גדעון עשת

השבוע הופיעה הכותרת הבאה במוסף הכלכלי של עיתון "הארץ": "8 טריליון דולר לא מספיקים כדי להציל את כל העולם מהמשבר הכלכלי". הידיעה על האסון הפיננסי מתורגמת מ"בלומברג", אתר כלכלי אמריקאי עם שימוש נפוץ ואמינות. אבל, כמו שהנשיא טראמפ מבקש שנשתה אקונומיקה נגד קורונה, כך בלומברג משתטה.

עתה, כאשר בהרבה מדינות וגם בישראל שיעורי התחלואה והתמותה מקורונה נמצאים בירידה ואילו שיעורי ההחלמה בעליה, יוצאת לפועל מדיניות של "חזרה בהדרגה" לחיים הקודמים שהיו לנו לפני ביקור הגברת קורונה שבינתיים הזדקנה. מכאן עולה השאלה מהי אותה הדרגה הראוייה למין האנושי עוד בטרם הגיעה מרפא למחלה שלא לדבר על חיסון.

"מטרתה של התוספת המאגית (הכוונה כאן ל-"מחלות רקע" – ג.ע.) היא להשקיט את הקוראים לנוכח האפשרות שגם הם ייפגעו מן הרוח הרעה כי הם צעירים וחמודים וקורונה הורגת רק זקנים ושמנים שמגיע להם". (יוענה גונן, מילון הקורונה השלם, 'הארץ' 16.4.20) העניין עם קורונה הוא הרבה פחות רפואי מכפי שנוטים לחשוב. העניין הרציני יותר הוא התמ"ג (התוצר המקומי הגולמי השווה להכנסה הלאומית). מתברר שהתמ"ג היום הוא בערך 25% פחות ממה שהיה לפני חודשיים. ואילו היו מחליפים את הסגר המלא בסגר רק על ה"אוכלוסיה המבוגרת" אובדן התמ"ג היה מצטמצם ל – 2-3%.

אחת התופעות הפוליטיות היותר חדשות של השנה האחרונה היא היווצרותו של גוש ימין-חרדים ובמיוחד הצלחתו של הגוש הזה להימנע מנשירה. העניין הזה מעניין במיוחד בהקשרן של שתי המפלגות החרדיות: יהדות התורה וש"ס. בפוליטיקה הישראלית שתי המפלגות האלה נהגו לקפוץ ממיטה קואליציונית אחת לאחרת בכפוף לאתנן. זה כרגיל הסתכם במימון ישיבות ותלמידי בתי ספר חרדיים, הסרת עול המדינה מחובת לימודי היסטוריה, גיאוגרפיה, פיסיקה, אזרחות, פילוסופיה, ספרות עברית ושאר מרעין בישין כמו אבולוציה. כל עוד זה ניתן להם, כל זמן שהמדינה לא שינתה את חוקי הדת, והנוער שלהם לא גוייס – אז הכל היה בסדר, בכפוף לאתנן.

הסיפור הזה רק מתחיל עם סיפורון כלכלי. הוא תיכף יגיע לענייני היום. על פי החוק על בנק ישראל לשמור על יציבות מחירים. מה זה יציבות מחירים? אם חשבתם שזה אפס אינפלציה, וזה נראה הגיוני למשמע המילה "יציבות", אז טעיתם. בהמשך החוק נקבע כי יציבות מחירים היא אינפלציה שבין אחוז אחד לשלושה אחוזים לשנה. וזה ממש לא אפס.

בימים האחרונים התחזקה הדעה ולפיה "יישרנו את העקומה". כלומר המגיפה הגיעה לשיאה ומעתה המצב יציב ואו-טו-טו אחרי היציב תגיע הירידה ונצא מהצרה הזו שהגיעה משום מקום בתקווה שהיא לא תחזור.

חבר שלי שלח, במסגרת מועדון הווטסאפ המקובל בימים אלה, את החידוד הבא: שאלה מס' 1 יש לך מכונת הנשמה אחת לשני חולי קורונה בעלי קשיים נשימתיים טרמינלים: נער בן 16 ללא מחלות אחרות, וגבר בן 80, חולה סוכרת , שעבר ניתוח מעקפים לפני חצי שנה. מי יחובר? שאלה מס' 2 כמו בשאלה מס' 1, אבל הפעם הגבר הוא הרבי מגור.

דוברי הממשלה מייצרים את הרושם שאם נתמיד בסגר הכמעט מוחלט שלנו, אז תוך חודש ומשהו הכל יסתדר ונוכל לחזור לחיים נורמליים. ובלשון עממית: זבנג, וגמרנו. בכך הם הולכים עקב אחר אגודל אחרי דונלד טראמפ שהבטיח לפני 3 שבועות כי עד הפסחא (12 באפריל) תחוסל המגיפה, ועתה מתנבא שהיא תגיע לשיא בעוד שבוע וחצי. אלא שכנראה יש פער בין הרושם הזה למציאות המתהווה אל מול עינינו.