גדעון עשת

כמה הפסדנו שאלה בדאגה מגישת החדשות בטלוויזיה והפרשן המומחה השיב בנחרצות: 35 מיליארד. ומיד טרחו והסבירו כי כל אחד מאיתנו שותף בהפסדים – במיוחד בפנסיה, אם וכאשר נגיע אליה בבוא היום. מכיוון שהעניין לא מובן מאליו הנה ההסבר: לא היו לנו 35 מיליארד שלשום ולכן גם לא באמת "הצלחנו" להפסיד אותם. כמו שאמר קוהלת: הבל הבלים, הבורסה הבל.

מה דעתכם על שומן טראנס? מדובר בשומן צמחי שלכאורה בריא יותר. אלא שהשומן הזה עבר תהליך תעשייתי, בעיקר כדי לעשותו קשה יותר ולכן נוח לשינוע, תהליך שהביא לתוצאות שליליות מבחינה בריאותית. בניו יורק הוא נאסר בשימוש ב – 2008 ולא מכבר הודיע מנהל המזון האמריקאי כי השימוש ייאסר בו בתוך שלוש שנים בכל ארצות הברית.

מדוע מחירי הדירות ממשיכים לעלות על אף בנייה בהיקף רחב בוודאי בהשוואה לעבר? עולם ה"מומחים" מתחלק לשתי קבוצות: בראשונה, הנקראת "ביקוש", מצויים אלה הטוענים שכל עוד הריבית היא אפסית (וזה המצב כבר כמה שנים) וכל עוד אין מס כבד על רכישת דירות בידי מי שבבעלותם כבר יש דירה – המחירים ימשיכו לעלות. וכלל לא משנה כמה דירות ייבנו. כשהתשואה על חסכון היא אפס – כל דירה היא השקעה מובטחת. זו קבוצת המיעוט.

איזו מהומה חמודה התחוללה כאן בעקבות פירסם המלצות ועדת לוקר. "קצין בכיר" אף אמר ש"ירו לצבא בין העיניים". לא פחות. אחר כך התנצל על המילים אבל לבטח לא על התוכן שמקובל על שר הביטחון. איך ראוי להתייחס לדו"ח?

אריה דרעי ומפלגתו דרשו וקיבלו מראש הממשלה התחייבות לבטל את מס ערך מוסף על מוצרי יסוד. כלכלנים חלוקים האם ביטולי מע"מ על מוצרים אכן מסייעת להוזלתם לצרכן. אבל היא פשוטה לביצוע – בין שהיא מועילה ובין שלא.

פ"ל היה עיתונאי כלכלי. ואפילו מהטובים שבהם. אלא שהאיש לא הסתפק משכרו בתקשורת והשקיע כספו גם בבורסה. ולא רק בבורסה של תל אביב אלא גם בזו של ניו יורק. הכסף לא נח אצלו לרגע. אף אחד לא חשב שיש איזו שהיא בעיה בכפל העניינים האלה: פרשן כלכלי מצד אחד ומשקיע פיננסי מהצד השני.

הרבה ביקורת הוטחה בהצעה. קמה אישה ומציעה להקים בית משפט שבו יבוררו ענייני מקרקעין בשטחים– והמדינה כמרקחה. כלומר השמאל העצבני שכידוע שולט כאן בעניינים. מה לא אמרו עליה? שההצעה נגועה באפרטהייד גזעני. שההצעה סותרת את הדין הבינלאומי ולפיכך מימושה יביא עלינו את מועצת הביטחון של האו"ם ושאר מרעין אנטישמיים. והיו קיצונים שמאליים שנברו ומצאו שהרעיון כלל לא מקורי וכי בפולין, תחת הכיבוש הגרמני ’ הקימו משהו דומה.

עכשיו משנכנסנו לעונת התקציב מתברר כי ממשלת ישראל היתה נדיבה למדי. לא למי שנזקק למערכת הבריאות. ולא למי שחינוך ראוי להם. היעד המועדף על ממשלת ישראל, כל ממשלות ישראל לדורותיהן, הוא הקרן הקיימת לישראל.

הרושם, ורבים היו שותפים לו, הוא שטיפול הממשלה בגז הטבעי היה מצעד האיוולת במקרה הרע ושלומיאליות במקרה הטוב. הגופים שהיו אמורים לתאם ביניהם את עמדת הממשלה לא הצליחו בכך, ואיפשרו לבעלי הזכיונות לתמרן ביניהם. מבקר המדינה אפילו נתן בהם ציונים. הממונה על ההגבלים העיסקיים, למשל, היה סתם שלומיאל שלא שם לב מה קורה מתחת לאפו. בראש מצעד האיוולית עומד השר לשעבר עוזי לנדאו אבל גם ממשיכיו – סילבן שלום ויובל שטייניץ התרשלו. וראש הממשלה? רוחו שרתה על המצעד.