תל אביב כקיבוץ



ליסבון היא מעט קטנה מתל אביב אך יותר מפותחת מבחינה תחבורתית. שם יש רכבת תחתית ועל אף זאת קשה למצוא חניה והפקקים חוגגים. אז איך פותרים את בעיות התחבורה שם?
בבירת פורטוגל יש מידע רב על כל הנסיעות שנעשות בעיר. בסיס המידע הזה ריתק קבוצה של חוקרים שהחליטו לעשות תרגיל מחשבתי. זה התחיל ברישום מדוייק של כל ה"נסיעות" המתבצעות בפועל (מצב "בסיס") ברכב פרטי, תחבורה ציבורית, אופניים והליכה. וכך, למשל, מצאו החוקרים כי בפועל רוב ההולכים צועדים מעל קילומטר ליום. והכי מעניין: 95% מזמן היממה הרכב הפרטי לא זז. הוא בחנייה. מה שלא מונע פקקים.
שתפו:

פיתוח או קיפוח



מה עושים עם מטאור - מפעל הרשתות בדימונה? עם פרי הגליל בחצור? עם מפעל פלוני בשדרות ועם מפעל אלמוני בירוחם? כל המפעלים האלה, ולא מעט אחרים, הם גבוליים. כל שינוי, ולו זעיר, באווירה הכלכלית מביא לאיומי סגירה מצד הבעלים, לתכנית "התייעלות", כלומר פיטורין,  לגל של אהדה  ציבורית, למעורבות ממשלתית, לסובסידיה ממשלתית וחוזר חלילה אחרי כמה חודשים או שנים. אין איוולת גדולה יותר מהשיטה הכלכלית העקומה הזו.

שתפו:

למה בוגי



אפשר לחשוב על שתי אפשרויות עיקריות: האחת, האיש טיפש מהמעלה הראשונה ואולי גם זו סיבה שהוא שר בממשלה. השנייה, לא בהכרח סותרת את הראשונה, שמשהו אחר מסתתר מאחורי התרגיל. התרגיל שבו מדובר הוא  ה"פיילוט" להסעות נפרדות של עובדים פלסטינים השבים לבתיהם בתום יום עבודה בישראל.
שתפו:

מתמטיקה 6 יחידות



במשרד האוצר יושב כלכלן ראשי, יואל נווה שמו. איש חרוץ שמדי שבוע מפרסם דו"ח על המצב הכלכלי. מה קורה בכל  שבוע שמצדיק חריצות שכזו? שום כלום, אבל פרט לבלאי במקלדות אין בכך נזק של ממש, למעט לפעמים בגלל התוכן.
שתפו:

המדינה מעל לכל


"בית הדין לעבודה הוא פורום רע מאוד למדינה וטוב מאוד לעובדים". כך התבטאה אורית קורן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני חקיקה. במשרד המשפטים התקיים דיון בסכסוך שבין הממשלה לבין הפרקליטים שעובדים בממשלה. קורן היא בעד הממשלה וניצלה את ההזדמנות לפתוח פה על בית הדין לעבודה בטענה שהוא יפסוק – לא עלינו ולא במקומותינו – לטובת הפרקליטים בסכסוך הזה.

שתפו:

החיים במינימום


היו ימים שזעקת הכלכלנים היתה מרה, מלווה באזהרות תכופות ופניקה בשיאה. ירידה של ממש באבטלה, כך הזהירו לפני שלושים ומשהו שנה, תביא לאינפלציה בשכר וזו תביא לאינפלציה במחירים.
בימים אלה התבשרנו כי האבטלה הגיעה לשיעור של 5.3% מכוח העבודה –  כמעט מחצית מהשיעור ב –  1990 ומהנמוכים במדינות המפותחות. מתברר שהכלכלנים שותקים.
שתפו:

מענק לעניים



מבין מגוון ענייני הכלכלה יש אחד שבנק ישראל, הבנק המרכזי, התמסר לו בכל מאודו. אולי הדבר נובע מההיסטוריה המקצועית של הנגידה שהתמחתה שנים רבות בשוק העבודה. ואולי משוכנעים כלכלני הבנק שהנה התגלה הנס לצמצום העוני ואי השיוויון. אם כלכלת מערכות הביטחון, הבריאות והחינוך היו זוכות לתשומת לב מקצועית שכזו -  בכל זאת 300 מיליארד שקל לשנה לערך – לעומת בקושי מיליארד של הענין הזה.... כך או כך בנק ישראל נהיה הפטרון של "מס הכנסה שלילי" בשמו המקורי ועתה נקרא "מענק עבודה".
שתפו:

המחלה של גזונטהייט


משה גזונטהייט הרים גבה. הוא שמע את שר הפנים מודיע החלטתו לחייב את כולם לשאת תעודת זהות ביומטרית וכי הפרויקט יעלה מאות מיליונים. אבל ביטחון המדינה מחייב.
מחייב? גזונטהייט הוא פנסיונר של השב"כ. בימיו הפעילים צחקו על הפרוייקט. לא שהשב"כ מתנגד. חס ושלום. כל פירור מידע עוזר להעצים את הממלכה השבכ"ית. אבל מחייב? כמה טלפונים לחברים מאז והתברר שהמצב לא השתנה. נחמד שיש, אבל כלל לא חיוני. אם במקום להשתיל צ'יפ על דרכון או תעודה אפשר היה להשתיל צ'יפ בגולגולת של האזרחים....זה כבר היה סיפור אחר.
שתפו: