גדעון עשת

  ארכיאולוגיה קולינרית. עד לפני כ־50 שנה האנגליות של תושבי האיים הבריטים נשענה על שני יסודות: המלוכה וארוחת הבוקר. הארוחה כללה ביצה עין (לפעמים מבושלת במים רותחים), עגבניה (תמיד מבושלת), שעועית אפויה, נקניקיות, פרוסות שומניות מבשר חזיר, פטריות, פודינג שחור (שבולת שועל מבושלת בדם) וטוסט מקמח לבן.   פרט לצמחוניים כמעט כולם   אכלו את הגועל נפש הזה מדי יום. עתה, וכמו הכדורגל אנגלי, גם ארוחת הבוקר האנגלית בדרך לסוף חייה.

  לפני כמאה שנה הוקם באירלנד ה־ IRA , אשר כלל את הזרוע הצבאית של התנועה הלאומית שנאבקה נגד הכיבוש הבריטי. הבריטים, איך לא, הגדירו אותו ארגון טרור, כפי שהגדירו את האצ"ל והלח"י בפלסטין. לוחמי חופש או טרוריסטים – באירלנד זה נגמר באלפי הרוגים ובשחרור רוב האי מהשלטון הבריטי. התקנא העולם הפיננסי בהצלחה זו והקים לו IRA   משלו:   Individual Retirement Account - קופות גמל בניהול אישי, המאפשרות להשתחרר ממסלולי החיסכון המקובלים, שרובם מושקעי אג"ח ומיעוטם מניות. הכל בשם החופש של החוסך לעשות בכספו מה שנראה לו ולא להתקפל בפני עריצות מסלולי החיסכון הסולידים יחסית.

  איזה כיף היה ב־2014. "טכנולוגיית להבים" הישראלית נמכרה ל"פראט אנד וויטני" האמריקנית – יצרנית מנועי סילון למטוסים עם מכירות של כ־20 מיליארד דולר לשנה. ואף אחד לא קם ואמר געוואלד. מה שקרה השבוע כאשר נודע כי " ADQ " חברת ההשקעות של אבו דאבי מבקשת לרכוש את חברת הביטוח הישראלית "הפניקס". וכמעט כולם צועקים געוואלד.

  ידידי י' ובן זוגו חסכו כל שנות עבודתם עד שפוטרו מטעמי גיל (החוק הישראלי מתיר לפטר עובדים בגיל 67 ללא הנמקה. בצביעות קוראים לזה פרישה). חסכונותיהם, כולם בקופות גמל וקרנות השתלמות, הסתכמו במיליון שקל. נוהג היה להם לעת חיסכון: מדי שנה הם היו פונים לכל מנהלי קופות הגמל, מציעים להם לנהל את החיסכון שלהם ומבקשים הצעה על המחיר המבוקש לדמי ניהול. בשלושים השנה האחרונות הם שילמו 0.25% -בהשוואה ל – 0.7% שנגבים למשל אצל אלטשולר שחם. הם דחו כל הצעה של יועצים פיננסים שהסבירו להם שצריך להשוות "תשואה נטו" ולא רכיב אחד – דמי ניהול – בלבד. לדעתם הייעוץ הוא הימור ורק נועד לסחוט כסף.

  משרד האוצר מציף את התקשורת בפירסומת המבטיחה לבני 60 ויותר הטבות מס "עד 15,000 שקל". לא רע, חשבתי לעצמי והחלטתי לבדוק את הזכאות שלי באתר אליו הפנתה הפרסומת. מלאתי פרטים אישיים והאתר הודיע לי שיתקשרו אלי. וכך היה. מי שהתקשר אלי לא היה משרד האוצר אלא יועץ השקעות פרטי. אלא שידוע שיועץ פרטי הוא אובייקטיבי וכמובן, בגלל שיש תחרות, גם זול יותר.

בנימין נתניהו אמר פעם (*) כי הוא זוכר בילדותו את ה"כלניות" מסתובבים ברחובות ירושלים. ה"כלניות" אינן הפרח כבד התנועה אלא חיילי בריטניה עם כומתות אדומות ששיטרו כאן עד לתום המנדט ב 1948. סיפור חביב אלמלא העובדה שנתניהו לא נולד בטרם יצא אחרון ה"כלניות" את הארץ. הונאה? סתם טיפשות של רברבן? שקר והונאה הם חלק מהחיים. כל מצביעי נתניהו או שלא מכירים את הסיפור או שחושבים שמותר לו לשקר – "לא היה כלום....וגו'" למשל. פוליטיקאים הם שקרנים מדופלמים ואנחנו סולחים. אך איך תגיבו אם תפקידו בבנק 1000 שקל ולמחרת תמצאו כי בחשבון הבנק שלכם יש רק 600, מבלי שנעשתה פעולה אחת?

בית הדין לעבודה פסק לטובת תובע שתנאי הפנסיה שלו הורעו עם הלאמת קרנות הפנסיה הוותיקות ב – 2003. הפסיקה – אם תאושר בערכאות שיפוטיות גבוהות - תהיה מהפכנית, לפחות מהבחינה הכספית. בתי הדין נשען על עניין טכני. ב - 1984 נחקק חוק להגנה על השקעות הציבור בנכסים פיננסים. החוק הזה גובר על החוק המאוחר יותר -  זה מ - 2003 - שהלאים את קרנות הפנסיה וקבע נוסחה אחידה לחישוב הפנסיה. מדוע? כי נדרש רוב של 61 חברי כנסת לגבור עליו, מה שלא קרה בהצבעה על החוק מ - 2003. החוק החדש יותר מצמצם את זכויות הגמלאים, וגם קובע שקרנות הפנסיה הותיקות סגורות, ולפיכך התוספת שפסק השופט, תבוא על חשבון מבוטחים אחרים.

החוק למיסוי דירה שלישית + נמצא כעת בביקורת שיפוטית בבית המשפט הגבוה לצדק. מתנגדי החוק טוענים שנחקק שלא כהלכה ונתמכים בחוות דעתו של היועץ המשפטי לכנסת. תומכי החוק טוענים כי זכותה של הכנסת לחוקק חוקים ושבית המשפט לא יבלבל בין הרשויות אלא אם כן יש בחוק פגיעה מהותית בסדרי הדין או בחוקי יסוד – ואין בנמצא פגיעה כזו.

בקרב בני 60+ "המתגוררים" בעשירון העליון של ההכנסות יש בשנה האחרונה תנועה רועשת למדי. תוספת לחוקי המס מאפשרת לחטיארים להפקיד כסף בקופת גמל, הכסף ניתן למשיכה בכל עת, ועל הרווחים משלמים מס של 15%. שנבין: בעשירון המכובד הזה אמורים לשלם מס של 48%-50 שיועלה בשנה הבאה – עקב הפחתת מס חברות. צ'ופר פיננסי ענק. והבן אדם תוהה מה פשר העניין הזה.

על העובדות אין מחלוקת: כבר כמה שנים שהריבית ברוב המדינות המפותחות כלכלית היא אפסית. מי שחוסך היום בארה"ב, בריטניה, גרמניה, שוויץ וישראל מקבל שברירי אחוז לשנה. ביפן הבנק המרכזי קונס בנקים מסחריים שמפקידים אצלו כסף. בכל הקשור לריבית – אפס הוא שם המשחק. מילא שהריבית אפס. גם האינפלציה קרובה לאפס (ובישראל אפילו במינוס). מי שהיה שואל מומחים לכלכלה לפני עשר ושלושים שנה היה שומע  שזה בלתי אפשרי. כי ריבית אפס תייצר אינפלציה אסטרונומית. אבל, היום זה כבר ברור, כלכלנים לא יודעים כלכלה יותר משאר האדם. כי כלכלה, מתברר, אינה באמת מדע.

הנה ממצאי מחקר לא מדעי בחנויות ומרכולים המוכרים לחמניות "אצבע" באזור ששטחו קילומטר רבוע בירושלים. המחיר היקר ביותר נמצא ברשת "זול טוב" שם מחירה 2.8 שקלים. המחיר הזול ביותר נמצא ב"שופרסל שלי" שם נמכרה לחמנייה ב 2 שקלים ומי שקונה שמיניה ישלם עבור כל לחמנייה 1.25 שקלים. ברשת "זול ובגדול" הסמוכה לשופרסל המחיר הוא 2.10 שקלים ובמכולת השכונתית במרחק עשר דקות הליכה משם – 2.5 שקלים. יש לסיפור הקטנטן הזה שני היבטים.

עכשיו כולם סוחטים את הלימון הזה עד תום. איך זה, לועגים הפרשנים והפוליטיקאים, שרק לפני שנה הוא הבטיח להוריד את מחירי הדירות בכשליש, וכעת יעד הפחתת המחירים ירד ל - 5%. מה שנראה מגוחך להפליא בהתחשב בעובדה – מה לעשות ולפעמים חשובות גם העובדות – שהמחירים עולים כל הזמן.

מי שמתמצא בעיסקי החשמל מכיר את התופעה מקרוב: הן חברת חשמל והן המתחרות של החברה הגדולה הזו תומכות בהעלאת מחיר החשמל. נניח שאפשר בדוחק להבין מדוע חברת חשמל בעד: היא הרי אמורה להיות לא יעילה. ולרוב היא אף מפסידה. אז העלאת מחיר היא פתרון לא רע למצוקה הפיננסית הזו. אבל איך נסביר את המתחרים, ככל שהם קיימים? איך זה שהם מבקשים לעשות בדיוק את מה שרוצה תאגיד ענק, לא יעיל ובעיקר שנוא?

 עד לפני שנים אחדות נמנה י"ב עם העשירון העליון. הרעה במצב דרדרה אותו לשולי העשירון התשיעי. עדיין טוב בהרבה מהממוצע הישראלי, אבל מי אוהב להידרדר? כמו חבריו לעשירון גם לי"ב יש חשבונות בכמה בנקים. מאחר והוא תרנגול המטיל הרבה ביצים, הוא מקפיד במצוות "לא תשים את כל הביצים בסל אחד". לא מכבר ביקש לרכוש מכונית ונתן ליבואן המחאה מחשבון שבו לא היה די כסף לתשלום.

מי שטורח בצפייה במונדיאל יודע כי גם ארבעה "שופטים" אינם ערובה להחלטות צודקות, לפחות בהשוואה למה שרואים במצלמות הטלוויזיה. אלא ששם, במשחקי ספורט, יש צידוק לטעויות שיפוט. השופטים נאלצים להחליט בתוך שניות, אין להם מסמכים לפניהם ולא טלוויזיה לבדוק את עצמם בשידור חוזר. הטעויות, על כן, הן חלק מהמשחק. ההצדקות האלה לא תופסות בבתי משפט. השופט עדי זרנקין למשל.

פעם היו ימים רעים. הממשלה נוהלה בידי "השמאל" של בן גוריון, לוי אשכול וחבריהם לשלטון מפא"י.  כל אדם שדאג לעתידו הכלכלי באמצעות ביטוח חיים, קופת גמל או קרן פנסיה חסך מדי חודש סכום כלשהו והפקיד את הכסף בבנק שהעביר אותו לחברת הביטוח, הגמל או הפנסיה. אלה שמו את מרבית הכסף בקופת האוצר וקיבלו ריבית מובטחת של כ – 3.5% מה שאיפשר לחוסך לדעת בדיוק מה הסכום שנצבר לזכותו וכמה תהיה הפנסיה.

בתחילת דרכו היה חיליק טפירו מטיף פנסיוני לא נלאה. מול כל מיקרופון התריע לפני שומעיו כי על פנסיה צריך לחשוב לכל המאוחר בגיל 25. אלא שבמקומותינו רק מטיפי דת יכולים לעשות לביתם בכספי ציבור. מטיפי פנסיה נדרשים לעמול. וכך האיש, בהברקה עיסקית, מצא לעצמו "נישה", כלומר עיסוק בתחום שרק מעטים חשבו עליו - מימון פרוייקט נדל"ן של תמ"א 38. מי שמבקש לחזק ביתו מפני  רעידות אדמה ורקטות איראניות באדיבות חיזבאללה, מומרץ לעשות זאת  באמצעות הטבה: תוספת זכויות בניה.

סערה בביצה. הממונה על הגבלים עיסקיים רוקח עיסקה עם הבנקים ולפיה הם ישלמו קנס צנוע (במונחי רווחי הבנקים) ובכך יסתכם עונשם על תאום עמלות שגבו מהציבור. לנוכח מצבם הקשה של הבנקים, מתנגד המפקח על הבנקים להצעה לחייב את הבנקים להיפטר מבעלותם על החברות המנפיקות כרטיסי אשראי.

בשנת 1977, ביקר ראש הממשלה המנוח מנחם בגין במצרים, ואמר שם למארחיו כי היהודים הם שבנו את הפירמידות ובכך תרמו תרומה מכובדת להיסטוריה המצרית ולכלכלת מצרים. אמנם, לפי האגדות היהודיות המסופרות בתנ"ך, היהודים היו עבדים ואם כך מה שעשו לא מרצונם היה. אבל לא צריך להיות קטנוניים.

בימים אלה שוב התעורר הוויכוח על זכותו של אדם לקבוע את מועד מותו – בעקבות הצעת חוק של עופר שלח מ"יש עתיד", שמבקש להתיר לרופאים להמית חולה סופני שמבקש לשים קץ לחייו.  אבל כשמדובר במוסד ציבורי, הסוגיה פשוטה בהרבה. אולי כדאי לשקול להחיל המתת החסד על דואר ישראל.