גדעון עשת

מסקר שהתפרסם לאחרונה עולה כי השר שזוכה לציון הגבוה ביותר הוא יעקב ליצמן, שר הבריאות. זה היה לפני המתקפה על הג'אנק פוד – מזון מהיר עתיר שומנים, סוכרים ונתרן – שבזכותה זכה להרבה תקשורת. מה הביא לליצמן את הציון הגבוה? יוזמתו לכלול בסל הבריאות טיפול שיניים מונע לילדים. כך אמור לעשות מיניסטר שמבקש לקבוע מדיניות: עושה.

מי  צודק בסכסוך שבין משרד התחבורה לבין בוחני הנהיגה? בסכסוכי עבודה סוגית הצדק היא שולית. לדוגמא, האם הממשלה צודקת בדרישתה לנכות לעובדי חברת חשמל סכומים שקיבלו מהמעסיק בהסכם עבודה חתום, רק בגלל שהמעסיק לא דאג לקבל הסכמה של משרד האוצר? כשזה מגיע לחברת חשמל יש תגובת עדר ידועה: העובדים הם המנוולים.

ושוב, בפעם המי-יודע-כמה הממשלה פותחת במו"מ עם ועד עובדי חברת חשמל לביצוע "רפורמה" שתכליתה....? שאלה טובה. לרוב, בעצם תמיד, כאשר מילת הקסם – רפורמה – מופלצת בקול גדול ההסבר הוא בצורך בהתייעלות שסופה הפחתת מחיר המוצר או השרות לצרכן.

 במשך עשרות שנים  היה רובה של התקשורת הישראלית בצד של משרד האוצר. חוסר היציבות המקרו כלכלית –  אינפלציה ללא שליטה ושיעור אבטלה גבוה הכרוכים עם גירעון ממשלתי – גרמו לתחושה שהדרג הפוליטי נוהג בחוסר אחריות, בעוד שמשרד האוצר דואג לכלכלה. כך, נוצר מצב  שבו, לפחות בתקשורת, שר אוצר שפעל בעצת פקידיו – הלכאורה מקצועיים - נחשב  עילוי.

על רישום כוזב במסמכי תאגיד יודעים כולם. כלומר כולם יודעים על רישום שמנוגד לחוק ומוגדר כוזב. אבל רק מביני דבר יודעים שכמעט כל מה שנרשם בתאגיד הוא כוזב. לפעמים כתוב בתאגיד שאין רווח כאשר יש, ולפעמים - ההפך. תלוי בצרכים של הבעלים וביצירתיות של רואי החשבון שאמנותם היא להפוך כוזב למאיר עיניים. אך מה בדבר רישום תאגיד כוזב?

התמונה מוכרת: אחרי פיגוע מתייצבים שרי הקבינט מול המיקרופונים ומולם העיתונאי הנוקב: "האם לא מדובר במחדל ממשלתי מתמשך?" והשר משיב: "ראשית, אני מבקש לשלוח מכאן את תנחומי למשפחות.....". וכך, באנלוגיה, התייצבו נציבי המס לדורותיהם, יועציהם המשפטיים ומיטב המשפטנים תחת כל מיקרופון ובתשובה לשאלה, לא ממש חשוב מהי, הם משיבים: "ראשית, אני מבקש להבהיר שלהחזיק תאגיד בחו"ל אינו עבירה על החוק. וגם תכנון מס אינו עבירה...."

"אני משתין על רקפת",  כך נשמע לב לבייב בעל השליטה באפריקה לישראל אומר בהתייחסו למנכ"לית בנק לאומי, רקפת מוסק. איך זה שמי שחייב לבנקים ולאחרים מיליארדים לא שם עליהם? כי, כך לבייב, "אני לא חייב כלום". וסביר מאוד שהטייקון צודק.

'רשת "אחד" נסגרת' הייתה הכותרת לידיעה שסיפרה על הנפילה האחרונה בתחום שיווק המזון. בניגוד ל"מגה" שנהרסה בידי בעליה, "אחד" היא כישלון בקונצפט. הרשת שהוקמה לפני כשנה ביקשה לספק מוצרים חלופיים למותגים ידועים במחיר זול בהרבה. מייסד הרשת הכושלת הסביר כי כנראה שהציבור, החנות שנסגרה היתה ברעננה, מעדיף מותג יקר על פני תחליף זול במחיר גם אם האיכות שווה.

מי המציא את החרם? זו לא מועצת האו"ם לזכויות האדם. ולא, זה אפילו לא אנשי שמאל שמחרימים את ההתנחלויות. ואפילו לא חברי אירגון BDS  הקורא לחרם על ישראל. את החרם המציאו.... היהודים. החרם והנידוי היו כלי הנשק של היהודים כלפי עצמם. כאשר יהודי לא שעה לעמדת רבנים הוטל עליו עונש. בתחילה נידוי ואחר כך חרם. הרמב"ם מייחד פרק חשוב ב"משנה תורה" שלו להלכות חרם. מתברר שביהדות, חרם זה בהחלט עניין חיובי והכרחי.