משחקי מונופול

 

בשנה האחרונה נדונו שתי בקשות למיזוג תאגידים המספקים שרות טלפון סלולרי.  מה ראוי שייעשה עם בקשות שכאלה? לחסידי התחרות התשובה ברורה: אסור לתת אישור כי התחרות היא בנפשנו הכלכלית.

אלא שזו, טוענים בצד שכנגד, הסתכלות חד צדדית. כתוצאה ממיזוג נקבל תאגידים חזקים יותר, רווחיים יותר. הרווחים הגדולים יעשירו את בעלי המניות מחד ואת קופת המדינה מאידך. מאחר וכמעט כולנו מחזיקי מניות באמצעות קרנות השתלמות, קופות פנסיה ושאר ירקות פיננסים – כדאי לנו להיות בעד מיזוג, כי ערך הרכוש שלנו יגדל.

איך מכריעים במחלוקת כזו?

שתפו:

זילות הקרקע

שתי ידיעות שהתפרסמו לאחרונה שופכות אור על התשובה לשאלה הבאה: האם ישראל תעמוד ביעדי ייצור אנרגיה נקייה (שלא משריפת דלק) כפי שהתחייבה לאו"ם?

בידיעה הראשונה מתוארים ההליכים הבירוקרטיים שעל יזם של אנרגיה נקייה לעבור בטרם יוכל להקים מתקן לייצור חשמל. בקצרה: רוב הקרקע של המדינה מנוהלת על ידי רשות מקרקעי ישראל. זו פועלת כמונופול לכל דבר ועניין. ולענייננו היא מבקשת להביא למירב את המחיר שהיא תקבל עבור שימוש בקרקע הציבורית שאותה היא מנהלת. חלק מזה מעוגן בחוק: למשל חוק חובת מכרזים. אולם הידיעה מספרת שהרשות הזו מרבה בשטיקים נוספים, הנמשכים שנים, כדי להעצים ולהעמיק את קופתה.

שתפו:

פועלי כל העולם....

 

בישראל מוכרת התופעה שבה הימין תוקף את בית המשפט בטענה שהוא פוסק נגד שלטון הרוב. הרוב, טוענים גדי טאוב וחבריו, קובע. אני תוהה מה היו אומרים אם הרוב בדרום אפריקה היה קובע שעל הלבנים להיות משוללי זכויות ל – 100 השנים הקרובות.

איך יודעים מה הרוב רוצה? כרגיל לא יודעים. כי אצלנו, שלא כמו בשוויץ ובארצות הברית, אין משאלי עם בשאלות ספציפיות. כאשר הימין הישראלי מדבר בשם הרוב הוא מדבר על רוב המצביעים או רוב חברי הכנסת. וזו הטעייה שנבלות בבסיסה.

שתפו:

הקקה של הקק"ל

 

בסוף השבוע הודיעו בחדשות כאן 11 כי לדעת שירותי הכבאות "השריפה העצומה בהרי ירושלים נגרמה מהצתה. מי כבר יכול להיות אשם בהצתה? הערבים כמובן. אני מאוד מעריך את היכולת של הטפסר לזהות אם הדלק ששאריותיו התגלו הוא ממצית המנגל (של יהודים) או דלק ייעודי לשריפת יערות (בידי ערבים). שאפו לטפסר.

שתפו:

פקק ניירת

 

לא מכבר ביקש ממני קורא להתנתק ממאמרי. הוא נימק בקשתו בגודש האופף את תיבת הדואר הנכנס שלו. אני מניח שהוא היה מנומס: יש לו דברים חשובים יותר לקרוא.

אנחנו מכירים את המושג גודש מתחבורה. כאשר מספר כלי תחבורה בתנועה עולה על יכולת הקליטה של כביש נוצר הגודש שבא לביטוי בתנועה איטית. וכך כל נהג שנוסף לכביש לא רק מאט את מהירותו שלו אלא פוגע גם בזולת. לפיכך בהרבה מקומות בעולם מונהג "מס גודש" כדי לווסת את התנועה. יש האומרים כי המס הזה נועד להוריד את העניים מהכביש.

שתפו:

קרב תרנגולים

 

יש מי שנהנים מקרבות ג'ודו. יש הנהנים מאגרוף. ויש מי שנהנה מקרבות תרנגולים, בעיקר כי אחרי פחות מדקה רואים בהם דם. לאחרונה התקוטטו מעל גבי "הארץ" עומר מואב בכרבולת כחולה ואמיר ברנע בכרבולת ורודה. שניהם פרופסורים. מואב – בכלכלה. ברנע – במימון.

שתפו:

אופס, טעית

 

המוספים הכלכליים מסכימים כי ביטול מכס על תוצרת חקלאית יניב הפחתה במחירי הפירות והירקות. ובאותה רוח כתב השבוע איתן אבריאל מ"הארץ" כי אם בנק ישראל היה מפסיק להגן על מחיר הדולר (במונחי שקל) ומאפשר למחיר הזה לרדת – נניח מ 3.2 שקל ל 3.0 שקל אז כלל מוצרי היבוא היו מוזלים. התרגיל הפיננסי הזה היה גם חוסך כסף ציבורי כי בנק ישראל תומך במחיר דולר גבוה על ידי הדפסת כסף. ולפיכך היתה מוקטנת הסובסידיה שההיי-טק הישראלי מקבל כאשר הוא מוכר תוכנת ריגול לסעודיה, למשל.

מה שמתחבא מאחורי הטענות הכלכליות האלה הוא שמחיר מוצר נקבע על ידי העלות שלו. לומדים את זה בשיעור הראשון בכלכלה. המחיר, לומדים, נקבע על ידי הביקוש וההיצע. אם נוריד את המכס ונוזיל את הדולר אז ההיצע יגדל והמחיר יירד. פשוט ולעניין.

שתפו:

המפלגה המאובנת

 

על הטנגו הזה חוזרים מדי כמה שנים. הממשלה מבקשת להעלות את גיל הפרישה מעבודה של נשים. שדולת הנשים והמפלגה הקומוניסטית (חד"ש) מתנגדות. הוויכוח מתלהט ולבסוף נמוג. נשאר המצב בו אישה זכאית לפרוש מעבודה מגיל 62 ואילך ולקבל פנסיה וקיצבת זיקנה. ואילו גבר זכאי לכך רק בגיל 67. יש כאן אי שיוויון משמעותי לטובת נשים.

שתפו:

טמטום חקלאי

 

ארגוני החקלאים מעוצבנים על הממשלה, שאישרה לפתוח את היבוא של מוצרים חקלאיים טריים ולבטל את שיטת המכסות לביצים. בינתיים נזרקו ביצים באחת ההפגנות ויש לקוות שישפכו מכלי ענבים ברחוב ניקנור בירושלים, שם אני מכיר כמה נזקקים.

גילוי נאות: כאשר אני שומע "חקלאים" אני תמיד נגדם. עוד בטרם שמעתי את הטיעונים. הסיבה היא שנציגי ה"התיישבות" ממשיכים בבלוף הציוני שנשען בעבר ובהווה על גזל אדמות.

שתפו: