ע.) שתחסך מהגודש
בכבישים תייצר רווח...". זה הסבר מדוייק אך אליה וקוץ בה: שפיר שכחה להסביר
איך מקטינים את מספר המכוניות הפרטיות, למעט הצעתה שהתחליף, לכאורה, בתחבורה
ציבורית יהיה במחיר אפס.
מדוע לכאורה?
כי בישראל תחבורה ציבורית אינה תחליף לתחבורה פרטית. בישראל אין תחבורה ציבורית כשמונים
יום בשנה. ואם נוסיף לשבתות וחגי היהודים גם את הלילות אז נמצא שבכמעט שליש מהזמן
אין תחבורה ציבורית.
ההעדפה למכונית
הפרטית נעוצה בעיקר בזמינות שלה. אם מפלגת העבודה תחוקק חוק ולפיו כל מכונית פרטית
תושבת שליש מהזמן (בערך יומיים בשבוע), ואם יהיה מי שיאכוף את החוק האומלל הזה – או-אז
אפשר יהיה להתחיל לדבר על תחבורה ציבורית כתחליף לתחבורה פרטית.
מכשול החניה
כל עוד לא זה
המצב, סתיו תמשיך מסורת ארוכה של הטעיות שבהן הצטיינה מפלגת העבודה מיום הקמתה.
במצב הנוכחי גם מי שתתפתה לנסוע באוטובוס במחיר אפס תעשה כן באופן אקראי או מחוסר
ברירה. על המכונית היא לא תוותר. זו אולי תבלה מעט יותר זמן בחניה. אבל גם זו
מכשלה גדולה.
חניה זו מכשלה?
נניח שבאופן מופלא כולם ישביתו את המכונית הפרטית שלהם שני שלישים מהזמן וישתמשו
בתחבורה ציבורית. מה הם יעשו עם המכונית הפרטית? רוב הכבישים ייסתמו מהרכב החונה.
ואם לא ייסתמו – אז יאטו את תנועת האוטובוסים. כיוון שמספר האוטובוסים יוגדל – סביר
שתהיה הרבה עבודה לפחחים ולשוטרים שייקראו לבדוק רכב פרטי שדלתו שופשפה בידי
אוטובוס.
אז כן, חניה היא
מכשלה. ולכן כל עוד לא נפתרה שאלת היסוד: זמינות תחבורה ציבורית 24/7 – הכל חירבוש.
מי מרוויח ומי יפסיד
ביום שהתפרסם
המאמר של שפיר פירסמה הכלכלנית הראשית של משרד האוצר מסמך על "אחזקת רכב
במגזר הציבורי". חלק מכובד מהמשתמשים בתחבורה פרטית מקבלים החזר מהמעסיק שלהם
על רישוי, ביטוח ודלק. כלומר יש כאן הסדר, מקובע שנים הרבה, של סבסוד רכב פרטי. בניגוד
לסבסוד התחבורה הציבורית, מדובר בסיבסוד של בעלי יכולת. אני מעריך כי אם הממשלה
היתה מציעה לשלם לכל עובד – ולא רק לבעלי רכב - תוספת של 1000 שקל לחודש תמורת
ויתור על החזר ההוצאות האלה – ההסתדרות היתה מתנגדת. מהומה גדולה היתה פורצת. לאור
עמדותיה הימניות הנוכחיות של מפלגת העבודה, סביר שנציגיה בממשלה היו מתנגדים למהלך
שגוזל מחלק מהעובדים בעלי רכב פרטי הטבה של 2000 שקל תמורת תוספת של 1000 שקל לכל
העובדים.
מכל זה עולה
שהדרך לשכנע את כולנו להשתמש בתחבורה ציבורית היא בהערמת קשיים על התחבורה הפרטית.
למשל, חניה בכל שעות היממה תחוייב בתשלום. חניה במקום עבודה תהיה הטבה חייבת במס,
כמו שימוש ברכב צמוד. איסור חניה בכביש בו פועלת תחבורה ציבורית. מס גודש על כל
כביש בו המהירות הממוצעת היא פחות מעשרים קמ"ש.
ואת כל זה עושים
שעה לפני שמפעילים תחבורה ציבורית 24/7.
מחיר אפס, במבט תחבורתי, שווה אפס.
