גדעון עשת

לימין הישראלי יש think tank משלו ושמו קהלת. הוא מנפיק ניירות עמדה בכל עניין, והרבה בכלכלה. פעלתנותו הכלכלית קשורה הרבה למיכאל שראל, מי שהיה הכלכלן הראשי של משרד האוצר והתפטר ברעש רב עת שר האוצר דאז, יאיר לפיד, ביקש לבטל את המע"מ על רכישת דירות חדשות. ללמדנו שיעור חשוב בכלכלת הימין: הם לא אוהבים פטורי מס.

על הממצאים קשה לחלוק: מדד ג'יני, המודד אי שיוויון בהכנסה, מלמד כי ב – 2017 אי-השיוויון בישראל היה הנמוך ביותר זה עשרים שנה. ברכות לראש ממשלתנו ולשר אוצרנו שהגו וביצעו, ובמיוחד ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמדדה. אלא שהפינה האינטרנטית הזו באה הרי לקלקל ולפעמים לקלל. אז גם השמחה הזו מהולה בחוכמות הסטטיסטיקה.

מדוע מחירי החשמל יעלו בקרוב? מי שקורא עיתונים, מקשיב לרדיו וצופה בטלוויזיה יודע את התשובה: כי חברת חשמל היא מונופול. ומי מכם שקורא את העיתון "הארץ" יודע שמן הראוי לפרק את המונופול, לייצר תחרות חופשית ואז מחירי חשמל ירדו ובא לציון הגואל. וזה, כמאמר הילדים, קשקוש בלבוש.  

אני לא יודע אם שמתם לב אבל סטטיסטית כל עשר שנים יש משבר/משברון כלכלי/פיננסי. אם נצרף את התחזית של קרן המטבע הבינלאומית לתחשיב הסטטיסטי אז אנחנו קרובים מאוד למשבר ולא למשברון. כי לדעת מומחי הקרן, העולם הפיננסי לא ערוך לקראת המגיפה ומכאן שמה שיתחיל כמשברון יעמיק למשבר וכולנו בצרה צרורה.

אתם קמים בבוקר ומוצאים בתיבת המכתבים שלכם מכתב מרשות המסים המודיע כי מעתה אתם פטורים מתשלום מס הכנסה. אם אתם אנשים פוליטיים בוודאי תאמרו שהממשלה השתגעה. מצד שני, ותרשו לי השערה פרועה, לא תשכרו עורך דין שיגיש בשמכם עתירה לבית המשפט לצוות על הממשלה לחדול מהאפליה ולקבוע לכם שומה כדין.

שני אירועים מעניינים פתחו את השבוע הכלכלי. בראשון פרסמו שורה של כלכלנים ופוליטיקאים מצע כלכלי חדש למדינות האיחוד האירופי. הקבוצה, בראשות תומס פיקטי מצרפת, ממליצה לחזק את האיחוד האירופי באמצעות הקמת קרן שתגבה מסים חדשים בהיקף של כמעט טריליון יורו לשנה ותחלק אותם במטרה לצמצם את אי-השיוויון שגאה ב – 40 השנה האחרונות.

על העובדות יש מחלוקת מעטה, אם בכלל. הגירה מעוררת שנאת זרים, רדיפתם, גזענות ובסוף הצבעה בעד מפלגות ימין המצדדות בדחיית מהגרים, גירושם ושאר מרעין בישין. ולמה זה קורה? כלכלנים הציעו   שני הסברים עיקריים. בראשון נטען כי המהגרים הם שכבה חברתית "נצרכת" ולכן הם מהווים נטל תקציבי על המדינה הקולטת. בכלכלנית זה נקרא "ההסבר הפיסקלי" והוא מביא לתוצאה שמי שאמורים להתנגד להגירה הם בעלי אמצעים שרוב נטל המס נישא על כיסיהם. די מהר התברר שלהסבר הפיסקלי אין גיבוי פיסיקלי. דווקא משלמי המס הכבדים גילו עמדות בעד הגירה. בשני נטען כי מהגרים מהווים "מתחרים" בשוק העבודה.   במי הם מתחרים? זה בכלל לא היה ברור. קחו את ישראל, למשל. שנים עבדו כאן פלסטינים בשכר מינימום ואף פחות מזה. הם התחרו בעובדים ישראליים? ספק גדול. האם הסודאנים שמנקים את חוף הים בתל אביב מתחרים בישראלים שהיו מנקים במקומם? ספק ענק במיוחד.

הידיעה הוטמנה בתחתית העיתון. בכלי תקשורת אחרים היא לא נודעה כלל. נכתב בה כי "קנון הולדינגס" תחלק דיבידנד בסך של 100 מיליון דולר לבעלי מניותיה. למה ראוי לאזכר ידיעה אזוטרית שכזו? כי "קנון הולדינגס" דלעיל היא חברה מפסידה. מה שלא צריך להפתיע כי חלוקת דיבידנד של תאגיד מפסיד הפכה מזמן לנורמה. נורמה לא ראויה.

כולנו – מילה שתובהר בהמשך – מצפים בקוצר רוח למינוי שר חוץ ושר קליטה חדשים. השבוע האיר את מחשבי מאמר פרי מקלדתה של לאה שקדיאל ולדעתי היא מתאימה לממשלה גם אם, יש המרמזים, היא לא הצביעה בעד לא אחת מהמפלגות המרכיבות את הקואליציה. כמו יאיר לפיד אבל מוערכת בידי רבים. כדברי הרבנית ויקיפדיה: "השקפת עולמה ..הדגשת הצורך לאפשר פשרה טריטוריאלית בארץ ישראל, וראיית השלום כמצווה דתית חשובה יותר מהתיישבות בכל שטחי יהודה והשומרון וחבל עזה".