"למעט חריגים ספורים [...] כלכלנים העוסקים בהשפעתן של מוגבלויות על הפסדים
כלכליים לא נתנו את דעתם להפסדים שמחוץ לשוק העבודה; איש מהם לא ערך ניתוח
אמפירי או ניסה להגדיר ולמדוד הפסדים אלה [..]. הזנחה זו קיימת זה למעלה מ-2,000
שנה (אם כי בספרות הרבנית הוכר קיומם של הפסדים הנובעים מכאב וסבל)".
כך נפתח מחקר שכתב הכלכלן דניאל המרמש, המנסה לתקן עוול בן 2,000 שנה במקצוע
הכלכלה שבהן הוזנח חקר הנזק שנגרם כתוצאה מכאבי ראש, בטן והציפורן ברגל.
תו נכה
כמי שסובל מפיק ברכיים ביקשתי לבדוק מידע על עלות נזקי הפיק. כמובן, ללא הצלחה.
לפיכך פניתי לבינה המלאכותית כדי ללמוד על ממדי הנכות בישראל בעשור האחרון.
המידע המפורט ביותר נוגע למספר מקבלי תו נכה, זה המזכה במקום חניה בלעדי לרכב
ליד הבית. כאן התגלה ממצא מעניין.
השורה התחתונה: בין השנים 2012 ל-2025 גדלה אוכלוסיית ישראל ב־19% ואילו
מספר הנכים בעלי רישיון נהיגה גדל ב־134%. בראשית התקופה הנפיק משרד התחבורה
כ־20,000 תווים חדשים מדי שנה ובשנה שעברה מספרם הגיע ל־64,000. הישג מדהים
לממשלות הליכוד בקצב צמיחה נכותית.
נחזור רגע לפיק. הרופא המליץ על צילומים, משחה ומשכך כאבים. העלות הכוללת היתה
כ־100 שקל. כמה משלם הנכה עבור התו שמרפא אותו מהליכת יתר עד למכונית החונה?
כיועץ כלכלי לממשלה הייתי מזמן בדחיפות את המרמש להגיע לישראל ולבדוק את
עלויות הפיק ושאר מכאובים, לחשב במדויק את הנזקים, ובעיקר את עלות הענקת תו
חולה שיזכה את בעליו במקום חניה וגם בפופקורן בקולנוע חינם.
נזקי הבירוקרטיה
האם משל הפיק דומה לנמשל הנכה? המספרים מהעשור האחרון מעלים את הרושם
שהרופא שפסק משכך כאבים גם פוסק נכות תנועה.משרד התחבורה,
שמנפיק את תו הנכה, לא בודק את העניין באותו אופן שקופת
חולים בודקת האם הפיק מקשה עלי להגיע למכלת.
הרושם הזה נובע מסיבה פשוטה: משרד התחבורה לא מייצר עוד מקומות חניה לרכב
כתוצאה מגידול מספר הנכים. זאת בניגוד לקופת חולים שמספקת עוד תרופה לעת
התפרצות מחלת הפיק. כל מה שהמשרד מספק זה צמצום מקומות החניה למי שאין לו
נכות.
אם יזמינו את המרמש לישראל הוא לבטח יבדוק, בנוסף לנזקי הפיק והציפורן, את נזקי
הזעם של נהגים המתקשים למצוא חניה ויפחית את העלות מחישובי התמ"ג ואו אז
חברות דירוג האשראי יכתבו שישראל פויה והריבית תעלה.
בין ליסבון ותל אביב
הנה, על כן, הצעה לשרת התחבורה. מאחר שהיא ממילא שוהה ימים רבים מחוץ לישראל
אני מציע שתיסע לפריז ותשהה עם הפמלייה הממונה על תווי נכה במלון עם מעלית
ומיזוג. בעיר הזו יש מכון שהעלה הצעה לתחבורה ציבורית שעשויה לפתור את בעיית תו
נכה. הרעיון הוא שבכל עיר תפעיל הרשות המקומית מוניות שיתופיות. נכה המבקש
להגיע מביתו למכלת ילחץ על האפליקציה העירונית וזו תשגר אליו מונית שתסיע אותו
ונכים אחרים ליעדם ללא תשלום.
תחשבו על זה: יש בישראל כ־450 אלף בעלי תו נכה. המוניות המשותפות ייתרו את
המספר הזה של מכוניות ושל מקומות חניה לנכים. ולא פחות חשוב: אם רוצים להתפרע
ראו את ממצאי המכון ביחס לכלל הנסיעות בליסבון שבפורטוגל. בתרגום לתל אביב
מתברר שנדרשות כ־10,000 מוניות כדי לבצע את כל הנסיעות בעיר שבה נעות מדי יום
כ־800 אלף מכוניות.
אין פקקים, כמעט ואין זיהום אוויר ומירי רגב תשהה בפריז. מה רע?
