גדעון עשת

  אתם בטיול קבוצתי בהונגריה והמדריך מודיע ברמקול שבאוטובוס כי קיבל הודעה ולפיה "זכינו בכרטיסי חינם לתחרות איגרוף יוצאת דופן, הערב בבודפשט". בחוץ גשם סוחף, ואחרי התחרות – 3 סיבובים בלבד – הארוחה המובטחת במסעדת "גולאש האווזים" הנודעת בפשט.

  הנה קושיה פוליטית: מה את.ה מעדיפים: אבטלה בשיעור 0% או 5%? אני משער שהקורא.ת מנסה לנחש משהו כזה: אם הוא שואל, סימן שיש כאן טריק. ובכל זאת? יש טריק, והוא נובע מהשימוש השגור במילה אבטלה. כולם מניחים שמדובר בבני אדם שמחפשים עבודה ולא מוצאים. אלא, ובמבט רחב יותר, מצב האדם המובטל אינו שונה מהותית ממצב המסמר המונח ב"טמבוריה" החביבה עליכם. אלא שלמסמר המובטל אנחנו קוראים מלאי. אבל במהות הפוליטית-כלכלית אין הבדל ביניהם.

  בימים אלה אנחנו מצויים בדובדבן של עונת הכדורגל: אליפויות אירופה ואמריקה. מה שנותר הוא לנחש מי המדינות הזוכות ומיהם 11 השחקנים הנבחרים לטובים ביותר. שני העניינים האלה יישכחו במהרה כמו הדובדבנים מהשנה שעברה. לשם השוואה, אם נשאל בקרב בעלי תואר שני ויותר במדעי החברה מיהם חמשת הכלכלנים החשובים ביותר בתולדות האנושות אני מהמר שכל המשתתפים יכללו ברשימה הזו את סר דייויד ריקרדו האנגלי, ששמו מרמז על מוצא משפחתו – ספרד.

  בימים שבישראל היה שמאל היתה קבוצה שנקראה "מצפן". הקבוצה הזו שללה מכל וכל את ההסתדרות כמייצגת אמיתית של העובדים. גם בגלל שההסתדרות של אז היתה אחד המעסיקים הגדולים ביותר ולכן מצויה בניגוד עניינים, וגם בגלל היותה חלק מהממסד הציוני ולכן לא ראתה ממטר עובדים שאינם כאלה.

  "נצטרך לשמור על איפוק בהיבטים האידיאולוגיים" כך אמר ראש הממשלה, נפתלי בנט, בישיבת הממשלה הראשונה, מן הסתם כדי שלא לריב יתר על המידה. אלא שלא כמו בניינים, אוויר ובני אדם – אידאולוגיה לא ניתנת להריסה. השאלה, בתחום האידיאולוגיה, אינה אם יש קצת או הרבה (מבחן האיפוק) אלא רק אחת: איזו אידיאולוגיה.

  ידידי י"ב הוא ציניקן מדופלם. לשיטתו רוב מה שנקרא פוליטיקה אינו אלא תחפושת. עניינים כמו זיהום האוויר, המס הנמוך לעשירים על הכנסה מריבית, חינוך לא יוצלח, התחלואה והתמותה גבוהים בקרב מי שהכנסתם נמוכה מהחציון, שלום עלי אדמות, כל העניינים האלה מורכבים מדי, וכל פוליטיקאי שישבנו יקר לו יתרחק מהם. לכן צריכים הסחת דעת. השולטים נדרשים לאויב כדי להפחיד ולייצר אחדות.

  אם מחפשים מספר שמציין יותר מכל את השבוע הרי זה 15. שבעה שרי אוצר המליצו,   ו- 7 נשיאים וראשי ממשלה יאשרו הצעה ולפיה מס חברות בכל מדינה יהיה לא פחות מ-15% וכי תאגידים ישלמו מס על פי הכנסותיהם בכל מדינה. אם ההצעה תתקבל, ואם לא יכניסו בה חורים, ואם יענישו מדינות סרבניות כמו שהענישו את בלרוס שחטפה מטוס - זה יהיה הישג מדהים. הנה לנו גלובליזציה במיטבה.

  ג'וזף סטיגליץ רואה שחורות. ובל נקל ראש באיש. פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. חתן פרס נובל לכלכלה ואחד מהכלכלנים היותר ליברלים במונחים אמריקאים, כלומר שמאל במושגים ישראליים. בדברים שנשא בכנס   Green Swan ודווחו ב   South China Morning Post הסביר סטיגליץ את החיוניות בטיפול מהיר וחד בהפחתת הזיהום כפתרון לבעיות האקלים מחד ובבעיות הבריאות מאידך. אלא, וזה החידוש, המדיניות הירוקה עליה הוא ממליץ תצטרך לעבור כנראה דרך בור שחור.

  יצחק בריק כתב לא מכבר מאמר ב"הארץ" שבו קטל את היכולת הצבאית של ישראל. בריק הסביר כי אם הצבא לא הצליח להביא בתוך שבוע להפסקת ירי הרקטות של ישראל, קל וחומר שלא יצליח להתמודד עם ירי דומה אם המלחמה תהיה רחבה יותר – נניח כוללת את הגבול עם סוריה ולבנון. ישראל, אפשר להבין מהמאמר, איבדה את יכולת ההרתעה. ולא יעזרו הדיבורים הנמלצים. לא יעזרו המשך הסנקציות הכלכליות על עזה. לא יעזרו שהן יוחמרו אם לא יחזירו לישראל גופות חיילים מתים ואזרחים שחצו את הגבול. ישראל איבדה את זה.