גדעון עשת

  עכשיו כשיש סימנים במדינות מפותחות כלכלית - כאלה שביכולתן לרכוש חיסון לקורונה – לצמצום ממדי המגיפה, ליציאה מהמיתון הכלכלי ושאר סוכריות הטמונות עבורנו בעתיד, מתחילה העגמומיות לשרות על פני הכלכלנים. יש הרואים עליות במחירי חומרי הגלם. יש הטוענים כי העליות האלה יתגלגלו למחירים שמשלמים צרכנים. יש החוזים את שובה של האינפלציה. ויש הטוענים כי המצב יהיה חמור עוד יותר כאשר הממשלות יצטרכו להתמודד עם החוב הענק שהן יצרו לעת מגיפה. מאיפה יהיה לממשלה, כל ממשלה, כסף כדי להחזיר את החובות האלה?

העיתון כלכליסט  דיווח על יוזמה חדשה של משרד האוצר: לפקח על שכר הרופאים העצמאיים העובדים עבור קופות החולים. קופות החולים מעסיקים גם רופאים שכירים וגם רופאים עצמאיים. על שכר השכירים חלות מגבלות השכר במגזר הציבורי והעיקרית שבהן היא שהשכר טעון אישור משרד האוצר. שכר העצמאיים נקבע בין הרופא ובין הקופה. מי שיטריח עצמו לדו"ח הממונה על השכר במשרד האוצר ימצא כי רוב מבין 100 בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר במגזר הציבורי הם רופאים. מכיוון ששיעור הרופאים העצמאיים הגבוה ביותר הוא בקופת חולים "מכבי" סביר להניח ששם שיחת היום היא על כסף.

  נשיא ארה"ב, ג'וזף ביידן, רואה עצמו כאדריכל הפסקת האש שנחגגה ביום שישי האחרון בשעה 2 בבוקר. כל כך הוא היה מרוצה מעצמו עד שהבטיח סיוע כלכלי לרשות הפלסטינית וסיוע צבאי לממשלת ישראל. ביידן, מצער לומר, פיספס הן בפרשת הפסקת האש והן במהלכי ה"סיוע" עליהם הודיע.   הנה הם, אחד לאחד. הפסקת האש: לפי הדיווחים הפומביים הנשיא שוחח 4 פעמים במהלך המלחמה בעזה עם ראש הממשלה של ישראל. אם ביידן מקיים ארבע שיחות עם נתניהו הדבר מלמד שביידן לא למד דבר מאייזנהאור. נשיא ארה"ב לשעבר שוחח פעם אחת עם ראש ממשלת ישראל ישראל דאז שלאחריה הכריז דוד בן גוריון על נסיגה מחצי האי סיני. ביידן כנראה למד מברק אובמה. הנשיא האמריקאי הזה, שנתניהו כל כך שנא ופעל כנגדו, לא הפסיק להתרפס לפני ישראל והגדיל עשות כאשר חוקק הגדלה קבועה בסיוע הצבאי. כך מתנהג סמרטוט פוליטי. מי שנותן לפירומן אש שלא ילין על שריפות. האם, על כן, לשיחות ביידן-נתניהו לא היתה השפעה על הפסקת האש? מכיוון שלא הקשבתי אני מעריך שבשול של השוליים – אולי כן. מה מחפשים בשול של השוליים? את התירוץ שנתניהו צריך להמציא לחברי ממשלתו הימנית...

  משהו רע קורה לימין. ואני לא מתכוון לכך שהוא גדל מספרית הן בישראל והן בכמה מדינות נוספות. בעוד הסוציאל דמוקרטים תקועים בחשיבה הניאו-ליברלית, כלומר בקיפאון מחשבתי, הימין נע במהירות לקצה הלאומני. במונחים ישראלים גדי טאוב הוא התגלמות התופעה. אצלו אין אנשים עם זכויות. יש רק לאומים מתנגחים. לכן זכויות אדם זרות להשקפתו. איין ראנד ומילטון פרידמן היו מקיאים אם היו מזהים אותם עם התופעה הזו.

למה עכשיו? למה כל כך אלים? בשבוע שבו הכל מרותקים ל"מצב" התשובה שנשמעה מפי המומחים היא מהסוג הבא: כאשר הרמדאן מתחבר ליום ירושלים בשבוע שבו מגרשים מבתיהם פלסטינים תושבי ירושלים בטענה שהבית היה שייך ליהודים לפני 1948 (אבל אף אחד לא מגרש יהודים מבתים של פלסטינים מלפני 1948) ובדיוק בעת שהבחירות לפרלמנט הפלסטיני מבוטלות כי ישראל לא מאפשרת הצבעה בירושלים (אבל ליהודים ישראלים עם אזרחות אמריקאית מותר להצביע בבחירות בארה"ב) – מתרחש אירוע קוסמי שאפילו לא דורש גפרור להצתה והכל מתחיל לבעור.

  אבא שלה, ג'יימס, מלך סקוטלנד, מת כאשר מרי סטיוארט היתה בת 6 ימים. כצאצאית יחידה, מרי ירשה את המלוכה. מפאת גילה התעכבה ההכתרה כמה שנים טובות. הסבתא שלה היתה אחותו של הנרי שהיה מלך אנגליה. לימים הקשר המשפחתי הזה היווה עילה לרצונה של מרי להיות לא רק מלכת סקוטלנד אלא גם מלכת אנגליה. הנרי קפץ על המציאה, מהכיוון ההפוך. כאשר מרי היתה בת 6 חודשים נחתמה אמנת גריניץ' ובה נקבע כי כאשר מרי תגיע לגיל 10 היא תינשא לאדוארד, בנו של הנרי. יותר משהנרי התעניין באושרם של שני הילדים הוא מצא שיטה – לכאורה חוקית - איך לשלוט גם על סקוטלנד.

  נחום בלס, ממרכז טאוב, מְרַכֵז פורום אינטרנטי שעוסק בענייני חינוך. משתתפים בו בעיקר חוקרים בתחום החינוך, מורים, ומנהלים. בחודשיים האחרונים מתמקדים חברי הפורום בעיקר בשאלה האם גודל הכיתה קובע. קובע מה? התשובה המתבקשת היא "קובע את הצלחת התלמידים". התשובה הזו רק מתחפשת לתשובה רצינית. כי מתבקשת שאלה נוספת: "מה זה הצלחת התלמידים"?

  כאשר י' היה צעיר הוא חיזר אחרי נערה. אחרי כמה מפגשים היא שאלה: "האם אני יפה?" י' נדהם ופרצופו הביע את המבוכה. הנערה קמה, ניגשה לארון הספרים, שלפה אחד והקריאה: "ישנן יפות יותר ממנה אך אין יפה כמוה", ציטטה. מאז שי' סיפר לי את הקטע הזה השורה האלתרמנית לא מניחה לי. השבוע היא קיבלה אקטואליה כאשר התפרסם מאמר שכתבה דינה זילבר, מי שהיתה משנה ליועץ המשפטי לממשלה, על השופט מני מזוז שפרש מבית המשפט העליון.

  הנה כלל פוליטי שלא כתוב בתקנון הממשלה. כאשר היא רוצה לקבור עניין מסויים היא מקימה "צוות בינמשרדי" – כרגיל בראשות מנכ"ל של משרד חשוב. מה זה משרד חשוב? זה משרד שהמנכ"ל שלו לא ישב בוועדה שבראשה עומד מנכ"ל של משרד פחות חשוב. עוד הגדרה: כאשר שר הביטחון מבקש מהמזכירה שלו "להשיג את שר הרווחה" בטלפון, שר הביטחון לא מרים את השפופרת שלו בטרם שר הרווחה מדבר עם המזכירה של שר הביטחון שמוודאת שאכן שר הרווחה הוא זה שנמצא בקצה השני של קו הטלפון. כבוד מצד אחד. קבורה מצד שני – לאלה יש כללים בירוקרטים נוקשים.