גדעון עשת

  בידיעה נמסר כי נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, קיבל אישור ממשרד התחבורה לנסוע במכונית השרד שהוא מקבל בנתיב תחבורה ציבורית (נת"צ). בבנק ישראל הסבירו שהנגיד מאוים. קבלת האישור מותנית באישור משטרה, וזה ניתן בגלל האיומים.

  מאז תחילת הקיץ היו מי שהביעו התנגדות להעלאת הריבית ככלי לבלימת עליית המחירים. עובדה, הם אמרו אז והיום, הריבית עלתה ומחירי הדיור – הן דירות בבעלות והן שכר דירה – המשיכו לעלות. משמע אין שום טעם להכביד בנטל, למשל על משלמי משכנתא, במהלך כלכלי חסר תועלת. היה גם מי שהקדים את חכמי הכלכלה האלה והגיע למסקנה שאם לא העלאת ריבית אז דוקא הורדתה תוריד גם את האינפלציה. החכם האחר היה נשיא תורכיה, שהורה לבנק המרכזי להוריד את הריבית כדי לבלום את האינפלציה שהגיעה לפני שנה לכ־80 אחוזים. אלא שבפועל שהאינפלציה המשיכה בשלה והערך של הלירה התורכית נפל. פח כלכלי, מתברר, הוא מאלה שקל ליפול לתוכם.

  "הסעיף שהעביר את מובילאיי להפסד.... נקרא amortization acquired intangible asset העוסק בהפחתות שווי חשבונאיות של נכסים בלתי מוחשיים שרכשה החברה. נכסים בלתי מוחשיים הם הפער שבין מחיר הרכישה לשווי הנכסים המוחשיים ” . ראשית, אני מבקש להביע רגשי הערצה לעורך העיתון ולעורכת המוסף הכלכלי שאישרו – מתוך הבנה כמובן – את הקטע הזה.

  הנה רשימת ראשי הממשלה של ישראל ועמדתם בעניין שתי מדינות כפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מאז הסכמי אוסלו. יצחק רבין – נגד. שמעון פרס – התחיל נגד ועבר לבעד. בנימין נתניהו – בעד. ראו נאום "בר־אילן" מ־2009. אהוד ברק – בעד. אריאל שרון – בעד. אהוד אולמרט – בעד. נפתלי בנט – נגד. יאיר לפיד – בעד. הנה על כן שאלה: איך זה שמשנת 1995 כמעט כל ראשי הממשלה בישראל הם בעד שתי מדינות וגם יאסר ערפאת ומחמוד עבאס הם בעד אבל אין שתי מדינות?

  הכותרת בעיתון "הארץ" כללה את המשפט הבא: "שליטת בעלי הון תורמת למשק" ועל העניין הפעוט הזה ייסוב רובו של המאמר. אבל לפני כן אתייחס לדובר ששמו ערן שחם־שביט. מקצועו עריכת דין והוא מייצג אדם בשם אלפרד אקירוב – בעל ההון התורם למשק, בכותרת – שמבקש לקנות שליטה ב"כלל ביטוח". אלא שהממשלה לא מאשרת, בינתיים, את הבקשה, בטענה שרכישת השליטה תעצים את הריכוזיות, תקטין את התחרות, ושאר עניינים שכאלה.

  מדי פעם אני משתמש בשרות המונית המשותפת שמפעיל אגד בירושלים ובחיפה. השימוש נעשה באמצעות יישומון (אפליקציה) שבו על מזמין השרות לציין את כתובות המוצא והיעד. או אז היישומון פוסק היכן תהיה נקודת האיסוף והיכן תהיה נקודת הירידה. אגד מתחייבת שאלה יהיו הכי קרובות לכתובות שביקש המזמין. אלא, אבוי, מעולם זה לא קרה. תמיד היו נקודות איסוף והורדה יותר קרובות למבוקש מפסיקת היישומון.

  "הרפורמה צפויה לחסוך לקופת המדינה מיליארדי שקלים על יד הפחתת תשלומי הריבית מדי שנה (...) תוך העמקת שוק החוב המקומי והבינלאומי". כך נכתב בהודעה שהוציא השבוע משרד האוצר כאשר הרפורמה המדוברת היא בת שני סעיפים: 1.    קופות הפנסיה לא יוכלו לרכוש יותר אגרות חוב מיוחדות שהריבית עליהן היא 4.86% לשנה צמודה למדד המחירים לצרכן. 2.    במקום זה הן יקבלו מהממשלה ביטוח תשואה בגובה 5.15% לשנה צמודה למדד המחירים לצרכן.

  ג'ורג' אורוול כלל בעולם העתידי שהוא תיאר בספריו הרבה ממה שאנחנו רואים בימים אלה. כדי שמשטרת המחשבות, פייק ניוז בלשוננו, תהיה יעילה גם המילים צריכות להשתנות. כך, למשל, מה שמכוער יהיה, בשפה החדשה, יפה. האקטואליה האקלימית לשימוש בשפה יפה מצויה בדבריו של מנכ"ל תאגיד דלק שברך את נשיא ארה"ב על תכניתו לטפל בזיהום כדור הארץ כאשר כוונתו היתה לזיהום הנובע משריפה של דלק פחממני (פחם, דלק, גז טבעי ותזקיקיהם). האיש התחייב כי התאגיד שלו יהפוך תוך זמן קצר ליצרן של "אפס זיהום נטו".

  מה ההבדל בין צעירים וקשישים? מי שהניד ראשו על השאלה המטופשת או שהשיב "הגיל" יכולים לשכוח מפרס נובל בכלכלה. פרנקו מודיליאני זכה בפרס ב­־1985 הרבה בזכות מחקרים בתחום החסכון. החוקרים שאת ממצאיהם אני מביא היום מעלים סימן שאלה על התיאוריה של חתן הפרס. לפחות באירופה.