גדעון עשת

  שבוע לבחירות, ולתושבי ירושלים צפויה הפתעה. לפי הסקרים, יש סיכוי שההפתעה תחול על כל תושבי ישראל. הנה היא באה: בתוך ימים ספורים תפורסם בירושלים רשימת המספרות הכשרות. זה יהיה צעד ראשון (ראו תמונה) "לתיקון גדול בעקבות מכשלות שארעו", "מכשלות בעניין תספורת הראש והזקן.

  האם קפיטליזם היא שיטה כלכלית יציבה? קרל מרקס ופרידריך אנגלס טענו במאה ה-19 שהשיטה כוללת סתירות פנימיות שיביאו בסופו של דבר למשברים. הכלכלן השוויצרי ז'אן דה סיסמונדי – ממש לא חבר בקומינטרן הסוציאליסטי – העלה טענה דומה. תומס מלתוס סבר שהשקעות יתר ייצרו עודפי סחורות שלא ניתן יהיה למכרן. גם ג'וזף שומפטר כלול בחבורה. כל אלה לא נלמדים במוסדות להשכלה גבוהה. את ג'ון מיינרד קיינס כן לומדים. הוא הציע את המעורבות הממשלתית כתרופה למשברים, בניגוד לכלכלנים ה"קלאסיים" שסברו שתחרות חופשית תסדר את הכל.

  הכירו בבקשה את פרופ' איתי עטר ועדי תומר מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. השניים חקרו, בדקו ומצאו כי היתה "השתוללות מחירי המזון בתקופה מספטמבר 2022 ועד אוגוסט 2026", כך לפי עיתון "הארץ" השבוע . הכותרת של עיקרי הממצאים בעיתון היתה "ארבע שנים תחת הממשלה: כך התנפח חשבון הקניות של הישראלים". "הסיבות שדחפו את המחירים [...] העלאת שיעור המע"מ, העלאת תעריפי הארנונה, המים, הדלק, החשמל ומחירי המוצרים המפוקחים" בתוספת המתבקשת "היעדר טיפול הממשלה".

  ב־29 בנובמבר 1947 התקבלה באו"ם תכנית החלוקה ולפיה יהיו בשטח ארץ ישראל־פלסטין, לאחר סיום המנדט הבריטי, שלוש ישויות מדיניות: מדינה יהודית, מדינה ערבית וירושלים בינלאומית. כל מדינות ערב הצביעו נגד. רוב ההנהגה הציונית בארץ ישראל, בראשות בן גוריון ובתמיכת המפלגה הקומוניסטית, היתה בעד, בעוד שהליכוד של אז (חירות), השומר הצעיר (מפ"ם) ומחנות העולים (אחדות העבודה) התנגדו.

  תחילה לגילוי לא־נאות. היתה לי הערכה רבה לד"ר מיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר ועתה ראש פורום קהלת לכלכלה. איך זה שאדם שעובד בארגון לא נאות זכה להערכה? בזכות שני מהלכים: ב־2014 התפטר מעבודתו במשרד האוצר על רקע התנגדותו ל"יוזמת הדגל" של שר האוצר דאז יאיר לפיד לביטול מע"מ על רכישת דירה חדשה. שראל לא רק טען, בצדק, שהתכנית " שטחית, לא נכונה ותקפיץ את מחירי הדירות" אלא בעיקר  עמד על עקרונותיו. זו שמרנות כלכלית במיטבה.

  על היד הנעלמה שמעו רבים. לפני 250 שנה פרסם אדם סמית את ספרו "עושר העמים". סמית טען כי אם רק יתנו חופש כלכלי לכל –  ליצרנים, למשווקים ולצרכנים, ללא מעורבות המלך – הממלכה תתעשר. כל אחד יפעל לטובתו הכלכלית, והכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. זו היד הנעלמה. לפיכך נחשב סמית לאב הקדמון של הכלכלה הקפיטליסטית הלכאורה חופשית. לא בצדק. סמית גם הטיף לחינוך ממלכתי חינם, התנגד למונופולים ולענייננו הפעם, תמך ברגולציה נוקשה של המערכת הפיננסית.