כוח לעובד



האם רשאי אדם הבוחר בכך באופן חופשי לעבוד 18 שעות ביממה? התשובה, לפחות אצל אנשים המאמינים בזכויות הפרט כערך חברתי עליון - חיובית.
האם רשאי אדם כזה  להוליד ילדים? גם כאן התשובה חיובית אפילו בקרב אלה שמאמינים שחובתם לא לעבוד. זכות ההולדה קדושה לכל.
האם רשאי אדם העובד או מתפלל 18 שעות ביממה להזניח את ילדיו? כאן התשובה פחות חדה. ברור לכולם שלהורה אסור להזניח את ילדיו, אבל האם היעדרות מהבית וממפגש עם הילדים היא הזנחה?
שתפו:

מס סוכר



נגידת בנק ישראל מסבירה למעטים שמוכנים להקשיב כי בשנה הבאה ובשנים שלאחריה תהיה לממשלה בעיה. במדיניות הנוכחית היא תסטה מיעדיה הכלכליים. יהיו שיאמרו שזה לא נורא כי ממילא לא נראה שהממשלה הזו אפילו מנסה ללכת לכיוון רצוי כלשהו. על זה יחלקו שרי הממשלה שחושבים שדרכם ראויה. העניין הוא שהשרים לא באמת מקשיבים.
שתפו:

הסינטה ומחלת הכבד



אבי לוי הוא סלב. מנצח אחת מתוכניות מאסטר שף ובעל שלוש מסעדות. לאחרונה פתח עסק נוסף המפורסם בראש חוצות: הוא מבשל ליולדות בבתי החולים הדסה בירושלים.  מעניין לדעת איך אדם אחד מדלג בין חמישה מקומות עבודה, אבל  נניח לזוטות שבייצור הסינטה הממולאת ליולדות ירושלמיות.

שתפו:

מונופול הבולשיט


אין מושג ששובה לב כלכלי יותר מאשר "תחרות".  אצל כלכלנים זו מילת המפתח. ברית המועצות התמוטטה כלכלית בגלל שלא היתה שם תחרות. הקפיטליזם מצליח כי הוא מטפח תחרות. התחרות, מסבירים המומחים, מביאה למחירים נמוכים ולייצור יעיל (במינימום תשומות).
קוראי "הארץ" ו"דה מרקר" יודעים כי מתווה הגז הוא גרוע כי הוא מנציח את המונופול של זכייני הגז. חברת חשמל היא בעייתית  בדיוק מאותה סיבה. ועוד לומדים הקוראים כי במקום שאין בו תחרות חובה על הממשלה לעודד  תחרות.

שתפו:

העגבניה וההיסטריה



לזקנים יש יתרון: הם זוכרים הרבה. וגם חיסרון: לעיתים קרובות, העבר נראה הרבה יותר טוב.  אז, לפני 40 ו- 50 שנה, בין החודשים אוקטובר ומרס, אי אפשר היה להשיג בשוק עגבניות. לא שהיו מעט עגבניות ומחירן בשמים.  פשוט לא היו עגבניות ולא מלפפונים – שאז עוד היה בהם ריח.
שתפו:

ביטחון ופיננסים



עיריית ירושלים בתמיכת ארגוני הורי התלמידים השביתו בסוף השבוע שעבר ובראשית השבוע הזה את הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר מהשעה אחת וחצי. למה אחת וחצי? כי זו השעה שבה המאבטחים גומרים לעבוד. ובהעדר אבטחה הילדים בסכנה - ולזה ראש העיריה לא ייתן יד.
שתפו:

סימון שקרים



"יש לנו זיכרון היסטורי לסימון יהודים", כך הגיב בנימין נתניהו על החלטת הפרלמנט האירופי לחייב סימון מוצרים מההתנחלויות. אתם כמו הנאצים רמז והשבוע פותחת הממשלה במערכה דיפלומטית להסיר את הסימון.
לא מיותר, גם ברגע גרמני זה, להזכיר כי הראשונים והמתמידים לסימון יהודים הם היהודים עצמם. הם מסמנים את הזכרים בתוך ימים מרגע לידתם, בטרם עמדו על דעתם.

שתפו:

כשנובל הופך לאיגנובל



אתם מטיילים, נניח, בהרים בצפון אמריקה. לפתע אתם רואים על השביל במרחק 100 מטר מכם דבמה אתם עושים?

     א.    לוקחים את מקל ההליכה שלכם ותוקפים את הדב כדי לגרשו
     ב.    מסתובבים לאחור, מסתלקים ומסתכנים שהדב ירדוף אחריכם.
     ג.     עומדים בשקט ומחכים בתקווה שהדב יסתלק משם.

אני לא מבין בדובילוגיקה אבל מתברר שהתשובה הנכונה היא ג'. לפחות זו דעתו של חתן פרס נובל לכלכלה (2005), ישראל אומן. ואם מישהו תוהה מה עושים אם הדב לא מסתלק – שיפנה לחתן הפרס.
שתפו:

סלקציה ממוסדת



כעת משהסתיימה השביתה בבתי הספר של הכנסיות הנוצריות במריחה אופיינית של מעט כסף והקמת ועדת בדיקה זכינו להארה לאחד המוסדות המושחתים במקומותינו: משרד החינוך.
ולא מדובר בכך שהשר בנט ופקידיו לקחו כסף לכיסם. השחתה אישית קלה לטיפול: בית משפט ולאחריו בית סוהר.

שתפו: