עסקת חבילה

 על-פי החוק, שידורי הטלוויזיה בערוצים  33 ,10 ,2 ,1 ו- 99-  שרובם משודרים רק באמצעות הכבלים או הלוויין - יוכלו להיקלט ללא תשלום על-ידי מי שירכשו ממיר מיוחד.

 מי שמסתפק בערוצים האלה יוכל להתנתק מעשית מחברות התשתית יס והוט. אין פלא, על כן, ששתי החברות לא אוהבות את החוק הזה. עוד פחות הן אוהבות את ההצעות לכלול בחבילה הפטורה מתשלום גם את הערוצים 9 (רוסית) ו24-  (מוזיקה.(  בשבוע שעבר אישרה הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק המצרפת את שני הערוצים האלה לקבוצה הפטורה מנזקי הוט ויס.

 נכון שאין צורך להתרגש מהצעות חוק שעברו אפילו קריאה ראשונה. יש מאות כאלה שמעיקות על זיכרון המחשבים בכנסת. אבל ההצעה המדוברת טובה על אף שהיא מסריחה: היא חיונית לחינוכן של הוט ויס. היא מסריחה כי המניע שלה אינו טובת הציבור אלא אינטרסים של בעלי הון.  במדינה מתוקנת לא היה מקום לחוק שכזה. אלא שבין מדינה מתוקנת לבין ישראל יש שני אוקיינוסים, וכל זה בגלל הוט ויס, ובגלל המשת"פים שלהן בממשלה, במיוחד שר התקשורת אריאל אטיאס.

 הוט ויס מתעקשות למכור לנו את מה שאנחנו רוצים אבל לעטוף אותו בזבל יקר. הן מוכרות לנו ב"חבילה"  ערוצים שאין לנו שימוש בהם, ולא מאפשרות לצרכנים לבחור רק את הערוצים שהם מבקשים.  הן מאכילות אותנו בכוח בערוצים לא רצויים. גם אם שתי החברות חושבות שיש ערך תרבותי לערוץ האיטלקי או לערוץ - 2  מדוע בכוח? שייתנו אותם ללא תשלום.

 תארו לעצמכם סופרמרקט. אתם נכנסים לקנות חלב, אבל נאלצים לשלם גם עבור לחם ועגבנייה שאתם לא רוצים. זו הסחורה שמוכרות לנו הוט ויס. ההתעקשות על ה"חבילות" מנוגדת לזיכיון הראשון שקיבלה הוט. אפילו בשידור האנלוגי אפשר למכור כל ערוץ בנפרד - בהתאם לרצון הצרכן. קל וחומר בשידור הדיגיטלי. הסרבנות של סוחרי השידורים היא שהניבה את החוק המוציא כמה ערוצים לשידור בחינם. עתה הכנסת מנסה להוסיף עוד. הכנסת, כמובן, הייתה יכולה לחייב את הוט ויס למכור לצרכנים כל ערוץ בנפרד זה היה עדיף. אבל במבוך האינטרסנטי שהוא הכנסת, מה שהולך זה חקיקה עקומה להוצאת שידורים לחינמון. זו חלופה טובה בהרבה ממה שמוכרות לנו יס והוט.

 אלא שהכנסת לא צריכה לחוקק בשיטת הטלאי. הכלל חייב ויכול להיות פשוט: כל ערוץ שכולל פרסומת ישודר ללא תשלום. כל מה שמשודר ללא פרסומת יהיה תמורת תשלום. בכלל הזה יש היגיון: מי שמפרסם כבר משלם, ואין צורך בכפל תשלומים כדי להגיע לצרכן. ולמי שלוקח ברצינות את הנושא, הגדרת פרסומת כוללת גם קדימונים, חסויות ופרסומת סמויה - למשל באמצעות מוצרים ממותגים בתוכניות.

22.7.2008

שתפו:

קרא עוד

מומחים בבועה

המשבר בבורסות נובע מאותם חוכמולוגים שלפני שנה לא ראו את הבועה המתנפחת • הלקח: כאשר המומחים מדברים — תסתמו את האוזניים

 יש לקוות שקוראים המתעניינים בכלכלה עוקבים אחרי המומחים, הפרשנים, מביני העניין, האנליסטים, פעילי שוק ההון - וכל שאר בעלי התארים מרבי הלהג הכלכלי. חשוב לעקוב כדי ללמוד על חוסר המקצועיות של הכלכלנים הפעילים בזירה הציבורית, כולל כותב המדור הזה. הביטוי האחרון לחוסר התבונה הכלכלית היה לפני שבעה ימים, כשהתפרסם מדד המחירים לצרכן של חודש יוני. מיטב המלהגים פירסמו הערכות שהמדד יעלה בכחצי אחוז - פי חמישה ממה שנמדד בפועל.

 מידע מוקדם על מדד המחירים הוא נכס בעל ערך. קחו איגרת חוב צמודת מדד ב100-  שקל שהונפקה בחודש יוני. כמה היא שווה בסוף אותו חודש? עכשיו אנחנו יודעים שהיא שווה 100.1  שקל. אבל בחברת פריזמה העריכו שהמדד יהיה חצי אחוז, ולכן הם היו מוכנים לקנות איגרת חוב כזו במחיר של ,100.4  ובכך לגרום הפסד לכל מי שמחזיק באיגרות חוב באמצעותם.

 הדרך הנאותה לדעת את המדד היא לעשות בדיוק מה שעושה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: למדוד. אלא שמרבית הגופים שהמידע חשוב עבורם - אלה שמנהלים עבורנו את החיסכון בפנסיה, בקופות גמל ובקרנות נאמנות - לא מודדים. הם משתמשים במודלים. מה זה מודל? זו יומרה לשקף את המציאות המורכבת באמצעות שלוש שורות של משוואות מתמטיות. מאחר שהכלכלנים ברובם הם נפחנים בכל הקשור למדעיות המקצוע שלהם, הם לא מודדים. הם מחשבים. מכיוון שהמדע שלהם הוא לרוב קשקוש אידיאולוגי ולא ניתוח של מציאות - הם טועים. גודל הטעות תלוי ביציבות הסביבה הכלכלית. כאשר זו יציבה - הטעות קטנה. כאשר זו רועשת, כמו עכשיו - הטעות גדולה.

 מה שמחזיר אותנו שנה לאחור מחירי המניות בבורסה, בארץ כמו בעולם, עלו בהתמדה. אז נטען כאן שמדובר בבועה. כלומר, במחירים שמשקפים ריבית נמוכה מדי, ניפוח השוק וציפיות מוגזמות, והם נטולי כל קשר למצב הכלכלי. מול הדעה הפסימית הזו הסבירו המומחים כי השוק, כלומר הבורסה, יודע לתמחר נכון. מומחים שקצת קראו ספרים טענו כי מדובר במהפך טכנולוגי: במחירים הגבוהים מגולמת תועלת ענקית שתצמח לאנושות, והטוענים לבועה לא רואים אלא את הפסימיות הטבועה עמוק בנשמתם המיוסרת.

 מובן שהפסימיסטים כשלו. אבל כבר חודשים רבים הבורסות בירידות, ועכשיו המומחים מדברים על משבר מדוע משבר? מדוע כאשר המחירים עולים השוק יודע לתמחר, וכאשר המחירים יורדים השוק סובל מפיגור שכלי ומתמחר לא נכון? מדוע הפיגור השכלי של השוק קרה בדיוק כאשר התהפכה המגמה? מה קרה למהפך הטכנולוגי שאשתקד היה הסבר מפוצץ למחירים גבוהים?

 יש משבר, והוא נובע מאותם כלכלנים שלא ראו את הבועה, עודדו ריבית נמוכה לאשראי, ולא השיתו מסים והיטלים על הבורסות המתנפחות. ובמשבר יש, ויהיו, הרבה נפגעים. ויש לקח: כאשר המומחה הכלכלן מדבר - תסתמו את האוזניים, ובכל מקרה על תשעו לעצותיו.

22.7.2008

שתפו:

קרא עוד

כאן אסור לשבות

 בעוד במפרץ מקסיקו משתוללת הסופה גוסטב, כאן בארץ משתוללת סופה מסוג אחר. הסופה שלנו היא השביתה-עיצומים של עובדי הנמלים, שאינה דבר של מה בכך כי אם "שביתה פוליטית."  מדובר בהמצאה ישראלית. כאשר עובדים שובתים בסולידריות עם עובדים אחרים – זו "שביתה פוליטית."  כאשר הפרופסורים התלבטו בשביתתם בשנה שעברה אם לכלול בה תביעה לתוספת משאבים להשכלה גבוהה, הוסבר להם כי בכך תהפוך שביתתם ל"שביתה פוליטית,"  האסורה על-פי דין.

שתפו:

קרא עוד

פישר, הדולר והאינפלציה

 כל הכבוד לנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, וסגנו, צבי אקשטיין על החלטתם להתערב במחיר מטבע חוץ.  כבר שנים שהמדור מטיף לפעולה כזו. אבל לא זו הסיבה לברכות.

 פישר ואקשטיין הם כלכלנים שמרנים. לפישר, בשנות ה,'80-  הייתה סטיה קלה עת צידד במהלכים לא שגרתיים לריסון האינפלציה - ולא הסתפק במרשם הימני-שמרני של העלאת ריבית וקיצוצי תקציב. אבל למעט הסטיה הזו שני הכלכלנים הבכירים של השרות הציבורי היו יכולים לקבל תואר של כבוד מאוניברסיטת שיקגו - מעוז הימין.

 לא עוד. זה התחיל לפני כמה חודשים עם רכישה של מאות מיליוני דולרים במשך יומיים. לאחר מכן באה ההחלטה לרכוש באופן קבוע 25 מיליון דולר ליום. ועתה 100 -  מיליון. השניים לא מודים שהם מנסים להשפיע על מחיר מט"ח במישרין. הם עדיין בסיפור הנואל על הצורך להגדיל את יתרות מט"ח של המדינה, שלעולם לא ברור איזה שימוש ייעשה בהן. אבל במהות הם מתערבים, ועל התפנית האידיאולוגית ראוי לברך.

 אלא שכדאי להם, ולנו, להימנע משתי מכשלות במדיניות החדשה. הראשונה, בתור אנשי ימין השניים מתנגדים לקביעות בעבודה. באותו אופן הם צריכים להתנגד לקיבוע מדיניות של רכישת 100 מיליון דולר ליום. אין למספר הזה כל משמעות, ואין כל חשיבות לעמוד בו. מה שחשוב זה הכיוון אליו נע שער החליפין ולא הגדרה כמותית של הכלי שמביא לתנועה הזו. אם יתברר שהשער נע מעלה (פיחות בשקל) בלי רכישה - אין צורך להיות דוגמטי.

 השנייה, יש סכנה - והיא קיימת לעולם - שיהיה קשה. יכול להיות שהתכנית לא תעבוד. הבנק המרכזי יקנה,  אבל המחיר של מט"ח בשוּק יירד במונחי שקלים. זה לא נבון להותיר מדיניות חשובה שכזו רק לכלי מדיניות אחד: רכישת מט"ח. המשמעות של רכישת מט"ח היא הזרמה גדולה של שקלים. ככל שהיא תתמשך ייאלץ הבנק המרכזי לספוג אותה, בכדי למנוע הצפה של שקלים שיניבו אינפלציה. בקצב הנוכחי ההזרמה תגיע ל40-  מיליארד שקל עד סוף השנה. זו תוספת של 60% לכמות אמצעי התשלום - מהלך בלתי נסבל. ספיגת סכום כזה תחייב העלאת ריבית משמעותית - מעבר לזו המתחייבת מהצורך להוריד את רמת האינפלציה שממילא חורגת מהיעד.

 רכישת מט"ח לא פועלת במישרין על זרם הכספים המגיע ארצה. מה שנדרש זה ניסיון לטפל בזרם הזה. בעבר,  ובטעות, נעשו הפחתות ריבית שנועדו להקטין את התמריץ להביא לכאן מט"ח, להמירו לשקלים וליהנות מריבית ישראלית משופרת. עתה האופציה לא קיימת כי האינפלציה הגבוהה מחייבת ריבית גבוהה. פישר התבטא פעמיים בעת האחרונה בגנוּת ההצעה למס על יבוא מט"ח - מהלך שהיה מאט כניסת מט"ח. אם פישר ואקשטיין לא אוהבים את המס המוּצע על יבוא מט"ח אז בבקשה שימציאו משהו אחר.

15.7.2008

שתפו:

קרא עוד

תשבור את הכלים

תשבור את הכלים

איך יכול נשיא האוניברסיטה העברית, מנחם מגידור, להציל את ההשכלה הגבוהה בישראל

 על פי השמועה מתכוון נשיא האוניברסיטה  העברית, מנחם מגידור, להציג מועמדותו לתפקיד יושב ראש הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג.(  לאחר הניהול הבעייתי של המוסדות האלה בשנים האחרונים, מגידור נראה כשינוי מרענן. מכיוון שיש עוד חודשים רבים על לסיום הכהונה הנשיאותית ולבחירות לות"ת, יכול מגידור לעשות את שני הדברים החשובים ביותר שיוכיחו אם הוא מועמד ראוי להתמודד עם ממשלת החשבוניות הכפולות שמתנכרת להשכלה הגבוהה.

 מגידור חתום על ההסכם הקיבוצי בין האוניברסיטאות והסגל האקדמי הבכיר - זה שסיים את השביתה אשתקד - ובו נקבעו תוספות שכר שיקבלו הפרופסורים. בשולי ההסכם מצוייה חתימתו של אלי כהן, הממונה על השכר במשרד האוצר, שמאשר אותו על פי סמכותו בחוק יסודות התקציב. ההסכם נחתם במעמד שרי האוצר והחינוך. מגידור חייב לבטל את ההסכם הזה לאלתר.

 וזה סיפור המעשה.  האוניברסיטאות והמכללות הציבוריות מתוקצבות בידי הממשלה. זו גם הסיבה שהסכם השכר טעון את אישור שר האוצר. מתוקצבות? עד היום ות"ת - הגוף שמקבל מהממשלה את התקציב ומחלק אותו למוסדות להשכלה גבוהה - לא קיבל אגורה מהממשלה למימון תוספת השכר. מכיוון שמגידור וחבריו מתלוננים על קיצוצים בתקציבים קשה להבין איך הוא והם משלמים את השכר הנוסף. או שמא צודקים המלינים שהאוניברסיטאות מחביאות כסף. אולי גם להן יש חשבון בראשון טורס?

 בהעדר מימון על מגידור לבטל את ההסכם ולא לשלם את תוספות השכר. מבחינה משפטית ביטול הסכם קיבוצי לא גורע מחובת מעסיק לעמוד בתנאיו לכל עובד, אבל מבחינה ציבורית זה מהלך מחוייב בכדי ללמד את ממשלת הזדון האנטי השכלתי שלנו מה משמעות התרגיל המסריח שהיא עשתה: לאשר את ההסכם - ולא לתת את הכסף.

 מגידור וחבריו גם התגלו כטירונים. הם לא דאגו שההסכם יהיה מותנה בהעברת הכסף. אולי הניחו שהממשלה מתנהלת בכבוד. היא לא. בממשלה אומרים עכשיו שהסכום מצוי בתוך תקציב "ועדת שוחט."  וזו רמייה כפולה: ועדת שוחט לא כללה בהמלצותיה את תוספת השכר והעיקר:  הממשלה אפילו לא דנה בדו"ח שוחט וזה אומר שהתקציב מצוי בזבל, אפילו לא במגירה.

 ביטול ההסכם יביא מיד לשביתה של הסגל הבכיר. לא מספיק. מגידור צריך להביא להשבתה של המוסדות להשכלה גבוהה. עליו ועל חבריו להודיע כי שנת הלימודים הבאה לא נפתחת עד שהתקציב יתוקן במלואו. על האוניברסיטאות לסרב לקבל תשלומים על חשבון שכר לימוד מסטודנטים. שלא יהיה כסף בקופה שאפשר יהיה לעקל לטובת המרצה ששכרו יוּלן.

 יולי תמיר היא לא רק שרת החינוך. היא גם יו"ר מל"ג. היא ומגידור צריכים להוביל את ההשבתה הזו. ליו"ר מל"ג אין ולא צריכה להיות נאמנות לממשלה. רק להשכלה הגבוהה. רק הם יכולים לשים מכשול לפני ההרס שזורעים כאן אהוד אולמרט ורוני בראון בעזרת האדישות של אהוד ברק, שאול מופז וציפי לבני.

15.7.2008

שתפו:

קרא עוד

סופרסטאר עם בעיות ביצוע

כמה ראוי לשלם למנהל הכללי של גוף עסקי? עד לפני כ30-  שנה הנוהג היה לשלם שכר גבוה בתוספת בונוס על רווחים. צורת התשלום הזו הניבה שורה של טענות, שלפיהן המנכ"ל דואג לעסק אבל לא לבעלי המניות שלו. נוצר דרג מנהלים שעשה בעסקים כרצונו, ובעלי המניות לא ראו החזר נאות להשקעתם.

 חכמי הדור ההוא עשו את חשבון הכיס ומצאו פתרון: תמריץ המתבסס על מחיר המניות. לרוב מדובר באופציות - הסכם המאפשר למנכ"ל לרכוש מניות של העסק במחיר מופחת במיוחד. כך הוא יתומרץ להביא למירב את מחיר המניה, כי אז יוכל למכור אותה ברווח גדול. הוא ייהנה וגם המשקיעים במניות ייהנו. יופי של סידור.

 מאז יש גידול משמעותי בתמורה שמקבלים מנהלים. לא מיותר לציין, כי השיטה החדשה יצרה תמריץ להונאה המודרנית, שבה מנהלים משנים את המועד בו "קנו" את המניות, כדי לייצר לעצמם עוד רווח. קובי אלכסנדר הוא אולי המפורסם במנהלים שרשויות הפיקוח מחפשות להביא לדין.  כמה טוב שמדינה נאורה כמו נמיביה נתנה לו מקלט כלכלי.

 בשנים האחרונות נוצר מעמד חדש של מנהלים. בספרות המקצועית הם מכונים סופרסטארים. מדובר באותם מנהלים שאנו פוגשים בכינוסים מפוארים, על שערי שבועונים נוצצים, וכמובן במדורי הרכילות העסקית, שהם חלק חשוב מהתקשורת של הימים האלה. כאשר מנהל התזמורת הפילהרמונית של תל אביב ביקש להודות לאחד מגדולי התורמים, נוחי דנקנר - אחד הסופרסטארים האלה - כמה ממנויי התזמורת התקוממו וקראו בוז. קריאות הבוז זכו לביקורת מאותו מנהל: איך זה שהקהל לא מבין את התרומה האדירה של דנקנר להוויה התרבותית הישראלית. על תרומה בסתר הוא לא שמע.

 והיה לנו סופרסטאר אחר, ממשפחת עופר הצנועה, שביקש לתרום למוזיאון תל אביב ובלבד שהמוסד הציבורי ייקרא על שמו. גם כאן הציבור רגש וקצף, והמוזיאון ויתר על הכבוד והתרומה.

 האם הבוז במקומו?  על כך יש מחלוקת. יש החושבים כי ראוי להודות לפילנטרופים בקול תרועה גדולה, כי בלעדיהם לא תהא כאן תרבות. יש החושבים כי הפילנטרופים בסך הכל "תורמים" את שראוי היה לקחת מהם כמס. התרומה, לשיטתם, אינה אלא המחיר שהסופרסטאר משלם כדי שהמס השולי לא יהיה היכן שראוי שיהיה.

 כלכלנים, שבורחים מוויכוחים ערכיים כאלה, הלכו לבדוק משהו הרבה יותר צנוע: האם הסופרסטאר הכלכלי טוב לכלכלה.

 פול סמואלסון, מטובי הכלכלנים המודרניים, כתב על פריונם של סופרסטארים אחרים:  זוכי פרס נובל. מה הם עשו אחרי שזכו? "נאדות נפוחים" ,"מטיפים" ו"מעוקרים" הן מקצת המילים שבהן השתמש.

 אולריקה מלמנדייר וג'פרי טייט, פרופסורים לכלכלה ומינהל עסקים מקליפורניה, פירסמו בחודש שעבר מחקר על העסקים שבראשם עומדים כוכבי הכלכלה. החוקרים השוו בין המנהלים הנוצצים זוכי התארים ") המנהל המוצלח" ,"המנהל המוערך("  לבין מנהלים מוצלחים אחרים. למעשה, הם ניסו לבודד את השפעת הסופרסטאר.

 " מצאנו כי מנהלים עם תארים מניבים תוצאות עסקיות פחוּ תות במשך שלוש שנים לאחר שזכו בתואר - הן בהשוואה למה שהיה צפוי מהם והן בהשוואה למקביליהם...  אם משווים תשואה לעסקים, הביצוע של הסופרסטארים נמוך ב."15-26%-

  מה שכמובן לא רלוונטי כלל ועיקר לתמורה שמקבלים כוכבי הכלכלה" :על אף הירידה בביצועים, התמורה שמקבלים המנהלים הנוצצים גדלה משמעותית באותן שלוש שנים."

  מקצת ההסברים:  המנהלים הנוצצים מבלים הרבה, מופיעים הרבה ומפטפטים עצמם - ומטיפים לנו - לדעת.  אפשר להאשים את התקשורת. היא הרי זו שבונה כוכבים. ואפשר גם להיזהר: אם תמונת המנכ"ל של עסק שאתה מושקע בו מופיעה על גיליון סוף השבוע - תמכור.

10.7.2008

שתפו:

קרא עוד