בשבוע שעבר הציגו ראש הממשלה, שר האוצר (דאז,( שר התמ"ת ושר הרווחה תוכנית למלחמה בעוני ולהגדלת מספר העובדים במשק. התגובה הציבורית הייתה פושרת למדי. כמו כל דבר אחר שקשור בממשלה הזו, גם התוכנית החדשה נתפסת כמשהו לא רציני. גם מי שהתוכנית טובה בעיניהם לא מאמינים שתצא אל הפועל, ובמידה רבה של צדק: כאשר תוכנית כלכלית ממשלתית לא מספרת מאיפה יבוא הכסף ואיך הוא יזוז ממקומו הנוכחי ליעדים החדשים – זה לא רציני.
בול פגיעה
מדוע נסיעה באוטובוס אגד מירושלים לתל־אביב עולה 17. 7 שקל? חסידי הכלכלה האווילית (סליחה, החופשית) עלולים לחשוב שיש מנגנון חופשי שבו אגד מתחרה ברכב פרטי, ברכבת ובמוניות שירות וקובע את המחיר הטוב ביותר מבחינתו במסגרת התחרות הזו. זו חשיבה מעניינת ונטולת קשר עם המציאות.
במציאות, את המחיר קובע משרד התחבורה. ואיך הוא עושה את זה? הוא יודע שהקו הזה מאוד מבוקש. לכן משרד התחבורה מטיל מס על הנוסע. אגד אמנם תשמח להסיע בקו הזה במחיר של 9 שקלים, אבל משרד התחבורה מכריח אותה לגבות 17. 7 שקל ולהשתמש בהפרש כדי לסבסד, למשל, את הקו מירושלים לחברון.
