גדעון עשת

כמה משלמים תושבי פלסטין עבור החשמל שהם קונים?  שהרי הם לא מייצרים חשמל משלהם. את כל החשמל שהם צורכים הם קונים מחברת החשמל הישראלית (חח"י). לעיתים, אם התושב הוא ישראלי/מתנחל, הקניה מתבצעת במישרין מחח"י. לרוב נעשית הקניה באמצעות חברת החשמל המזרח ירושלמית או הרשויות המקומיות הפלסטיניות. בעוד שהצרכן היהודי/מתנחל חי תחת האיום שאם לא ישלם – ינותק מהזרם, הצרכן הפלסטיני מתנהל בעולם לא רע, חשמלית. רק כמחצית מהצרכנים הפלסטינים משלמים את חשבון החשמל שלהם – והשאר משלמים פחות מהעלות של הספק הפלסטיני.

כאשר הדברים נכתבים עומדת עדיין הבקשה של מפלגת הבית היהודי לרוויזיה  - הצבעה חוזרת – על החלטת הוועדה בכנסת (ועדת שקד) להטיל סנקציות פליליות על חרדים סרבני גיוס לצבא. במקביל, יאיר לפיד, עופר שלח ושאר חברי מפלגת יש עתיד חגגו השבוע את התיקון המוצע לחוק הגיוס. אמנם שר האוצר אמר לחרדים שההצעה לא באה "להתנכל לאורח החיים שלכם" ובזה הוא צודק. אבל היא בהחלט באה להתנכל לאורח החיים של מי שאינם חרדים.

בדיון במשבר בתי החולים הדסה אמר מנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו, כי ראוי להלאים את הדסה. לעומתו אמר סגן הממונה על התקציבים באוצר, משה בר סימן טוב, כי אין להלאים וגם לא לאפשר לקופת חולים "מכבי" – שהציעה את שירותיה – לנהל את בתי החולים החולים. נוח היה למביני עניין לתקוף את הניהול הכושל בבתי החולים הירושלמים. וסביר שיש בסיס לדברים. אבל אם הפסדי עתק הם סימן לכישלון ניהולי, אז בתי החולים הממשלתיים – משיבא ועד זיו – הם כישלונות גוליבריים  בהשוואה להדסה. ואם נכניס למשוואה את ארבע קופות החולים הרי שניהול כושל -   הנמדד בהפסדים – הוא הנורמה. הוויכוח שבין גמזו לבר סימן טוב חושף את הצביעות הממשלתית.

מה היה קורה אילו היו מחסלים את נתיבי איילון? משאירים את הרכבת, ובמקום הכבישים בונים פארק שבו מסלולי הליכה, אופניים, מתקני ספורט ובתי קפה? שני תרחישים: לפי האחד, כל התנועה שעוברת כיום בנתיבי איילון הייתה נכנסת לתל אביב בדרכים אחרות. הצפיפות בכבישים היתה עולה, וזיהום האוויר בתל אביב היה נעשה בלתי נסבל. נסיעה שנמשכת היום שעה -  בשבע בבוקר מקצה אחד לשני – היתה נמשכת שעתיים. הפגיעה באיכות החיים היתה קשה. לפי התרחיש השני,  הצפיפות והפקקים היו גורמים לחלק ניכר מהמשתמשים בכביש להפסיק לנסוע ברכב פרטי. נהגים המשתמשים באיילון למעבר היו זזים לכביש 4 או לכביש 6. הצפיפות הכוללת בתוך תל אביב לא היתה משתנה מהותית.

על השקעה נדל"נית נהוג לומר כי מה שקובע הוא המיקום. על אירועים פוליטיים –כלכליים אפשר לומר כי מה שקובע הוא העיתוי.  לפני כשמונה חודשים הקימה שרת הבריאות ועדה ציבורית שאמורה לבחון דרכים לתיקון הקלקלה והכלכלה במערכת הבריאות. במוקד הדיונים עומד השרות הרפואי הפרטי (השר"פ) בבתי חולים ממשלתיים.

סערה בביצה. הממונה על הגבלים עיסקיים רוקח עיסקה עם הבנקים ולפיה הם ישלמו קנס צנוע (במונחי רווחי הבנקים) ובכך יסתכם עונשם על תאום עמלות שגבו מהציבור. לנוכח מצבם הקשה של הבנקים, מתנגד המפקח על הבנקים להצעה לחייב את הבנקים להיפטר מבעלותם על החברות המנפיקות כרטיסי אשראי.

זה היה לפני יותר מעשור. האיחוד האירופי, שחתם ב – 1975 הסכם סחר פטור ממכס עם ישראל, טען כי אריאל ואחיותיה להתנחלויות אינן "ישראל" ולפיכך,  כאשר יין ברקן משווק בפינלנד למשל, הפטור ממכס אינו חל עליו. כמו בנימין נתניהו השבוע, כך שר החוץ דאז (אותו אדם) טען שזה "לא מוסרי". האירופים בתגובה איימו להטיל מכס על כל היצוא מישראל. ראש הממשלה, אריאל שרון, שר האוצר החדש (אותו נתניהו) ושר המסחר אהוד אולמרט החליטו להיכנע בכבוד. הממשלה הכריחה את היצרנים בהתנחלויות לסמן את מקור המוצרים. האיחוד האירופי הטיל עליהם מכס והאוצר החזיר למתנחלים את הכסף ששילמו. מתברר כי בכסף אפשר לפתור סוגיות של חוסר מוסר.  יקב ברקן, אגב, התקפל ועבר לקו הירוק.

הנשיא ברק אובמה חווה התגלות, ולקראת שנתו השישית בתפקיד הודיע כי יעלה את שכר המינימום לעובדי הממשלה הפדרלית. אובמה רצה להעלות את השכר לכולם, אך לשם כך נדרשת חקיקה, ובקונגרס האמריקאי אין לו את הרוב הדרוש. אובמה הוא שמאל מזייף. מומלץ לקרוא את מאמרו מאיר העיניים של ג'פרי זקס בניו יורק רוויו אוף בוקס.