גדעון עשת

התופעה נדירה למדי, אבל בתחום פערי השכר בין גברים לנשים יש אחידות מופלאה: טרם נמצאה מדינה שבה, בממוצע, נשים משתכרות יותר מגברים. על פניו, פערי השכר המגדריים טורפים את הקלפים של הידע הכלכלי ולפיו ההשכלה תורמת להכנסה: כבר הרבה שנים ששיעור הנשים בישראל בעלות תארים אקדמיים מכל הסוגים גבוה משיעור הגברים, ויחד עם זאת פערי השכר השתנו רק במעט. זאת ועוד, לפי דו"חמרכז אדווה  פערי השכר בין גברים לנשים גדלים ככל שההשכלה עולה.

את המשפט הזה קל להגיד, במיוחד כי לא ברור מהי העוגה. על פי מה שקרה עד כה נראה שהעוגה היא השטח שעליו נמצא שדה התעופה דב שבצפון תל אביב. בעלי הקרקע מבקשים לממש את בעלותם ולהפוך את השדה למתחם עירוני ענק ובו בנייני מגורים ואזורי מסחר - הכל בתמיכת יו"ר איגוד הנדל"ן, שר האוצר משה כחלון. העניין נדון לא פעם בבתי משפט, ובסופם של הדיונים החלו עיריית תל אביב, רשות מקרקעי ישראל ונציגי הבעלים לתכנן את השטח. בכל זאת – הרי אנחנו דוגלים בזכות הקניין, לא?

הנה שאלה מתבקשת: מדוע נשים חיות יותר שנים מגברים? לכאורה אפשר היה לצפות לממצא הפוך – גברים חיים יותר מנשים. גם בגלל שברוב שנות המאה ה – 20 ואפילו עתה נשים עובדות בשתי משרות (בית ועבודה מחוץ לבית) בעוד שגברים הסתפקו בעבודה מחוץ לבית. על נשים הוטלה המשימה ללדת ילדים בעוד הגברים הסתפקו בחפוז וגמרנו. ולידות, לפעמים, מסתבכות רפואית. אם כך מה בכל זאת ההסבר?

גיא רולניק הוא מהפרשנים הכלכליים היותר מוערכים בתקשורת. הוא האיש שבמו מקלדתו שינה את הקו הכלכלי של עיתונו – "הארץ" – מכלכלה חופשית לקרבות תקשורת בתאגידים הגדולים. בכך חסך מקוראי העיתון חלק ניכר מהבלי ה-"תחרות חופשית" – מושג שקיים במוחם הקודח של כלכלנים, וכמעט לא קיים במציאות. במציאות, לרוב, אם הכלכלה חופשית היא לא תחרותית. כמה תאגידים אתם מכירים שמייצרים מנועים למטוסי נוסעים? רולניק נאה דרש וקיים.

הנה סיפור מהחיים שמעבר לים. יש בפרלמנט הבריטי 650 מושבים, שבעת המושבים של מפלגת שין פיין, נותרו מיותמים, כי חברי מפלגה לאומית אירית זו מסרבים להישבע אמונים למלכת אנגליה. המפלגה השמרנית ובראשה תרזה מיי זכתה בבחירות ב-316 מהם. בפועל, היא צריכה עוד ששה קולות לקבלת רוב. והנה צחוק הגורל: יש בפרלמנט מפלגה שלה 10 נציגים. מספר קטן אבל גדול. כי בלי מפלגת ה – 10,המפלגה הפרוטסטנטית מצפון אירלנד, אין לתרזה מיי רוב בפרלמנט. בצר לה, נאלצה המפלגה השמרנית לחתום עימה על הסכם קואליציוני.

האם בני אדם, בחיי הכלכלה שלהם, נוהגים בהיגיון? זו מסוג השאלות שאין להן תשובה כי כלל לא ברור מהי התנהגות הגיונית במובן הכלכלי של המילה. באוניברסיטה מלמדים כי יש הגיון כלכלי שמניב תועלת מרובה יותר מהתנהגות שאין בה הגיון כלכלי. ביסוד אותו הגיון כלכלי עומדת ההנחה שהאדם ירצה עוד. כמה עוד? ללא גבול. הומו אקונומיקוס הוא טיפוס מקסימליסט. תמיד רוצה עוד.

גרי בקר, חתן פרס נובל לכלכלה מאוניברסיטת שיקגו ומהכלכלנים היותר ימניים שפעלו במאה הקודמת, הסביר פעם כי יש "רמה אופטימלית" של פשע. כל ניסיון להוריד את רמת הפשיעה מתחת ל"אופטימום" יהיה כל כך יקר שהעלות לא תצדיק את התועלת. ואכן מי שמסתכל על המאמץ של המשטרה/פרקליטות בעניין העמדתה לדין של שרה נתניהו על גניבה מקניין הציבור עלול להגיע למסקנה דומה. מתברר שאנחנו עושים יותר מדי דברים מיותרים. הבעיה היא בני האדם. התושבים. האזרחים. הם, בלשונו של פרופ' בקר מאוניברסיטת שיקגו, מפריעים. לא אופטימליים. השבוע, ללא הדים מתאימים, נמצאו שורה של תרופות למצב הביש שבו אנחנו נמצאים.

בישראל המסתגרת תחת בית השחי של נתניהו החיוך היה גדול: ארה"ב הטילה וטו על הצעת ההחלטה של כווית במועצת הביטחון. אלא שזו דווקא היתה ההצבעה הפחות חשובה. מה היתה ההצבעה החשובה? ההצבעה על הצעת ההחלטה של ארה"ב שגינתה את החמאס ושאר אירגוני טרור על מעלליהם נגד ישראל. ומדוע ההצבעה הזו – שבה אף מדינה לא תמכה בהצעת ארה"ב – מעניינת? כי תוצאותיה היו ידועות מראש אך הממשל האמריקאי התעקש להעלותה ולהציב כנגדו את כל מדינות נאט"ו החברות במועצת הביטחון. איזה סוג של טיפש דופק ראשו בקיר? אין מה לדבר, דונלד טראמפ מהמר בקזינו עם קלף אחד. כדאי שיתייעץ עם ידידו שלדון אדלסון.

לא מכבר הסביר לי נהג מונית שאת שירותיו שכרתי, כי בקרוב הוא עומד להיות מובטל. למה מה עומד לקרות? תהיתי. תוך שנים ספורות, הסביר, מכוניות אוטונומיות יחליפו את המוניות ולמקצוע הנהג לא יהיה ביקוש. בנסיון לעודד את האיש הצבעתי על שלושה כשלונות קטלניים של מכוניות אוטונומיות, על חולשתה של המכונית החשמלית הנובעת ממגבלות הסוללה החשמלית שלה, ועניינים נוספים שיאטו עד למאוד את העתיד השחור שלנגד עיניו.