גדעון עשת

תחילה להיסטוריה: במשך שנים מצרים סיפקה גז טבעי לחברת חשמל אלא שאחרי שמוחמד מורסי נבחר לנשיא החלו בעיות ותקלות עד הפסקה באספקה שנומקה בפעולות טרור נגד הצינור. חברת חשמל תבעה את הספק המצרי וב 2015 נפסק כי היא זכאית לפיצוי של כ – 1.7 מיליארד דולר.   לא הפתעה גדולה. ישראל גנבה מאיראן את חלקה בקו צינור אילת-אשקלון והאיראנים לא ראו גרוש. מן הסתם תכונה שקשורה למזג החיים הנעים באזורנו.

נו, אז יש הפתעה בבחירות המשמימות האלה. מכיוון בלתי צפוי חוזר אלינו משה פייגלין שלפי הסקרים הוא וחבריו עוברים את אחוז החסימה. להפתעה יש שני הסברים, כך אומרים לנו מומחים לענייני זהות, הסבר אחד אפוף בעשן הקנאביס והשני מונח בתוכנית הקופונים המהפכנית בחינוך – שני הדגלים של רשימת "זהות". כל השאר - מדינה יהודית תיאוקרטית וכובשת – מוצנע בתעמולת המפלגה וגם בלב התומכים החדשים.

מדוע הילארי קלינטון הפסידה בבחירות לנשיאות ארה"ב לפני יותר משנתיים? לא מיותר אפילו היום לציין שהיא דווקא ניצחה במניין הקולות בהפרש של כ – 3 מיליון. היא הפסידה במניין האלקטורים – שיטה אמריקנית שמביאה לתוצאה התמוהה הזו. איך זה קרה? יש הרבה הסברים לניצחון של דונלד טראמפ ולא כאן המקום לעסוק בהם. אין ספק בעניין אחד: מבחינה כלכלית קלינטון ייצגה את השמרנות של בעלי ההון -   טייקוני וול סטריט בעגה האמריקנית. טראמפ היה אאוטסיידר שמאס בממשל הישן והציע דרך חדשה.

"תביאו שניים תביאו שלושה תביאו ארבעה ילדים תקבלו שיכונים עם כניסה ומטבח ושני חדרים קטנים תביאו ארבעה תביאו חמישה תביאו ששה ילדים תקבלו הנאה וכבוד מקרובים אתם אוהבים ילדים" כך כתב יהושע סובול וכך שרה להקת הברירה הטבעית. ולבטח בעולם היהודי-איסלמי שבו אנו חיים אלה גם מצוות גדולות. אבל השורה האחרונה היא הקריטית: האם אתם באמת אוהבים ילדים? וליתר דיוק: האם ילדים מביאים להוריהם אושר?

הבה נשחק במשחק כלכלי-פוליטי. נניח שלכל אחד מאיתנו יש שתי אפשרויות. בשתיהן מצבנו הכלכלי היחסי (בהשוואה לממוצע) לא משתנה. האפשרויות הן: לעבור לגור בדנמרק או בהונגריה. במה תבחרו? אני מעריך כי רוב הקוראים יבחרו בדנמרק. הסיבה, כך נראה לי, היא שהמערכות הציבוריות בדנמרק טובות יותר. מערכת הבריאות טובה יותר. מערכת הרווחה טובה יותר, התחבורה עדיפה פי כמה. לעת זיקנה דנמרק מספקת שירותים ורמת חיים עדיפים בהרבה על הונגריה.

לכלכלנים יש כידוע הסבר הן למצב עניינים עגום והן לפתרון המתבקש כדי להפוך עגמומיות לששון ולשמחה. מי שמטריח את עצמו בקריאת עיתונות כלכלית או בהקשבה למלל כלכלי ברדיו ובטלוויזיה יודע שריכוזיות היא אם כל חטאת ותחרות היא המזור למחלה. לשם שינוי ולשם העניין הפעם הזו לא אתווכח הן עם הסיבה והן עם התרופה. הבעיה, יתברר, היא בהוויה.

"בתחילה היו הכהנים שרצו לבצע את תרומת הדשן עורכים ביניהם תחרות ורצים לעבר מזבח העולה . מי שהיה מגיע ראשון היה זוכה בביצוע העבודה .  מעשה שהיו שניים שווים רצים ועולים בכבש, ודחף אחד מהן את חברו, ונפל ונשברה רגלו  החליטו ה כהנים לקבוע מי יזכה בביצוע העבודות הללו באמצעות הגרלה . שמה של ההגרלה נקרא "פיס", שכן היא נערכה לצורכי שלום והתפיסות " מהערך 'פיס (בית המקדש)' בויקיפדיה "בעבודה פסיכומטרית גילינו שחרדים מצליחים יותר בתרגילים קבוצתיים ומצליחים פחות בראיונות אישיים ". כך ד"ר ליאת בסיס בראיון לבטאון אפי – אגודה ישראלית לפסיכומטריקה, מבחנים מדידה והערכה.

לנחמיה שטרסלר ("הארץ") היה סיפור חביב. הממונה על התקציבים באוצר מחויב על פי חוק לדווח לממשלה אם חלו שינויים מהותיים שעשויים להשפיע על תקציב הממשלה. הממונה, שאול מרידור, הצטייד בתחזית עדכנית ולפיה הגירעון בתקציב יהיה גדול מכפי שנחזה קודם לכן ולדעתו על הממשלה לשנות את התקציב כדי להתאימו למצב החדש שבו תחזית הצמיחה וגביית המסים נמוכים מהצפוי.

בקרב פילוסופים נטוש ויכוח מזה אלפי שנים בשאלת טבע האדם. האם אנחנו טובים מלידה. או שמא רעים? לכל צד בוויכוח יש צרור עובדות להצדיק עמדתו. כך, למשל, יש משחק שכלכלנים נוהגים לשחק ובו נותנים למשתתף סכום כסף והוא או היא יכולים להחליט האם לשים את הכסף בכיסם או לשלוח אותו לשחקן שני שאינו מוכר להם (ואז הסכום מוכפל). השחקן השני, שאינו מכיר את הראשון, יכול לשים את הכסף שקיבל בכיסה/ו או לחלוק עם המשתתף הראשון. המשחק שוחק רבבות פעמים בתרבויות שונות ונמצא כי – בניגוד לתיאוריה הכלכלית הרווחת, המניחה שהאדם שואף לרווח המירבי האפשרי – מחצית המשתתפים נוטים לחלוק ביניהם את הממון. הנה הוכחה עד כמה אנחנו טובים.