"נצטרך לשמור על איפוק בהיבטים האידיאולוגיים" כך
אמר ראש הממשלה, נפתלי בנט, בישיבת הממשלה הראשונה, מן הסתם כדי שלא לריב יתר על
המידה. אלא שלא כמו בניינים, אוויר ובני אדם – אידאולוגיה לא ניתנת להריסה. השאלה,
בתחום האידיאולוגיה, אינה אם יש קצת או הרבה (מבחן האיפוק) אלא רק אחת: איזו אידיאולוגיה.
שר (הלא) החינוך לשעבר, יואב גלנט, החליט, ערב הדחתו מהתפקיד,
שלא לתת את פרס ישראל במתמטיקה ומדעי המחשב לעודד גולדרייך, בגלל תמיכתו של האיש
בחרם בינלאומי על ישראל הכובשת. אתמול נכנסה לתפקיד יפעת שאשא ביטון. עומדות לפניה
שלוש חלופות:
א. לאשר את החלטת
גלנט.
ב. לא לעשות דבר.
ג. להפוך את ההחלטה
על פיה ולתת לגולדרייך את הפרס עליו המליצה הוועדה הציבורית.
ניתוח האופציות
כל אחת
מהאופציות האלה כרוכה באידיאולוגיה שממנה נגזרת דעה שממנה נגזרת החלטה. לאשר את
החלטת גלנט תהיה דוגמא להתייצבותה של ביטון בקצה הימני של הפוליטיקה – בית הגידול
של "תקווה חדשה", מפלגתה ומפלגתו של גדעון סער. החלטה כזו תהיה איתות
לבית הדין הגבוה לצדק (בג"צ), האמור לדון בהחלטה, שמה שהיה הוא שיהיה. החלטה
כזו מהווה גם זובור למפלגת העבודה, רע"מ ומרצ, השותפות לקואליציה החדשה.
מבחינה
אידיאולוגית, ההחלטה לא לעשות דבר חופפת להחלטת אישור החלטת גלנט. אבל משמעותה
הפוליטית היא שביטון מפחדת להחליט בעניין חינוכי לעילא: חופש הדעה והדיבור. במקרה
כזה ההחלטה תיפול בבג"צ. ביטון תצטייר כסמרטוט פוליטי, כאישה נטולת אופי,
כחסרת יכולת החלטה. כשמרנית.
החלטה לתת
לגולדרייך את הפרס היא הצהרה פוליטית שמאלית מובהקת. לא בגלל דעותיו של גולדרייך.
אלה אינן רלוונטיות כלל. אלא בגלל ההצהרה שהדרג הפוליטי לא מתערב בעניין שכזה.
כמובן שאנשי ימין יאמרו שביטון תומכת בהחלטה כזו גם בחרם על ישראל. אז יגידו.
הנה לנו עניין
זערורי שאפילו קל לברוח ממנו – וכולו אידיאולוגי.
הציון והתנ"ך
נמשיך לעסוק
בחינוך. יותר חוקרים בתחום בדעה שרצוי לבטל את הציונים כאמת מידה ליכולת תלמידים. יש
יותר ויותר חוקרים שמצדדים בדעה שצריך או לבטל או לצמצם משמעותית את מבחני הבגרות.
מתיישבת שרת
החינוך על כורסתה החדשה ועל שולחנה המלצות מהסוג הזה. לצורך הסיפור נניח שיש לה
דעה בנושא. בכל זאת היא מומחית בתחום. ונניח שהדעה היא שצריך לצמצם מאוד את מספר
בחינות הבגרות ולמקדן רק לתחומים שההישג בבחינה רלוונטי לעתידם של התלמידים (נניח
שיש דבר כזה). מה שמביא לתוצאה, ניחוש שלי, ששלוש שפות זרות, מתמטיקה, ומדעים
יעברו את המשוכה בקלות.
מה עם
תנ"ך? האם יכולה שרת החינוך להחליט להוציא את מבחן הבגרות בתנ"ך? עניינית
להוציא את התנ"ך לא שונה מלהוציא את שייקספיר. את שייקספיר בעטו החוצה
בקלילות. אז מה עם המבחן בתנ"ך? שימו לב, בשיטה המוצעת מותר ללמוד תנ"ך.
כמו שייקספיר. אבל בשניהם לא צריך להיבחן.
זה יהיה במסגרת
"איפוק אידיאלוגי" או שתהיה מהומת אדירים.
איפוק = שמרנות
להשאיר את המבחן
בתנ"ך היא סוג של החלטה אידאולוגית לא פחות מההחלטה ההפוכה. וכאן מתגלה מדוע
המלצת רוה"מ על "איפוק
אידיאולוגי" היא קישקוש: כי שמרנות גם היא אידיאולוגיה. לצאת מהשטחים זו אידיאולוגיה
שמאלית נואלת/נהדרת (מחק את המיותר). הצדקת
המשך הכיבוש והאפרטהייד נחשבים איפוק אידיאולוגי. אבל הרי זו אידיאולוגיה נטו.
