גדעון עשת

  מה דעתכם להגדיל את רמת החיים שלכם ב־56%? לא מכבר התפרסמה תכנית כלכלית שכתבו הדוקטורים לב דרוקר ומיכאל שראל, שמימושה יניב את התוצאה הזו. לפי השניים, בוגרי משרד האוצר וחברי פורום קהלת, אם אתם בני 20 היום יש סיכוי שתחוו את הנחת הזו בעוד 33 שנה. בעיקר מצא חן בעיני שהעניין מובטח גם אם החמאס ימשיך לשלוט בשליש מעזה, חיזבאללה ירכיב את הממשלה בלבנון, משמרות המהפכה ישלטו באיראן שתקבל בתמורה חצי הורמוז, והחשוב מכל - הלא־כיבוש יימשך ופלסטין תשקוט לעד. המעוניינים יכולים למצוא את התכנית כאן . המאמר הנוכחי יציג כמה תהיות של מי שלא יזכה ליהנות ממנעמי התכנית בעוד 33 שנה.

" למעט חריגים ספורים [...] כלכלנים העוסקים בהשפעתן של מוגבלויות על הפסדים כלכליים לא נתנו את דעתם להפסדים שמחוץ לשוק העבודה; איש מהם לא ערך ניתוח אמפירי או ניסה להגדיר ולמדוד הפסדים אלה [..]. הזנחה זו קיימת זה למעלה מ-2,000 שנה (אם כי בספרות הרבנית הוכר קיומם של הפסדים הנובעים מכאב וסבל)". כך נפתח מחקר שכתב הכלכלן דניאל המרמש, המנסה לתקן עוול בן 2,000 שנה במקצוע הכלכלה שבהן הוזנח חקר הנזק שנגרם כתוצאה מכאבי ראש, בטן והציפורן ברגל. תו נכה כמי שסובל מפיק ברכיים ביקשתי לבדוק מידע על עלות נזקי הפיק. כמובן, ללא הצלחה. לפיכך פניתי לבינה המלאכותית כדי ללמוד על ממדי הנכות בישראל בעשור האחרון. המידע המפורט ביותר נוגע למספר מקבלי תו נכה, זה המזכה במקום חניה בלעדי לרכב ליד הבית. כאן התגלה ממצא מעניין. השורה התחתונה: בין השנים 2012 ל-2025 גדלה אוכלוסיית ישראל ב־19% ואילו מספר הנכים בעלי רישיון נהיגה גדל ב־134%. בראשית התקופה הנפיק משרד התחבורה כ־20,000 תווים חדשים מדי שנה ובשנה שעברה מספרם הגיע ל־64,000. הישג מדהים לממשלות הליכוד בקצב צמיחה נכותית. נחזור רגע לפיק. הרופא המליץ על...

  על פי הדיווח , מנכ"ל משרד הפנים (מינוי של ש"ס) החליט להגדיל את ההנחה בארנונה למשפחות עניות קטנות. הוא עשה זאת כדי לעמוד בתנאי משרד המשפטים, שמצא כי ההטבה הקודמת נתנה יותר מדי למשפחות גדולות, המאפיינות את האוכלוסיה החרדית. בהגדלת ההנחה למשפחות קטנות צומצם לכאורה העוול, אך מאחר שכמקובל, משפחה גדולה מתחילה כקטנה, החרדים יזכו גם כאן. העיתון הגדיר את המהלך קומבינה.

  "האם סטודנטים ישראלים הם באמת הטיפשים ביותר בעולם" זעקה השבוע כותרת בעיתון. המספרים מעידים שאכן כך: שיעור ה"טיפשים" בישראל הוא 22%, לעומת 17% באיטליה, 16% בארה"ב, 7% בבריטניה ו־5% בהונגריה ובסינגפור. הישראלי המצוי – נניח מקבוצת הלא-טיפשים – יגיב למשל בתהיה שמא הנתונים מוטים כלפי מטה. ידידי י.ב. העלה את האפשרות שבמאמר מסתתר פרס נובל על המצאת הטיפשמטר.

  מה משותף לסלקום, אמישראגז, פזגז, בזק, הוט, פרטנר ואלקטרה? כולם   תאגידים ישראלים שמנפחים לנו את השכל בפרסומות כדי שנקנה מהם... חשמל, ובמחיר זול יותר מזה של חברת החשמל עצמה. התאגידים האלה, שלא כמו חברת החשמל, אינם מייצרים חשמל ובעיקר אינם מוליכים אותו לבתי הצרכנים.

  הקבוצה שצמחה מספרית בשיעור הגבוה ביותר מקרב האקדמאים בארה"ב היא זו של הפוסטֿֿ דוקטורנטים – פי ארבעה בין 1979 ל־2019. הרבה יותר מבעלי תואר ראשון ושני וכן ממספר בעלי תואר דוקטור שהועסקו אחרי לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה. אצל הדוקטורים, במיוחד הצעירים שבהם, יש דחף להתפרסם. באקדמיה ידוע כי "או שתפרסם או שתיעלם" ( publish or perish ).   קשה למצוא נושאים חדשים למחקר בתחום היוקרתי ביותר – תיאוריה כלכלית.

  השבוע נפתח עם שתי הודעות: האחת, של נשיא ארה"ב ובה אולטימטום של 48 שעות לאיראן שהוארך בחמישה ימים. השנייה, של מביני הכלכלה ולפיה העולם נכנס למשבר, שהתחיל עם עליה של כ־20% במחיר הנפט הגולמי ושל כ־30% במחיר הבנזין בארה"ב. לצדן היתה גם עלייה של כמעט אחוז בתשואה על אג"ח של ממשלת ארה"ב ומדינות רבות אחרות מאז תחילת המלחמה – שווה ערך להתייקרות של 25%. כלומר הממשלות יצטרכו לשלם ריבית יותר גבוהה, ובהרבה, כדי לגייס כסף לצרכיהן. לצורך הדיון אשים בצד את מעללי המלחמה האחרים ואסביר מדוע, אם אכן יהיה משבר – זה יהיה טוב לאנושות.

"אסון" היא המילה שבה השתמשו רוב כלי התקשורת אגב מותם של תשעה בני אדם מהתפוצצות טיל בבית שמש בשבת שעברה. המהדרין באסונות כינו את האירוע "אסון לאומי". והמהדרין שבמהדרין השתמשו במילה רצח, כדי שנרגיש עד כמה זה חמור ועד כמה ממשלת ישראל אינה אחראית לתוצאה. מה היינו עושים אם המספר היה 100?

  בחמישים השנים האחרונות נתקפה אוכלוסיית העולם במחלת המדדת. הזמנתם משהו. הוא הגיע. מיד אתם מקבלים שאלון על טיב המשלוח בסגנון דרג מ-1 עד 5. בית החולים הדסה בירושלים שולח בקשות דירוג כאלה כדי לתת ציונים לרופאים. כאילו הציון 5 שנתתי לדוקטור פלוני זהה במהות לציון שנתן שכני לדוקטורית אלמונית.

  ארכיאולוגיה קולינרית. עד לפני כ־50 שנה האנגליות של תושבי האיים הבריטים נשענה על שני יסודות: המלוכה וארוחת הבוקר. הארוחה כללה ביצה עין (לפעמים מבושלת במים רותחים), עגבניה (תמיד מבושלת), שעועית אפויה, נקניקיות, פרוסות שומניות מבשר חזיר, פטריות, פודינג שחור (שבולת שועל מבושלת בדם) וטוסט מקמח לבן.   פרט לצמחוניים כמעט כולם   אכלו את הגועל נפש הזה מדי יום. עתה, וכמו הכדורגל אנגלי, גם ארוחת הבוקר האנגלית בדרך לסוף חייה.

  בתור לרופא במרפאת קופת חולים ישבו כמה אנשים, מחכים לרופא. או אז שלף אחד מכיסו את הכרטיס הכחול שמנפיק הביטוח הלאומי לבני 80+ והכריז: יש לי פטור מתור. מזכירת המרפאה אמרה שבקופה אין פטור מתור. הצטרף אליה אדם שהגדיר את עצמו עורך דין ואמר: אין פטור מתור במרפאה. בעל הכרטיס זז לפינה להתייעץ עם טלפונו. מצא מה שמצא והכריז: יש פטור מתור בהכל. העו"ד: מאין לך? האיש: מצ'אט GPT . העו"ד שלף אף הוא את נשקו האלקטרוני ואחרי דקה הראה לכולם כי באתר "כל זכות" הממשלתי כתוב במפורש שהפטור מתור לא חל על שירותי רפואה, תחבורה ציבורית, תנועה ברכב וכאשר למישהו יש תור לשעה נקובה.

  הכלכלנות במצב ביש. אמנם היא עדיין מתהדרת בתואר מדע, אבל אין דבר מדעי – מהסוג שקרל פופר היה מגדיר ככזה – באסופת הדעות של כלכלנים. מכאן העיסוק האינטנסיבי בעניינים "אמפיריים". העולם מוצף נתונים. העולם מוצף במחשבים. מחברים אותם יחד והופ, יש על מה לדבר. מה גם שהכל מתפארים היום בבינה מלאכותית שכדי להפעילה אפשר גם בלי מקלדת.

  בראיון ב"הארץ" עם שיג'ה אוישי טען הפרופסור לפסיכולוגיה כי מה שחשוב בחיים הוא "עושר פסיכולוגי" כלומר גיוון, שתת סעיף בו הוא מעט אי־יציבות. בו בעת בעולם הכלכלי יש חיפוש מתמיד אחרי יציבות ומתעצמת הדעה שאנו קרובים ליציבות מטבעית בדמות הביטקוין ושאר "מטבעות" הקריפטו. אחת ההוכחות לטענת האפשרות למטבע יציב באה מעולם החשמל. ייצור מטבע קריפטו כרוך בעלות גבוהה במיוחד של חשמל הנצרך כדי "לכרות" את ה"מטבע". זאת כאשר הדפסת שטר דולר עולה פחות מסנט.

  אחת התופעות החדשות יחסית היא הגידול בריבוי הטבעי של יועצי השקעות, מתווכים פיננסים ומיני שמות לאלה שעיסוקם הוא הכסף של הזולת. אפילו בקרב שחקני הכסף ערכם של בוגרי מנהל עסקים גובר על זה של כלכלנים על אף שכלכלנים מתהדרים במדע ומינהל עסקים רק משתכשכים בביצת המזומן.

  23 פרופסורים לכלכלה שיגרו בסוף השבוע שעבר מכתב לבנימין נתניהו. הנה ציטוטים מהמכתב: " אנחנו כותבים מתוך דאגה דחופה לרעב המתפשט בעזה ולתוכנית ממשלת ישראל לרכז אזרחים ב'עיר הומניטרית' ".   " כבני אדם, ככלכלנים וכמדענים, אנו קוראים להפסקה מיידית של כל מדיניות שמחמירה את הרעב הנרחב ".

  בעולם הכלכלי יש מגוון מקצועות. בתחתית נמצא העובד הלא מיומן, הפקיד כבר טיפה מעליו. פקיד בנק נחשב יותר מסתם פקיד. מנהל מחלקה זה המקום אליו שואפים כל אלה שמתחתיו. המנכ"ל כבר מריח מהרבה כסף אבל לא בהכרח שם טוב. יועץ השקעות נשמע טוב עד שלומדים שהוא השליח של האנליסט.

  הדבר השנוא ביותר על בנק הוא חוב שחוזר. עד כדי כך הוא שנוא שבעת שאדם לוקח הלוואה מבנק (חוב, מנקודת מבט הבנק) הוא מתחייב לשלם עמלת פירעון מוקדם. כלומר בניגוד להפקדה בחשבון עו"ש שהבנק שמח לקבל, חוב שמוחזר יוצר כאב ראש וטעם חמצמץ בפה.

  לא מכבר התקשרה יועצת ההשקעות בבנק והציעה להשקיע בקרן פלונית שעליה ממליצים האנליסטים של הבנק. כמי שאינו מוכן להשקיע בקרן כלשהי, ביקשתי ממנה לבדוק עבורי רכישה של אגרות חוב שמנפיקה ממשלת פינלנד. למה פינלנד? כי שם אדם לא יקבל משרה במגזר הציבורי אם אינו שולט בפינית ובשבדית. שבדיה, חשוב לציין, היתה הכובשת של פינלנד במשך כ־400 שנה. גם השילוט הציבורי הוא בשתי השפות, על אף ששיעור הפינים ממוצא שבדי הוא רק 5% מכלל האוכלוסיה. הנה סימני זיהוי למדינה מתוקנת.

  בסוף השבוע שעבר שלח שר החוץ, גדעון סער, מכתב לנגיד בנק ישראל ובו "הצעה" – עם איום, כמובן - להפסיק להדפיס שטרות של 200 שקל שבהם משתמש החמאס לשלם משכורות לחייליו. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר שההצעה היא מצויינת. בפגישה עם י"ק, ביביסט ותיק ונאמן, סיפרתי את דבר המכתב ותוכנו וביקשתי את דעתו. התגובה: "אז החמאס יעבור לשטרות של 100 שקל". כך קטל ביביסט את שר החוץ שלו.

  השבוע הייתי צד לקטטה עם ספק התקשורת. מצאתי שהוא גובה 6 שקלים מדי חודש בגין "הוראת קבע בבנק". כאשר התקוממתי על התשלום, הסביר לי נציג הספק שאם אעביר את הוראת הקבע לחברת אשראי – או אז התשלום יהיה אפס. כל ספקי התקשורת עובדים בשיטה הזו, אמר. אפס בהוראת קבע לכרטיס אשראי וכמה שקלים בהוראת קבע לחשבון הבנק. והוא הוסיף שיש הבדל של שקל פה־שקל שם, בין הספקים. לצופה מהצד נדמה שיש בישראל כ־10 ספקי תקשורת. אבל זה סוג של ישרא־בלוף. בפועל יש שניים בעלי תשתית של סיבים אופטיים: בזק והוט. כל השאר רוכבים – תמורת תשלום   – על אחד משני התאגידים האלה. כך נראה קרטל שמנקודת ראות הצרכן הוא מונופול.