גדעון עשת

  ל"הארץ" היתה השבוע (28 לדצמבר 2020) ידיעה על "תרגיל" שעושה תאגיד פייסבוק לכמה מלקוחותיו – בעיקר עסקים קטנים. על פי המדווח פייסבוק סוגרת לאותם עסקים את יכולת הפירסום שלהם המתבצעת על דפי פייסבוק. כך העסק שבו מדובר מאבד יכולת כלכלית לא מבוטלת. ובקיצור: חטפו בעיטה בתחת.

  ביום ראשון בערב יתחיל הסגר מספר 3 בישראל. אם קו המגמה שבין סגר 1 ל-3 יימשך אז מה שצפוי זה סגר קו-קו-רי-קו – כלומר הרבה רעש ומעט תוכן. כפי שהדברים נראים, הממשלה כאן לא למדה דבר מפברואר ועד היום. היא יודעת רק לנגן באקורדיון: לפתוח או לסגור. יותר מזה, בגלל שלסגור נהיה יותר ויותר קשה אז צריך לייצר מצב משברי – מספרי ענק של נדבקים – כדי להתחיל בסגר החדש. כלומר לעבור מהפח אל הפחת. אפילו שלמה בר-אבא מנגן יותר טוב.

  מנהג יש להם לאנגלו-סכסים לבחור את "מילת השנה". האירוע האזוטרי הזה נחגג לקראת סוף השנה וכך אנגליה בחרה במילה "מגיפה" ואילו ניו זילנד בחרה בואריאציה על המילה אסון. בגלל הידידות האמיצה שבין ישראל והנשיא   המפוטר דונלד טראמפ גם אני בחרתי את מילת השנה: צחוקים.

  Corporate bodies have no soul.  Corporate bodies are more corrupt and profligate than individuals, because they have more power to do mischief, and are less amenable to disgrace or punishment. They feel neither shame, remorse, gratitude, nor goodwill   (William Hazlitt (1778 – 1830) ידידה ביקשה דעתי בשאלה האם להקדים ולהתחסן או להמתין קצת. מצד אחד היא בקבוצת סיכון ולכן ראוי להקדים. מצד שני רק חמור קופץ בראש. ציטטתי את המחקר שמצא שתרופות שקיבלו אישור בחודש דצמבר   נמצאו עם 20% יותר תופעות לוואי ויותר שיעור תמותה. כל זה מספיק כדי לא להיות אתון קופצת לגובה.

  בתקשורת דיווחו בראשית השבוע על מותו של ג'ון לה קארה, "מגדולי סופרי המתח והריגול". ואכן מי שצפה בסרטים יכול היה להתרשם שבזה עסקינן. ג'ון לה קארה לא כתב ספרי מתח וריגול. הוא כתב על פוליטיקה - במובנה הרחב, לא המפלגתי - אותה כיסה בסיפורי הריגול שלו.

  השבוע נזכרתי באמירה של הסטטיסטיקן הממשלתי לשעבר, שלמה יצחקי, "בשיטה שמודדים – תמיד יהיו עניים". כל זאת א-פרופו ראיון שערך אור קשתי מ"הארץ" עם סמנכ"ל הביטוח הלאומי לשעבר, דני גוטליב, שבו הלין כי הממשלה לא קיימה דיון – קל וחומר החלטה – על העוני, ממדיו, והתרופות לו.

  בהעדר מלחמה עם החמאס, החיזבאללה ואיראן ובתום המלחמות העקובות מדם שהיו לישראל עם האמירויות ובחריין שהסתיימו בהסכם שלום – נותרה עדיין מלחמה אחת שמחממת את התקשורת הכלכלית – מלחמת החמאה.

  זה אמנם שמו של ספר שכתב גרהם גרין. אבל בימינו קונסול הוא בעיקר כלי כלכלי. ולדעתו של ג'ורג' סורוס, מיליארדר, לקונסול יש מקום של כבוד. סורוס זכה לתהילת עולם עת הימר בהצלחה על פיחות בשטרלינג הבריטי, ומאז דעתו הכלכלית מתבקשת בכל פעם שיש מצב לא נעים.  אנחנו, מעריך סורוס , מתקרבים למצב לא נעים. זה יכול להיגמר במשבר של ממש ולא במיני משבר מתוצרת משפחת קורונה.

  פרופ' מנואל טרכטנברג חזר לא מכבר על דעתו ולפיה טעתה הממשלה כאשר העניקה בקיץ תשלום של 750 שקל לכל אדם. מי שהיה יועץ כלכלי לראש ממשלה וחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה הי"ד הסביר כי אפשר היה לעשות שימוש טוב יותר בכסף הציבורי ולייעד את הכסף רק למי שנצרך.