גדעון עשת

    הדרך הפתלתלה – דרך העיזבון – בה הלך בית המשפט העליון בפרשת הילד מיכאל אטינגר, לא צריכה להסתיר את התוצאה הסופית: מעתה להורים יש תביעה מוצדקת להכנסה של ילדם • במקרה הזה האחריות נופלת על הילד המת, שמשלם באמצעות הפיצויים . קל וחומר , ביטוי אהוב על שופטים, כאשר מדובר בילד חי   א . מ עובד בתעשייה האווירית ומשתכר 10,000   שקל נטו מדי חודש . יש לו זוג הורים שקיומם על קיצבת זיקנה של הביטוח הלאומי . ההורים, שמתקשים להתקיים מהקיצבה הזעומה, תבעו את בנם בבית המשפט, ודרשו כי יפריש מדי חודש 3,000   שקל למחייתם . לאחרונה פסק בית המשפט לטובת ההורים . בכך נפסק סופית: לכל אדם אחריות למצבם הכלכלי של הוריו . השופטים הסתמכו על הל כה   חדשה שפסק בית המשפט העליון בפרשת מיכאל אטינגר, שם נפסק כי להורים זכות על ההכנסה של הילדים שלהם .

  עובדי בנק הפועלים ויתרו על תוספות שכר בתמורה למניות בבנק . יש שהגדירו את המהלך כמהפך בתחום יחסי העבודה . אין יותר קידום אוטומטי במשכורת . ואם הבנק מרוויח – כך גם העובדים .   אם עובדי הבנק היו מסכימים על החלפת תוספות שכר אוטומטיות בחלוקת רווחים, היה בזה היגיון . הרבה היגיון . זה אפילו היה מועיל . אלא שהעובדים לא הלכו על זה . הם הלכו על מניות . ומי שחושב שיש קשר בין רווחים לבין מניות עושה טעות . טעות גדולה מאוד .   הטעות היא כפולה :   גם ההנהלה לא נהגה בחוכמה . במקום שלעובדים יהיה תמריץ שהבנק ירוויח, עתה יש להם תמריץ שמחיר המניה בבורסה יעלה . מה שההנהלה עשתה זה לתת לעובדים תמריץ למניפולציה במניות . וראינו מה קרה באנרון ובפארמלט כאשר להנהלה ולחלק מהעובדים יש תמריץ במניות, ולא ברווחים של אמת .   העובדים טועים כי הם חושבים שמחיר המניה של בנק הפועלים משקף רווח עתידי . יכול להיות שכן, יכול להיות שלא . בורסה זה דבר נזיל . לפעמים זה עולה, ולפעמים זה מתמוטט . רק לשם הדגמה: במדינות נורמליות (ואין הרבה כאלה) מחייב...