בימים אלה אנחנו
מצויים בדובדבן של עונת הכדורגל: אליפויות אירופה ואמריקה. מה שנותר הוא לנחש מי
המדינות הזוכות ומיהם 11 השחקנים הנבחרים לטובים ביותר. שני העניינים האלה יישכחו
במהרה כמו הדובדבנים מהשנה שעברה.
לשם השוואה, אם
נשאל בקרב בעלי תואר שני ויותר במדעי החברה מיהם חמשת הכלכלנים החשובים ביותר
בתולדות האנושות אני מהמר שכל המשתתפים יכללו ברשימה הזו את סר דייויד ריקרדו
האנגלי, ששמו מרמז על מוצא משפחתו – ספרד.
כלכלנים מתחלקים
לשני סוגים. הסוג האחד הם התיאורטיקנים. לאלה יש כלי עבודה הידוע בשם דמיון. הם
ממציאים עולם דמיוני וממליצים לכולנו להתנהג לפי מה שמתחייב בעולם הזה. במדענית
קוראים לזה מודל.
הסוג השני הם
אלה שמתעסקים בעולם הממשי. יש המכנים אותם אמפריציסטים. גם להם יש דמיון – למשל הם
משתמשים ומודדים משהו שנקרא תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) שאפילו פיסיקאים מומחים
טרם ראו. אבל הם מבינים בלמה ובכמה עולה קרמיקה סינית.
ריקרדו היה
מומחה בשניהם. בעולם הממשי, כחבר פרלמנט, לחם לביטול המכס על יבוא תבואות (corn laws). ביטול מכסים נחשב בימים
ההם – תחילת המאה 19 – ככפירה. היום קשה למצוא מי שחושב שמכס ככלל הוא מס ראוי
(למעט במקרה שמדינה זרה מטילה מכס על מוצרים של המדינה שלי).
אלוף בכלכלה
בעולם התיאורטי
המציא ריקרדו את המושג "יתרון יחסי". חוק היתרון מוכר בכדורגל. החידוש
של ריקרדו היה בכך שגם אם נדמה לנו שבסין מייצרים כל דבר ויותר בזול, עדיין יהיו
מדינות שימכרו לסין מוצרים שבהם יש להן "יתרון יחסי". לפיכך, העולם יהיה
יותר טוב אם כל מדינה תייצר מוצרים שבהם יש לה "יתרון יחסי" (אם כי כלל
לא ברור מה זה) ואף מדינה לא תטיל מכסים.
העולם הכלכלי
אימץ את ריקרדו במלואו. יש בעולם אירגון סחר עולמי. כולם חברים בו. וכולם נשמעים
לו. והוא כולו ריקרדו. שלא כמו ברזיל או צרפת בכדורגל – ריקרדו הוא אלוף נצחי.
או שמא יש ערעור?
בעולם הממשי הסיפור על מסחר חופשי נתקע בקיר
המסחר במוצרים חקלאיים. הלובי החקלאי הוא ההון-שלטון העתיק בעולם הכלכלי. עתה
מתברר שיש המבקשים לקחת מריקרדו את תואר האצולה.
אופס!
המחקר שממנו אני
מצטט היום עסק בשאלה איך משפיע מידע בדבר שינויי מדיניות על הפעילות הכלכלית. מכלל
צעדי המדיניות בחרו החוקרים את המסחר הבינלאומי – יקיר ה"יתרון היחסי"
של ריקרדו. החוקרים בדקו מידע על הפחתות במכסים ומגבלות סחר אחרות שתוכננו בידי
ארגון הסחר העולמי. האירגון הזה מתנהל באופן שקוף וכך כל העוסקים במלאכה יודעים
מראש, לרוב אפילו שנים מראש, על השינויים הצפויים. לפיכך סביר היה כי כאשר
המדיניות החדשה מתקבלת – כל ה"שחקנים הכלכליים" כבר עשו את השינויים
המתבקשים. מה גם שכמעט בכל מקרה השינויים בביצוע המדיניות החדשה אף הם הדרגתיים. במטרה
למנוע זעזועים.
הממצא של המחקר
מקלקל את התזה של ריקרדו. כתוצאה מהדיונים לקראת והביצוע של מדיניות הפחתת המכסים החדשה,
יש נפילה בהשקעות. ואם קורה ההפך, והמדיניות מחמירה במכס ובהגבלות על היבוא –
ההשקעות עלו.
מה, אם כן, מצב
ה"יתרון היחסי"? מי שמסתכל על פקקי התנועה בתעבורה הימית רואה גידול ענק
בהיקפי הסחר הבינלאומי. אבל יש אפשרות שקרמיקה סינית לא קראה את "עקרונות הכלכלה הפוליטית והמיסוי" שכתב ריקרדו ב – 1817. את זה, כמו את חוק הנבדל בכדורגל הנותן יתרון להגנה (כלומר
למכס), ניתן לשנות.
