מציאות מדומה
לא מכבר, במפגש משפחתי, התברר כי נושא יוקר המחיה מטריד במיוחד את בני ה-35־25 שנכחו, על אף שלכולם יש הכנסה חודשית גבוהה מהממוצע. בגליון האחרון של "זו הדרך", הביטאון של החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון – חד"ש, הופיע מאמר של ד"ר אפרים דוידי ובו, בין השאר, ציטוט מסקר ערוץ 13 ולפיו יוקר המחיה הוא הנושא הכי משפיע על ההצבעה בבחירות. יותר מהמלחמות שטרם הסתיימו, יותר ממנהיגות, יותר מדת ומדינה ויותר ממערכת המשפט. הנה מצב בלתי רגיל: הקומוניסטים משמאל וערוץ 13 מימין מסכימים שהנושא הכי חשוב להכרעה בבחירות הוא יוקר המחיה.
נפתחות
כמה אפשרויות:
1. כפי שציין מי שהיה שר הפנים, יוסף בורג:
"מדבר סקר תרחק".
2. יוקר המחיה הוא לא מה שחושבים.
3.
אנחנו
חיים במציאות מדומה.
מדד
המחירים לצרכן משמש בכל העולם למדידת אינפלציה. הוא מתבסס במקרה הישראלי על
סקר הוצאות של 13 אלף משפחות שרק מחציתן משיבות עליו. הנה לנו 6,000 משפחות האמורות
לייצג את שבעה מיליון מי שזכאים לבחור לכנסת. בסקרי בחירות מסתפקים בכ־600 נסקרים,
ולך תדע כמה מהם משיבים דבר אמת וכמה ישנו את דעתם בעקבות מאמרו המלומד של
ד"ר דוידי על היוקר הגואה.
הדוגמאות
השכיחות להוכחת יוקר המחיה הגואה הן שכר הדירה והארנונה. לעיתים מופיע כראיה מחיר המילקי
בשופרסל לעומת מחירו בברלין. איש לא משווה בין מחיר התרופה להורדת כולסטרול כאן
ושם. למה לתת להוצאות על בריאות לקלקל לנו את התזה.
הממוצע
ובכן,
כן. יוקר המחיה הוא לא מה שחושבים. כל הדוגמאות מסתכלות על צד ההוצאה של משפחה
ישראלית ממוצעת. זה אמנם תנאי הכרחי לאותו יוקר אומלל, אבל לא תנאי מספיק. כי מה
שחשוב הוא היחס שבין ההוצאה וההכנסה.
ב־2018
היה השכר הממוצע 10,474 שקל בחודש. ב־2025 הוא היה 14,800 בחודש – עליה של 41%.
מדד
המחירים לצרכן, לעומת זאת, עלה בכ־30%. זה כולל, מילקי, שכר דירה, ארנונה, כל
המזון, המכונית, הדלק ואלפי מוצרים.
לפער
שבין שני המספרים האלה קוראים "שינוי ריאלי" ופירושו גידול של כ-18% בכוח
הקניה של השכר הממוצע.
החציון
אלא
שהשימוש במספרים ממוצעים הוא סוג של שקר לבן. הממוצע לא משקף את המציאות. יותר
מדויק ממנו החציון, כלומר השכר של האדם האמצעי במסדר המשכורות בישראל.
השכר
האמצעי ב־2018 היה 7,950 שקל בחודש – 75% מהממוצע. ב־2025 הוא היה 10,586 שקל, שהם
71% מהממוצע. בכלכלנית־סוציולוגית מכנים זאת גידול באי השוויון.
ועל אף
זאת השכר החציוני הריאלי עלה באותה תקופה ב־11%.
חובבי
המדיניות הכלכלית בישראל נוהגים להתגאות בצמיחת ההכנסה הממוצעת הריאלית באותם 18%
לעומת 3.8% ממוצע בהכנסה הריאלית במדינות ה־OECD – פער של 14%. אבל אם מסתכלים על בהכנסה החציונית הגידול הוא רק 9%,
מה שמשקף גידול באי השוויון גם בהשוואה למדינות המפותחות האחרות. כך נשרה ישראל
מהמקום 20 למקום ה־45 בסולם ההכנסה העולמי.
חמישון תחתון
שמא
בהכנסה נמוכה מהחציון המחירים גברו על ההכנסה? מתברר כי ההכנסה הריאלית של 20% בעלי
ההכנסה הנמוכה ביותר לא השתנתה בין 2018 ל 2025. אפס, לעומת 11% בהכנסת האמצע ו-18
בממוצעת.
בורחים מהמציאות
אז איך
קורה שלמרות שההכנסה הריאלית לא ירדה כולם מדברים על יוקר המחיה? כי רבים מאיתנו
חיים במציאות מדומה. לא נוח לנו לקטר על מה שיש: מצב מלחמתי מתמשך, סכסוך מחמיר עם
שכנינו והעולם כולו, רשלנות בהקטנת פליטת מזהמים וגידול מתמיד באי-השוויון. במקום
זה ממציאים בעיה-הכי-חשובה דמיונית .
ולחובבי
קונספירציות: אפשר שמשקרים במדידת המחירים. בביבילנד הכל אפשרי.
