זילות הקרקע

שתי ידיעות שהתפרסמו לאחרונה שופכות אור על התשובה לשאלה הבאה: האם ישראל תעמוד ביעדי ייצור אנרגיה נקייה (שלא משריפת דלק) כפי שהתחייבה לאו"ם?

בידיעה הראשונה מתוארים ההליכים הבירוקרטיים שעל יזם של אנרגיה נקייה לעבור בטרם יוכל להקים מתקן לייצור חשמל. בקצרה: רוב הקרקע של המדינה מנוהלת על ידי רשות מקרקעי ישראל. זו פועלת כמונופול לכל דבר ועניין. ולענייננו היא מבקשת להביא למירב את המחיר שהיא תקבל עבור שימוש בקרקע הציבורית שאותה היא מנהלת. חלק מזה מעוגן בחוק: למשל חוק חובת מכרזים. אולם הידיעה מספרת שהרשות הזו מרבה בשטיקים נוספים, הנמשכים שנים, כדי להעצים ולהעמיק את קופתה.

קופתה?

משרד האוצר התאהב בכסף הזה. לכאורה על הרשות להעביר את הכספים לאוצר המדינה. אבל אז, חשבו במשרד האוצר, כל המשרדים הממשלתיים יתעלקו על הכסף הקדוש. לא טוב. לפיכך, רוב הכסף נשאר בידי הרשות וזו מוציאה אותו על עניינים שבהם מתעניין שר האוצר. משה כחלון הוא הממציא הגאון של המכשיר התקציבי הזה, ומאז זה נמשך. זו קופה ב' שהפיקוח עליה קלוש ומתנהל על ידי..... משרד האוצר.

בידיעה השניה מסופר על עיסקה בין תאגיד בשם "אינטר תעשיות פלוס" לבין בעלי קרקע בשרון להקמת "מתקנים פוטו-וולטאים" (פנלים קולטי שמש) על גבי מאגרי מים. כרגע מדובר ביצירת חשמל בכמות של 15 מגה-ואט. הקרקע, נושא סיפורנו, תושכר לתאגיד מידי בעליה. ולפי מנכ"ל התאגיד הקמת תחנת הכוח הסולארית הזו תחל בעוד כחצי שנה. פשוט ולעניין.

היום אין חולקים כי בעיות האקלים הן הסכנה הגדולה ביותר למין האנושי. הן אקוטיות ודורשות טיפול מהיר.

יש עדיין שארית של חוכמולוגים שחושבים שבגלל שגז טבעי שנשרף מזהם פחות מפחם שנשרף – הוא משהו ראוי. הם טועים.

חצי מדינה מדבר 

מה שחשוב, הכי חשוב, זה לייצר אנרגיות נקיות. לישראל יש יתרון ענק בתחום המרכזי: מחצית מהקרקע שלה היא מדבר שאין לו שימוש אלטרנטיבי.אלא שהממשלה החליטה כי הדרך הנאותה לייצר אנרגיה סולארית היא הקמת מתקני ייצור על גגות של בתים. למה היא החליטה את זה? כי מרגע ההחלטה ואילך היא מתנערת מאחריות. שוועד הבית יעשה עסק עם יזם פרטי – נוסח העיסקה של אינטר – והכל יסתדר.

או שלא.

כדי להראות שהיא בכל זאת עושה משהו הממשלה החליטה להקצות 12 קמ"ר לחוות של פנלים לייצור חשמל מאנרגיית השמש. שטח ישראל הריבונית (בלי הגדה, הגולן ומזרח ירושלים) הוא 20,000 קמ"ר. המדבר הוא כ – 10,000 קמ"ר ומזה הממשלה מקצה ...12. ידיד שלי, שמשתעשע בנושא, חישב ומצא כי אפשר לספק את כל צריכת החשמל של ישראל, ביום ובלילה, בקיץ ובחורף עם חוות פנלים על שטח של 750 קמ"ר – 7.5% משטח המדבר (ועוד כמה תחנות כוח בתרדמת, למקרה חירום). ובלבד שהחוות יהיו מצויידות במצברים לאגירת חשמל במשך היום.

ממשלה אחראית היתה עושה את זה כך: היא מודיעה על הפרוייקט ומבקשת מיזמים המעוניינים בכך להירשם. כל שנה יועמדו "למכירה" 100 קמ"ר, בחתיכות של 10 קמ"ר ליזם. יזם שיבקש קרקע ויעמוד במבחני איכות ויספק ערבויות כספיות יוכל להשתתף בהגרלה. בתמורה לקבלת הקרקע ללא תשלום היזם מתחייב לייצר חשמל בתוך שנה מקבלת הקרקע – ולא, ייקנס. כמו כן, בעת שיתחיל להרוויח הוא ישליש למדינה 10% מהרווח.

מותו הצפוי של ים 

נחזור לאינטר שתייצר חשמל מפנלים על מאגרי מים. ליד ישראל, בתוך המדבר, יש מאגר מים בשטח 600 קמ"ר. נניח שחציו שייך לירדן והשאר מתחלק שווה בשווה בין ישראל ופלסטין. לישראל נטו יש 150 קמ"ר של ים המלח שמתאדה מדי שנה ומפלס המים יורד. הפנלים עליו לא רק יספקו חשמל. הם יקטינו למינימום את ההתאדות הים היקר הזה. דגים מלוחים נמשיך לקנות בשוק הכרמל ומחנה יהודה.

כמה אנחנו משלמים היום עבור קילוואט חשמל? בערך 50 אגורות. ויש הרבה זיהום.

כמה יעלה חשמל המופק בפנלים עם בטריות? בערך 20 אגורות. ולא יהיה כלל זיהום.

 

שתפו: