בהעדר מלחמה עם החמאס, החיזבאללה ואיראן ובתום המלחמות העקובות מדם שהיו לישראל עם האמירויות ובחריין שהסתיימו בהסכם שלום – נותרה עדיין מלחמה אחת שמחממת את התקשורת הכלכלית – מלחמת החמאה.
כל כלכלת הפרות
בישראל פועלת במסגרת "תכנון". אם יש לך פרה (אבל לא עז)
ו"התכנון" לא נתן לך מכסה – אתה לא יכול למכור את החלב. אם לפני שלוש
שנים רצית דווקא לאכול חמאה מצרפת – היא לא היתה בנמצא. או שכך אומרים מומחי החמאה
ומסבירים שזה בגלל שהיה מכס בשיעור של 140%. זה נורא עיצבן את שר האוצר דאז משה
כחלון כמו גם את שר האוצר הנוכחי. אני מעריך, אם כי לא בדקתי, כי המודאגים מענייני
החמאה דואגים באמת לפרנסת הקרדיולוגים שלהם. חמאה וכל שומן מהחי אינם בריאים אבל
שר הבריאות שתק אף יותר מדג קרפיון שחוטף זאפטה על ראשו.
אותו כחלון עשה
מעשה נועז וביטל את המכס על חמאה. רק למען הטמטום המיניסטריאלי אציין כי ישראלי
שמתעקש למכור חמאה לצרפתים – לא יכול לעשות כן.
מגדלי הפרות לא
אוהבים את המצב שבו אין מכס על חמאה. ולכן השר שלהם בממשלה רוצה להחזיר את המכס אם
כמות היבוא תעלה על כך וכך טונות. למה שר החקלאות לא מתעניין בבריאות של בוחריו?
זו קושיה מעניינת למצביע מפלגת כחול-לבן-אידיוט.
קטטה מיניסטריאלית
עכשיו החבר
שוסטר (שר החקלאות, אם לא ידעתם) והאדון כ"ץ מתקוטטים מי מהם יזיק יותר. השבוע
נתקלתי במחקר "שובב" על החשיבות של המכס לכלכלת המדינה שאולי יעזור
להאיר את הסוגיה. בבריטניה נחקקו חוקי מכס
בשיעור גבוה על גרעינים למיניהם. זה קרה במאה ה – 17 תחת לחץ של בעלי האחוזות,
רובם עם תארים אריסטוקרטיים, שהחכירו אדמה לגידול חיטה ושעורה ודגנים לרוב, ולא
רצו ביבוא חופשי של גרעינים – מה שהיה מוריד את ערך הקרקע.
מולם עמדו
סוחרים ואנשי מעמד הביניים שדרשו לבטל את "חוקי הדגן" (corn laws) – כך הם נקראו. בשלטון
באנגליה היתה, אז כמו היום, המפלגה השמרנית. ב – 1846 החליט ראש הממשלה, ויליאם
רוברט פיל, לבטל את חוקי הדגן והמכס על יבוא גרעינים – מהלך שהביא לפילוג במפלגתו.
ביטול החוקים
היה האירוע הכלכלי החשוב ביותר במאה ה – 19. הכלכלה "החופשית" ניצחה את
כלכלת האינטרסנטים (הרפתנים של היום) ובאה ישועה להמונים שעתה קנו לחם בגרושים.
הישגי כלכלה חופשית
המחקר
ה"שובב" של השבוע עשה ניתוח כמותי של כלכלת בריטניה לפני ואחרי ביטול
החוק. כצפוי שאלה על רווח או הפסד אינה פשוטה. בעלי קרקעות חקלאיות הפסידו 4% מהכנסתם
(מרנטה שגבו מהחקלאים) והצרכנים הרוויחו 1%. בניתוח לפי עשירונים, העשירים הפסידו
1-2% והעניים הרוויחו 0.5%. הרווחה הכוללת
– עניין בעייתי בפני עצמו – לא השתנתה. המספרים האלה מלמדים שמשהו דרמטי לא היה
כאן.
ובישראל?
כתוצאה מביטול
המכס של 140% על יבוא חמאה מחיר החמאה המיובאת הוא 10% יותר ממחיר החמאה הישראלית.
כך דיווח לא מכבר "דה מרקר".
אם כל זה לא
טמטום – אז לפרות יש באמת שכל.
נ.ב. תשעים שנה
מאוחר יותר, נכדו של ראש הממשלה פיל עמד בראש ועדה ממלכתית בריטית שהוקמה בעקבות
המרד הערבי בשלטון הבריטי ב – 1929. הוועדה, בראשות ויליאם רוברט פיל, המליצה על
חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות - עניין שלא מקובל על ממשלת ישראל דהיום. אבל מורשת
הסבא פיל – ביטול המכס – חיה ובועטת. עם תוצאות דומות: זה לא באמת משנה.
