כשהאויבים מתנשקים

 ב־2018 קיבלה הממשלה את ההחלטה המדינית החשובה ביותר לאחר הסכמי אוסלו. בעוד שאלה נחתמו בין ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין (אש"פ), שהכיר בישראל, החלטת 2018 נגעה ליחסי  ישראל והחמאס, שלא הכיר בישראל. במסגרת הפסקת אש, אחת מני רבות, החליטה הממשלה לסייע למימון החמאס באמצעות קטאר.

מעטים שמו לב למה שקרה בניו יורק בשבוע שעבר. מדינת ונואטו הגישה לעצרת האו"ם הצעת החלטה התומכת במהלכים לצמצום פליטת מזהמים – בעיקר דו תחמוצת הפחמן – התורמים להתחממות הגלובלית. 141 מדינות תמכו בהצעה, שבפועל היא נטולת משמעות ככל החלטה של עצרת האו"ם. שמונה מדינות התנגדו.


אקולוגיה ציונית עם סיוע לחמאס


בשעתו, בהיותו ראש ממשלת ישראל  הציב נפתלי בנט בוועידת גלזגו ב־2021, את משבר האקלים כיעד לאומי והתחייב שישראל תאפס את פליטת גזי החממה שלה עד 2050 ותפסיק בהדרגה את השימוש בפחם לייצור חשמל עד  2025 כדי לסייע לעולם כולו במאבק. ממשלות נתניהו מאז לא ביטלו את המחויבות הזו.

אם כך, איך זה שישראל הצביעה בשבוע שעבר נגד המדיניות האקולוגית שהתחייבה לה? ואיך זה קשור לתמיכה באויבי ישראל?

נחזור ל־2018. שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, התפטר על רקע ההסכם עם החמאס. שר החינוך, נפתלי בנט, נשאר בממשלה. כשהיה ראש ממשלה ב־2021 המשיך עם מימון החמאס. "ממשלת השינוי" לא שינתה דבר.


הישבן של טראמפ


אלא שהפעם זה משחק על כל הקופה. מי האויב הכי מסוכן של ישראל? זה קל: איראן. אז איך זה שישראל הצביעה בשבוע שעבר באו"ם יחד עם איראן כנגד המחויבות האקלימית שלה עצמה?

את איראן קל להבין. זו מדינה שעיקר פרנסתה על יצוא דלקים ששריפתם היא גורם חשוב בפליטת מזהמים. מפיקות נפט אחרות, ובהן רוסיה, סעודיה, ליבריה וארה"ב, התנגדו אף הן.

מה מחפשת ישראל בחבורת הנזק הזו? כלי התקשורת בישראל שדיווחו על ההצבעה הסבירו שישראל הצביעה יחד עם ארה"ב אבל שכחו להזכיר את איראן. המלחמה עם איראן, ובעיקר ההפסקות שהיו בה, היו החלטות חד צדדיות של ארה"ב כשההפסקות התקבלו למורת רוחה של ממשלת ישראל. אלא שהתלות של ישראל בארה"ב גדולה כל כך שליקוק ישבנו של דונלד טראמפ בלשונם של ה"ה נתניהו, דרעי, סמוטריץ, בן גביר ומרעיהם חיונית לקיומם. תארו לעצמכם מה היה קורה אילו הם היו סרבני ליקוק וארה"ב לא היתה מטילה וטו על החלטה במועצת הביטחון המענישה את ישראל על פשעי הג'נוסייד בעזה.


האויב מטורקיה


חזרה לאיראן, דרך טורקיה. אלמלא בחרו איראן וישראל זו את זו כאויב מספר אחת סביר היה שהאויב העיקרי של ישראל היתה טורקיה. אין בלקסיקון מילת גנאי, כולל נאצי, שראשי המדינות לא השתמשו בה זה נגד זה. שתיהן אף השתלטו על שטחים בסוריה בנימוקים ביטחוניים מפוקפקים. טורקיה, בעיני ישראל, היא סגנית איראן. על אף זאת, ועל אף שטורקיה תמכה בחמאס, היא לא הצטרפה לשמיניה שהצביעה נגד ההצעה לאמץ הגבלות על פליטת מזהמים. החבר היקר של ישראל, טראמפ, לא אמר מילה על הבגידה הזו.

אז מה מחפשת ישראל כאשר היא תומכת באיראן באו"ם תוך הפרת ההתחייבויות הבינלאומיות שלה בענייני אקלים? האם זה אירוע תמיכה בחמאס מספר שניים?

מומלץ לשאול את ראשי האופוזיציה ששמרו על שתיקה. ובמיוחד את

מי שרואה את עצמו כמנהיג האופוזיציה כאן – הביביסט בפועל נפתלי בנט.


האויב מאיראן


ישראל קונה כמחצית מהנפט הגולמי הנצרכת כאן מאזרביג'ן. הנפט מוזרם בצינור שעובר בגיאורגיה ובעיקר בטורקיה (אויב מספר 2) עד לנמל ג'ייהאן ומשם במיכליות לישראל. טורקיה, על אף שהיא אוסרת יצוא לישראל, מאפשת את תעלול הנפט וכמובן גובה עמלות עבור השרות הזה.

אויבים?

הצינור עובר כ־100 קילומטר מגבול איראן. איך איראן שכחה לפוצץ אותו? יש התוהים האם ישראל, באמצעות אזרבייג'ן, משלמת לאיראן (אויב מספר 1) דמי "לא פיצוץ".

 אויבים?


 


 

שתפו: