גדעון עשת

  לא מכבר, במפגש משפחתי, התברר כי נושא יוקר המחיה   מטריד במיוחד את בני ה-35־25 שנכחו, על אף שלכולם יש הכנסה חודשית גבוהה מהממוצע. בגליון האחרון של "זו הדרך", הביטאון של החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון – חד"ש, הופיע מאמר של ד"ר אפרים דוידי ובו, בין השאר, ציטוט מסקר ערוץ 13 ולפיו יוקר המחיה הוא הנושא הכי משפיע על ההצבעה בבחירות. יותר מהמלחמות שטרם הסתיימו, יותר ממנהיגות, יותר מדת ומדינה ויותר ממערכת המשפט. הנה מצב בלתי רגיל: הקומוניסטים משמאל וערוץ 13 מימין מסכימים שהנושא הכי חשוב להכרעה בבחירות הוא יוקר המחיה.

  למחרת ההודעה על הסכם איראן־ארה"ב הודיע איתמר בן גביר כי "אזרחי ישראל מתעוררים להסכם בין ארצות הברית לאיראן שנחתם מעל ראשה של ישראל. באבחת חתימה אחת נמחקו הישגים צבאיים אדירים שהושגו באומץ לבם של טייסינו ובדם לוחמינו, בזמן שנתניהו עמד מן הצד [...]. טראמפ חותם על הסכם שמזרים מיליארדים למשטר האייתוללות, משאיר את תשתיות הגרעין על כנן, מותיר את האיום הבליסטי בעינו ומעניק חבל הצלה למשטר הרצחני בטהרן".

  אני פונה אליך כי יש עדויות שאתה עושה שגיאות שאפשר ויעלו לך, ולנו, צאן מרעיתך, ביוקר. הנה, על כן, כמה עצות.   העצה המשפטית     עורך דינך הציע לך למשוך זמן וזה מה שאתה עושה. דע לך שאתה נופל לפח שמכינים לך השופטים. אני כבר רואה את פסק הדין ובו השורה הבאה: "נתנו לנאשם את כל הנוחות והזמן שביקש. טרטור בית המשפט מירושלים לתל אביב. דחיות בטענות שונות והכל על מנת לדחות, ולדחות ולדחות. עתה הזמן נגמר והפסק נכתב". עם הרשעה. תקצר את עדותך ואת עדותם של עדי הגנה אחרים, אם יש. תן לתביעה לתקוף ולהם תקריא בכל תשובה את הקטע הרלוונטי מעדותך. שהם ימשכו זמן. ואם יש לפתע שאלה שלא נכללה בעדות – "אני לא זובר".   העצה הפוליטית   בכל סקרי הבחירות בשנה האחרונה מי ש"אוכל" את הליכוד זה הצמד סמוטריץ' את בן גביר.   כפי שראית כאשר יאיר גולן פטפט "תחביב" על מלחמתנו הצודקת, אפשר לסמוך שבני גנץ ויאיר לפיד יהיו איתנו לעת צרה. יש להם חוט שדרה אופוזיציוני רפה יותר מזה של ישראל כץ – מינוי ענק לתפקיד שר הביטחון. מוצע לך לעשות כמה תרגילים כדי שיפרשו מהממשלה. ממילא...

  השבוע נפתח מושב החורף של הכנסת והפינה האינטרנטית הזו באה הפעם לסייע לממשלה לממש את תכניותיה. הסיבה לכך היא שאם להודות על אמת, מצבה של הקואליציה לא מזהיר אף על פי שיש לה 68 תומכים מתוך 120.

  הבה נעשה את התרגיל המחשבתי הבא: מיד לאחר הבחירות של 2022 מבין ראש הממשלה כי טעה בתמיכתו בממשל הדיקטטורי של החמאס בעזה. הוא גם תפס שהאמנה של החמאס היא תמונת ראי למצע הקואליציה שלו. את הזרמת הכסף לחמאס הוא לא עוצר כי הוא מחבב של המשטר הדמוקרטי בקטאר. אבל הוא מחליט להגדיל את צבא הקבע ב־300,000 חיילים כאשר כל התוספת הולכת למקצועות קרביים. איך המהלך הזה היה משפיע על המצב הכלכלי?

  אחד המהלכים שהציע שר האוצר השבוע במטרה לצמצם את הגירעון התקציבי בשנה הבאה הוא הקפאת שכר לעובדי המגזר הציבורי והקפאת שכר המינימום. המאמר הזה יעסוק במוסריותה ובתבונתה של ההצעה, על אף שהמציע לא טרח להביאה לממשלה לאישור. לאגף התקציבים במשרד האוצר יש מסורת ארוכה של "הקפאת שכר במגזר הציבורי". בשנה האחרונה מתקוטט שר האוצר עם עובדי האגף סביב העניין והנה, לפתע, הוא מאמץ את המלצתם. וזאת דווקא כשמדובר בהצעה בלתי מוסרית ונטולת תבונה של פקידי האגף, כפי שנראה בהמשך.

  ראשית לדבר המפרסם: "ביום חמישי הקרוב בשעה 17:00 נעמוד במשמרת מחאה ברחוב דיזינגוף פינת קינג ג'ורג', תל אביב...בדרישה לטיפול אמיתי ביוקר המחייה...". כך במנשר של החזית הדמוקרטית לשלום ושיוויון (חד"ש) שתוקף את מדיניות "התחרות" של הממשלה ומדיניות ההקלות ביבוא מוצרי מזון ש"מועילות אך ורק לשורת הרווח של היבואנים ורשתות השיווק". מהיכרות עם חד"ש המנשר הזה היה נכתב גם לפני ארבעים, חמישים ושבעים שנה.

  מה קדם למה: הביצה או התרנגולת? בקושיה הזו התלבטו מאות שנים, וברובן לא היתה חשובה חד משמעית. אם מתכוונים לתרנגולת שבני אדם אוכלים התשובה של פרופ' סטיבן פינקר חד משמעית: הביצה. כי התרנגולת היא לכל היותר בת 8000 שנה – ועל ביצים יש עדויות מלפני מיליוני שנה.

  שליתי ממחשבו של פרופ' רפאל פלוטקין את מבחן הגמר בשיעור במבוא לכלכלה לתלמידי כלכלה, מנהל עסקים ופכ"מ (פילוסופיה, כלכלה ומדע מדינה). "במדינת רוריטניה מתנהלות מלחמות בצפונה ובדרומה והשבוע התערבה מדינה זרה ושיגרה מאות כלי טיס ועשרות טילים נגד רוריטניה. ראש הממשלה הורה על גיוס מילואים נרחב בעיקר לזרוע ההגנה האווירית והגנת העורף. אמש התכנסה הממשלה והחליטה על יבוא חופשי של עובדים מחו"ל. נקבע כי העובדים הזרים יוכלו לעבוד 10 שנים ובסיומן ייאלצו לחזור למדינתם. כל חוקי העבודה יחולו על העובדים ולא יתאפשר, כנהוג היום, לנכות משכרם תשלומים לשכר דירה וביטוח רפואי. כמו כן ייאלצו מעסיקים לשלם מע"מ על היבוא בגובה השכר שישלמו. האיגודים המקצועיים הודיעו כי ישקלו שביתה כללית אלא אם תקוצר תקופת העבודה לשנתיים. ארגון הגג של המעסיקים הודיע כי יעתור לבית המשפט כנגד המע"מ. חוו דעתכם על ההשלכות של המדיניות החדשה."

  היו ימים שלמילה מצוקה היתה משמעות אנושית. אדם איבד כל רכושו. אחר חלה והרופאים לא יודעים לרפא אותו. רק לאנשים היתה מצוקה. העולם השתנה. זה החל, כך נדמה לי, עם מצוקת החנייה. לא סתם קשה למצוא מקום להחנות את המכוניה. עכשיו אנחנו במצוקת מסעדות. לפתרון המצוקה הזו נרתם ח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי של גנץ וסער) שהגיש הצעת חוק שעבודה במסעדות תהיה "עבודה מועדפת" למען חיילים משוחררים. המעמד הזה יזכה חייל משוחרר שעובד במסעדה במענק ממשלתי של יותר מ־10,000 שקל. מה ראה ביטון לסבסד דווקא עובדים במסעדות? מתברר, כך מצא מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כי יש כ־20,000 משרות פנויות במסעדות – אך בעלי המסעדות לא מצליחים למצוא עובדים.

  הכותרת הזו עלולה, תלוי במתבונן, להיות מסווגת כתחילתה של בדיחה גזענית. אבל לא. מדובר באמת ובתמים בבשורה ל"קהילת יוצאי מרוקו" המתגוררים בישראל. הם בדרך לזכות בדיור מוזל. אבל רק הם.

בספרו "עושר העמים" כתב אדם סמית את צמד המילים "היד הנעלמה" פעם אחת. מאז התעלקו על המילים האלה כל כלכלני הימין כנימוק המרכזי לאופן שבה פועלת התחרות החופשית. לנו, שאר בני האדם, קשה להבין איך זה קורה שמחיר הדירה עולה. היד הנעלמה, כשהיא מדברת, מסבירה שבגלל שהמחיר עולה יהיו יותר דירות כי לקבלנים יהיה תמריץ לבנות עוד דירות. וכאשר זה יתממש – המחיר יירד, ותודה ליד הנעלמה שסידרה את העניין זה.

  כמה מס בריאות משלם מי שהכנסתו 50,000 שקל לחודש בהשוואה למי שהכנסתו החודשית 150,000 שקל? התשובה: שניהם משלמים אותו סכום בדיוק. למה הסופר־עשירים נהנים ממתנה שכזו? זה לא כל כך אבסורדי כפי שזה נראה. נסתכל על ביטוח בריאות פרטי. מה ההבדל בפרמיה החודשית שמשלם מי שהכנסתו 5,300 שקל לחודש (שכר מינימום) לבין מי שהכנסתו 150,000 שקל לחודש (פי 25 יותר)? התשובה: שניהם משלמים אותו סכום בדיוק.

  במאמרים המתפרסמים לאחרונה מפרי עטם של אוהדי המחאה אפשר למצוא לא פעם את האכזבה מכך שנערות ונערי ישראל לא נהנים מלימודי אזרחות מעמיקים, עם דגש על מהות הדמוקרטיה, הגנה על זכויות האזרח והאדם, ויישום הנ"ל לחברה הישראלית העשויה פאזל של חלקים שלא מתחברים. אבל לשם כך נדרשים מורים טובים לאזרחות, שלא כמו המופקד על לימודי המקצוע במשרד החינוך. על כן נשאלת השאלה מיהו מורה טוב?

  הוויכוח הכלכלי הלוהט של החודש האחרון עוסק בשאלה: מה על הבנק המרכזי לעשות על רקע ההתמוטטות של שני בנקים אמריקאים ובנק שוויצי אחד. כך נראית הדילמה: אם הבנקים המרכזיים ימשיכו להעלות ריבית כמתבקש מהמשך האינפלציה שאינה יורדת ל־3% לשנה אז יש סבירות שתתחדש הבריחה מפקדונות מבנקים מסחריים.   ואם ייקלו בריבית כדי למנוע בריחה של פיקדונות – מה יהיה על האינפלציה?

  הממשלה החליטה להגיש הצעת חוק שתסמיך את הממונה על השכר במשרד האוצר להפחית בשכר עובד ששבת חלקית. בתקשורת קוראים לזה עיצומים. למשל, הפסקת עבודה לשעה של עובדי משרדי ראש הממשלה והמשפטים להזדהות עם החקיקה המוצעת לרפורמה/הפיכה   במערכת המשפט. למה דווקא הממונה על השכר במשרד האוצר? כי מנכ"לי המשרדים האחרים לא טורחים במשימה הזו.

הנה ההודעה שהוציאה ההסתדרות: " בשעות אלו נחשף כי ההסתדרות היא זו שעומדת מאחורי קמפיין ה"די!" שרותם את כל אזרחי המדינה למאבק ביוקר המחיה. אנחנו אומרים די! כי אי אפשר להשלים יותר עם מצב שבו מיליוני ישראלים לא מצליחים לסגור יותר את החודש. המאבק הזה אינו שייך לימין או לשמאל - זה לא מאבק פוליטי - אלא מאבק חברתי ראשון בחשיבותו אשר נוגע לכל מי שחי כאן . מימין ומשמאל, מדן ועד אילת, חילונים ודתיים, עובדים וגמלאים - כולנו יוצאים למאבק הזה יחד – ויחד גם ננצח בו . " מה יהיה טיבו של המאבק? "בימים אלו מטה המאבק בהסתדרות משלים את ההיערכות לגל הפגנות ארצי שיכלול עצרות מחאה בעשרות מוקדים ברחבי הארץ . " גל הפגנות ארצי נשמע, איך לומר, תמוה למדי בהתחשב בכך ש"מיליונים...לא מצליחים לגמור את החודש".   פירוש המשפט האחרון הוא שהשכר של אותם מיליונים לא מדביק את האינפלציה. ואם זה כך, יש הצדקה לזעם אם כי התרופה לזעם היא זעומה להחריד.

  היו ימים שההבחנה בין השמאל והימין היתה ידועה ומובנת לכל נפש. השמאל, בהכללה, היה "שלומניק", כלומר נוטה יותר להסדר מאשר למלחמה. הימין – מוסוליני, פרנקו ואדולף עם דם יהודי – נטה לפתור סכסוכים באלימות. השמאל היה לא פעם בעד הלאמה של גופים כלכליים בעלי עצמה וחשיבות כלכלית; הימין היה נגד מדיניות שמטרתה צמצום אי השוויון בהכנסות בטענה שזה פוגע ביעילות הכלכלית. זה בלט במיוחד במדיניות הבריאות, כאשר השמאל היה בעד ביטוח בריאות ציבורי לכל, בשעה שהימין – ראו ארה"ב עד היום – דגל ברפואה פרטית בתשלום פרטי. היו ימים שהפוליטיקה היתה יותר פשוטה.

  ידידי י' ובן זוגו חסכו כל שנות עבודתם עד שפוטרו מטעמי גיל (החוק הישראלי מתיר לפטר עובדים בגיל 67 ללא הנמקה. בצביעות קוראים לזה פרישה). חסכונותיהם, כולם בקופות גמל וקרנות השתלמות, הסתכמו במיליון שקל. נוהג היה להם לעת חיסכון: מדי שנה הם היו פונים לכל מנהלי קופות הגמל, מציעים להם לנהל את החיסכון שלהם ומבקשים הצעה על המחיר המבוקש לדמי ניהול. בשלושים השנה האחרונות הם שילמו 0.25% -בהשוואה ל – 0.7% שנגבים למשל אצל אלטשולר שחם. הם דחו כל הצעה של יועצים פיננסים שהסבירו להם שצריך להשוות "תשואה נטו" ולא רכיב אחד – דמי ניהול – בלבד. לדעתם הייעוץ הוא הימור ורק נועד לסחוט כסף.

  במשרד החינוך יש מנהל לחינוך פדגוגי ובו אגף למחוננים ולמצטיינים . האגף הזה מסייע לאתר תלמידים מחוננים (בערך חמישית מהתלמידים) וזאת באמצעות מבחני קבלה, שכמו כל המבחנים, מלמדים מעט מאוד. לאגף יש "חשיבות לאומית": " טיפוח דור העתיד של מובילים ופורצי דרך במדע, בתרבות ובחברה . " עניין זה אינו פשוט. מחד, על האגף לפעול למען "הזדמנות שווה בחינוך   הדורשת השקעה דיפרנציאלית של משאבים בהתאם למאפיינים ולצרכים של כל תלמיד ותלמיד". ואני מפרש זאת באופן שלמחוננים יש צרכים מיוחדים הדורשים משאבים שאין לתלמידים שאינם כאלה. ומאידך   יש לנו "קידום שיוויון הזדמנויות וצמצום פערים בין תלמידים ממגזרים ומאוכלוסיות שונות" . אבל טוב שיש לנו שרת חינוך שמבינה בחינוך ולכן יודעת לגשר בין שני העניינים הסותרים זה את זה.