אתם בטיול
קבוצתי בהונגריה והמדריך מודיע ברמקול שבאוטובוס כי קיבל הודעה ולפיה "זכינו
בכרטיסי חינם לתחרות איגרוף יוצאת דופן, הערב בבודפשט". בחוץ גשם סוחף, ואחרי
התחרות – 3 סיבובים בלבד – הארוחה המובטחת במסעדת "גולאש האווזים"
הנודעת בפשט.
בצד אחד של
הזירה, במכנס חום, מטיאוש מורבייצקי. בצד השני, במכנס כחלחל, יאיר לפיד. בתווך,
בתלבושת כל-צהובה של שופט אגרוף, ויקטור אורבן. בהתאמה, אלה ראש ממשלת פולין, ראש הממשלה
החליפי ושר החוץ של ישראל וראש ממשלת הונגריה. המדריך צדק: אין ספק שזו תחרות
יוצאת דופן.
בעד מי אתם?
מלחמת הגירסאות
השבוע זומן
שגריר פולין בישראל לפגישה במשרד החוץ של לפיד. זאת בעקבות אישור לחוק בפולין המגביל
האפשרות לתבוע פיצויים בגין רכוש שהוחרם בעת מלחמת העולם השנייה והולאם בידי
הממשלה הפולנית הקומוניסטית. האישור ניתן בבית התחתון של הפרלמנט, והחוק ממתין
לאישור בבית העליון. השגריר ננזף כי לדעת משרד החוץ הישראלי החוק ימנע מ -90%
מניצולי שואה וצאצאיהם לקבל פיצוי.
במקביל זומנה
שגרירת ישראל בפולין לפגישה במשרד החוץ של מורבייצקי והיא ננזפה על התגובה
הישראלית לחוק הפולני העמוסה בהשוואות שבין הנאצים של אז למשטר הפולני הנאור של
היום. מורבייצקי עצמו אמר "פולין לא תשלם פיצויים על פשעי הגרמנים"
ולפיד אמר " אנחנו לא מעוניינים בכסף ועצם הרמיזה היא אנטישמית".
ואין מוסמך
להכריע בקרב האיגרוף הזה יותר מאשר ויקטור אורבן שהוא ידידם הקרוב של הניצים ושותף
פעיל לדרכם האידיאולוגית והפוליטית.
החוק הישראלי
כישראלי, מתבקש
לתמוך ביאיר לפיד. הרי הוא משלנו ודואג לצאצאי ניצולי השואה, לא? אלא שאז נזכרתי
בחוק נכסי נפקדים.
לחוק הזה יש שתי
גרסאות. הגרסה הראשונה חוקקה על ידי ממלכת ירדן ההאשמית וחלה על רכושם של יהודים
במזרח ירושלים, שנכבשה בידי ירדן ב 1948.
הרכוש הזה הולאם על ידי הכובש וניתן לשימוש לפלסטינים, אבל לא העבירה אותו לבעלותם.
ב – 1967, כאשר מזרח ירושלים נכבשה בידי ישראל, הגרסה הזאת בוטלה.. מלחמת שייח
ג'ראח של הימים האלה היא הצאצא של המצב הזה כאשר בית המשפט הישראלי הורה לפנות את
הפלסטינים ולהשיב את הרכוש ליהודים. זה
הכסף (סליחה, לפיד הסביר ש"אנחנו לא מעוניינים בכסף") הקטן.
הכסף הגדול היה
אחרי הנכבה (סליחה, מלחמת השחרור). אז מאות אלפי פלסטינים ברחו/גורשו/לא הורשו
לחזור בידי הכובש הישראלי-יהודי ונחקקה הגרסה השניה של חוק נכסי נפקדים. היא קבעה שרכוש
הנפקדים יולאם לטובת מדינת ישראל שזה עתה קמה, גם בסיוע ניצולי שואה. 2.5 מיליון
דונם לצד אלפי בתים עברו בטאבו מהם אלינו. לא רק שלא הותר לפלסטינים לשוב ולהשתמש
ברכושם. גם פיצויים לא קיבלו. יותר מזה: רוב הקרקע נמכר (במחיר מגוחך, לדברי
ח"כ יוחנן באדר מתנועת החירות – היא הליכוד של היום) לקרן הקיימת לישראל שהיא
התאגדות שאוסרת לתת שימוש בקרקע למי שאינו יהודי (אבל זה לא גזענות, כמובן, כי הרי
אבי נשיאנו הבא קרע את החלטת האו"ם בנושא).
הזכות לפיצוי
עכשיו אני מנסה
להבין את יאיר לפיד (גילוי חלקי, אבל נאות: שניים מחבריי הצביעו עבורו). הנה החשד
שלי: לפיד בעד להחזיר לפלסטינים שברחו/גורשו ולצאצאיהם פיצוי על הרכוש שגזלה פולין
(סליחה, ישראל) מהם. בלילה התעוררתי בבעתה כי התעורר בי חשש עוד יותר נורא: לפיד
בעד זכותם לשוב ולקבל רכושם. זה הרי די מתבקש. בכל זאת הוא הקים קואליציה עם
רע"מ ומרצ שהם "שמאל קיצוני" כמאמרו של מי שיש לו עוד שבועיים
מגורים ברחוב בלפור. רק חסר שבשביל להשחיר את פני הממשלה הסמוטריצ'יאדה לא תתנגד למהלך,
ובא לציון גואל.
החלופה היא שלפיד
מנוול. לפעמים זה קורה למי שעוסק באגרוף: המוח זז מהמקום.
אני אתן לשני
חבריי להכריע בסוגייה. כדאי להם לקרוא את "דמדומי הדמוקרטיה" של אן
אפלבאום.
