גדעון עשת

  בבריטניה יש חוק המאפשר הסכמי "אפס שעות עבודה".  בהסכם כזה המעסיק לא מחוייב להעסיק עובד במספר קבוע של שעות והעובד מסכים לשיטה שבה הוא חי בחוסר וודאות. המעסיק מחוייב לשלם שכר מינימום, חופשה שנתית וחופשת לידה באופן יחסי לשעות העבודה שהעובד נדרש לעבוד. לפי מה שלמדתי בחודש האחרון מצבו של העובד האנגלי בהסכם "אפס שעות עבודה" טוב מזה של עמיתו בישראל. כאן מתפתחים יחסי עבודה בין עובד ומעסיק שבהם העובד הוא...."עצמאי".

  מה קדם למה: הביצה או התרנגולת? בקושיה הזו התלבטו מאות שנים, וברובן לא היתה חשובה חד משמעית. אם מתכוונים לתרנגולת שבני אדם אוכלים התשובה של פרופ' סטיבן פינקר חד משמעית: הביצה. כי התרנגולת היא לכל היותר בת 8000 שנה – ועל ביצים יש עדויות מלפני מיליוני שנה.

  ב־1995 הסתכמה ההכנסה הלאומית בישראל ב־213 מיליארד שקל של אותם הימים. ב־2021, השנה האחרונה לגביה יש נתונים, הסתכמה ההכנסה הלאומית ב־1157 מיליארד שקל. בדרך היו מי שהפסידו 68 מיליארד שקל. הנה לפנינו תכנית הימורים שכמוה לא תמצאו בטוטו ובלוטו, לא נלמדת במחלקות לכלכלה באוניברסיטאות ולא דנים בה במשרד האוצר: מי המפסידים? התשובה בהמשך.

הנה ההודעה שהוציאה ההסתדרות: " בשעות אלו נחשף כי ההסתדרות היא זו שעומדת מאחורי קמפיין ה"די!" שרותם את כל אזרחי המדינה למאבק ביוקר המחיה. אנחנו אומרים די! כי אי אפשר להשלים יותר עם מצב שבו מיליוני ישראלים לא מצליחים לסגור יותר את החודש. המאבק הזה אינו שייך לימין או לשמאל - זה לא מאבק פוליטי - אלא מאבק חברתי ראשון בחשיבותו אשר נוגע לכל מי שחי כאן . מימין ומשמאל, מדן ועד אילת, חילונים ודתיים, עובדים וגמלאים - כולנו יוצאים למאבק הזה יחד – ויחד גם ננצח בו . " מה יהיה טיבו של המאבק? "בימים אלו מטה המאבק בהסתדרות משלים את ההיערכות לגל הפגנות ארצי שיכלול עצרות מחאה בעשרות מוקדים ברחבי הארץ . " גל הפגנות ארצי נשמע, איך לומר, תמוה למדי בהתחשב בכך ש"מיליונים...לא מצליחים לגמור את החודש".   פירוש המשפט האחרון הוא שהשכר של אותם מיליונים לא מדביק את האינפלציה. ואם זה כך, יש הצדקה לזעם אם כי התרופה לזעם היא זעומה להחריד.

  לא מכבר כתב אלי קוק מהמחלקה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה מאמר ביקורת על קרל פולני ( Karl Polanyi, 1886-1964 ) – היסטוריון ואנתרופולג כלכלי. אני שולה מהמאמר, וכמנהג עיתונאים מוציא מההקשר, שני עניינים. האחד, כי פולני, שנתפס כאיש שמאל, היה מעריץ של הקפיטליזם התחרותי. בעניין הזה אני רואה אצלו דמיון לקרל מרקס. השני, כי לא הציג אלטרנטיבה לשיטה החברתית הזו. בול פגיעה בשניהם.

  סתיו שפיר, חברת כנסת לשעבר ממפלגת העבודה, הציעה הצעה יוצאת מהכלל: תחבורה ציבורית בחינם. במאמר שכתבה ב"הארץ" היא מראה שיש כדאיות כלכלית לרעיון. תחשיבים כלכליים הם כחומר בידי היוצר. תגידי לי מה את חושבת – ואמצא תחשיב שיראה שאת צודקת. ההסבר העיקרי לתועלת שבחינם היא במשפט הבא: "כל מכונית (פרטית – ג.ע.) שתחסך מהגודש בכבישים תייצר רווח...". זה הסבר מדוייק אך אליה וקוץ בה: שפיר שכחה להסביר איך מקטינים את מספר המכוניות הפרטיות, למעט הצעתה שהתחליף, לכאורה, בתחבורה ציבורית יהיה במחיר אפס.

  הנה כלל פוליטי שלא כתוב בתקנון הממשלה. כאשר היא רוצה לקבור עניין מסויים היא מקימה "צוות בינמשרדי" – כרגיל בראשות מנכ"ל של משרד חשוב. מה זה משרד חשוב? זה משרד שהמנכ"ל שלו לא ישב בוועדה שבראשה עומד מנכ"ל של משרד פחות חשוב. עוד הגדרה: כאשר שר הביטחון מבקש מהמזכירה שלו "להשיג את שר הרווחה" בטלפון, שר הביטחון לא מרים את השפופרת שלו בטרם שר הרווחה מדבר עם המזכירה של שר הביטחון שמוודאת שאכן שר הרווחה הוא זה שנמצא בקצה השני של קו הטלפון. כבוד מצד אחד. קבורה מצד שני – לאלה יש כללים בירוקרטים נוקשים.

  בעשרים ומשהו השנים האחרונות נצפית תופעה דומה במדינות המפותחות כלכלית: חלקה של ההכנסה מעבודה מתוך ההכנסה הלאומית הולך ופוחת, ואילו חלקו של ההון (הרווח) עולה. אחת הדרכים הפשוטות להבחין בתופעה היא להסתכל על מדדי המניות במדינות המפותחות. בעוד השכר בעשור האחרון פחות או יותר נשאר קבוע – המניות באופוריה. אפילו בשנת הקורונה האחרונה שהחלה עם נפילה עמוקה בשערי המניות, הסוף היה אופוריה. אופוריה לא היתה חלקם של כחמישית מהעובדים שלא עבדו בשנה הזו והכנסתם היא על קיצבה ממשלתית.

  ההסתדרות הכריזה השבוע על סכסוך עבודה במגזר הציבורי על רקע כוונות הממשלה לקצץ שכר ולפטר עובדים. מהעבר אפשר ללמוד שיהיו לנו עתה שבועיים של קללות, איומים, והצהרות שיסתיימו ביום שממנו ואילך מותר לשבות – ובלי שביתה. בישראל נדיר שיש באמת סכסוכי עבודה. אבל על העדרם מפצה צביעות שבהם ישראל היא באמת "אור לגויים".

אחד החוקים היותר מעצבנים במקומותינו הוא זה המאפשר למעסיק "להוציא עובדים לפנסיה", כלומר לפטר עובד שהגיע למה שקרוי בחוק גיל פרישה (62 לנשים ו – 67 לגברים). ניסיון של כמה פרופסורים לתקוף את החוקתיות של החוק כשלו כאשר בית המשפט העליון פסק שהמעסיק חייב – בטרם פיטורין – רק בשימוע. אפילו מפלגת העבודה לא טרחה בעניין הזה בטרם נכנסה לחיקו של הביב.

מי שקורא, מקשיב או צופה בתקשורת הכלכלית יודע על היחס המיוחד לו זוכה חברת חשמל. כאשר היא מרוויחה נטען כי זו תוצאה של מונופול דורסני. כאשר היא מפסידה זה בגלל השכר הגבוה מדי של העובדים שתופסים את ההנהלה והממשלה (בעלת המניות) בביצים. אין תענוג גדול יותר לעיתונאי המצוי מאשר לנגן את השיר המחשמל הזה. ב – 1994 שונה החוק בגרמניה. עד אז תאגידים היו מחויבים להקצות לנציגי העובדים שליש (ועד חצי בתאגידים גדולים במיוחד) מהמושבים במועצת המנהלים המפקחת על ההנהלה. מאותה שנה החובה הזו נשארה בתאגידים קיימים ובתאגידים חדשים המעסיקים יותר מ – 500 עובדים. שינוי חוק הוא הזדמנות פז למחקרים כי יש כאן שינוי בכללי המשחק שנעשה ביוזמה חיצונית ולא כתוצאה מהליכים פנימיים.  החוקרים  התעלקו על נתוני העסקים שבהם לא נאלצו להקצות לעובדים מקומות במועצת המנהלים והישוו אותן לתאגידים שבהם החובה נשארה. האם יש הבדל בין התאגידים משני הסוגים? הממצאים מדברים הטענה נגד שיתוף עובדים בניהול מתמקדת כרגיל בהשקעות. זה המשך של סיפור חברת חשמל הישראלית. העובדים, כך נטען, מעוניינים אך ורק בשכר ולכן רמת ...

לא מכבר פירסם "הארץ" כי תאגיד התעופה אל-על תרם 20 אלף שקל לעמותת איחוד מוסדות גור. על הכתבה מרחפת עננת שוחד (או, מוטב לומר, כניעה לדרישת פרוטקשן) שמקורה בחשש שחסידות גור תחרים את חברת התעופה ובכך תגרום לה נזק. אל על הרי מנהלת חשבונות כפולים בענייני "שמירת שבת" ומטוסיה שטסים בשבת עושים כן תחת מותג של חברה בת. אבל חשובה לה מראית העין. או שמא אישתו של מנכ"ל החברה התאשפזה בבית החולים הדסה שבו – יש אומרים – ידו הארוכה של חסיד גור, יעקב ליצמן, מחוללת פלאים במלונאות האישפוז.

גרי בקר, חתן פרס נובל לכלכלה מאוניברסיטת שיקגו ומהכלכלנים היותר ימניים שפעלו במאה הקודמת, הסביר פעם כי יש "רמה אופטימלית" של פשע. כל ניסיון להוריד את רמת הפשיעה מתחת ל"אופטימום" יהיה כל כך יקר שהעלות לא תצדיק את התועלת. ואכן מי שמסתכל על המאמץ של המשטרה/פרקליטות בעניין העמדתה לדין של שרה נתניהו על גניבה מקניין הציבור עלול להגיע למסקנה דומה. מתברר שאנחנו עושים יותר מדי דברים מיותרים. הבעיה היא בני האדם. התושבים. האזרחים. הם, בלשונו של פרופ' בקר מאוניברסיטת שיקגו, מפריעים. לא אופטימליים. השבוע, ללא הדים מתאימים, נמצאו שורה של תרופות למצב הביש שבו אנחנו נמצאים.

אנתוני (טוני) אטקינסון היה כלכלן בריטי שמעטים שמו לב אליו כי עיסוקו העיקרי היה עוני ואי-שיוויון. אין דבר שהממסד האקדמי-כלכלי שונא יותר מאלה שמראים כי כלכלה חופשית ותחרותית לא מניבה מחירים אחידים, לא מניבה שיוויוניות, ומגבירה אי-שיוויון. ובקיצור: מתפקדת מצוין למען מי שיש להם. למען הסר ספק אטקינסון לא היה שמאל במובן הקלאסי של הסיווג הפוליטי. הוא היה סוציאל-דמוקרט שלא ערער על הקפיטליזם, כמו רוב תומכי מפלגת הלייבור בבריטניה. מה שמגדיר את אטקינסון מבחינה פוליטית הוא יריבו: מי שזוכר את טוני בלייר, מנהיג אותה מפלגה בשנות ה -90' של המאה הקודמת, מזהה מיד מין שמעון פרס כזה שאפילו לא טרח להתחפש לשמאל. אטקינסון היה נגדו.

החלום הציוני מלפני מאה שנה לא רצה רק להקים בית לאומי בארץ ישראל ליהודים אלא, ובשמאל בעיקר, להפוך את הפירמידה התעסוקתית. מעם של סוחרים ולומדי תורה לעם של יצרנים. יש הטוענים כי הן בגלל הסיבה המדינית והן בגלל הסיבה התעסוקתית החרדים של אז לא היו שותפים לתנועה הציונית. מאז התהפכה הפירמידה וכעת, נראה שאנחנו הופכים אותה פעם נוספת.

אחרי השביתונת של יום ראשון, האירוע הלא-מסעיר הבא בפרשת תאגיד התרופות טבע הוא הפגישה של מנהלי התאגיד עם ראש הממשלה ושר האוצר שבטח יגרור אחריו גם את שר הכלכלה. זה מפגש של ראשי הקושרים להפלת טבע. מצד אחד ממשלה מופקרת שנתנה הון ציבורי מבלי לתבוע מהתאגיד להתחייב למשהו. מצד שני הנהלה שניצלה את טמטום הממשלה (המעוגן באידיאולוגיה של אי מעורבות בעסקים) לשפוך כסף טוב על פאטה מורגנה כלכלית.

בעוד חודש וחצי, עם תחילת 2018, אמורים להתבטל  הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים בהוראת משרד האוצר/רשות החיסכון והביטוח. כמחצית מהמבוגרים במדינה המחזיקים בביטוח הזה יישארו ללא ביטוח, למעט אלה שביטחו עצמם גם באמצעות קופות חולים. ההסתדרות הכריזה על כוונתה לשבות נגד המהלך. לצערנו העולם לא כמרקחה. הסדרי הביטוח הקבוצתי, טוען משרד האוצר ובצדק, מחורבנים.

תאגיד סנדיסק האמריקאי המייצר שבבי זיכרון הפתיע לא מכבר בהודעה כי עובדי התאגיד יוכלו לצאת לחופשות בתשלום ללא הגבלה. לחברה יש בישראל כ - 800 עובדים. האם החזיר הקפיטליסטי הפך לחסיד אומות העולם? או שמנהלי התאגיד פשוט יצאו מדעתם? מתברר כי יש עוד כמה חברות היי-טק שהודיעו על מדיניות כזאת.  אז אולי יש כאן תופעה. ואם החזיר מתחפש לפודל מה התרגיל?

מהו שיעור האבטלה בישראל? לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס)  התשובה היא  4.8%  - "נתונים אלו מציבים את שיעור האבטלה ברמה נמוכה בקנה מידה היסטורי ובהשוואה בינלאומית", מגיב הכלכלן הראשי של משרד האוצר בסקירה השבועית שלו. ובאופן פורמלי הוא לחלוטין צודק. זה מה שמראים הנתונים.

מי  צודק בסכסוך שבין משרד התחבורה לבין בוחני הנהיגה? בסכסוכי עבודה סוגית הצדק היא שולית. לדוגמא, האם הממשלה צודקת בדרישתה לנכות לעובדי חברת חשמל סכומים שקיבלו מהמעסיק בהסכם עבודה חתום, רק בגלל שהמעסיק לא דאג לקבל הסכמה של משרד האוצר? כשזה מגיע לחברת חשמל יש תגובת עדר ידועה: העובדים הם המנוולים.