גדעון עשת

אתם מבקשים לקנות מכונית חדשה. כמה נשואי פנים, מקושרים, מטוייקנים, מצויידים בהמלצה חמה של הוד נשיאותו מציעים לכם מכונית מאוד מרווחת, במחיר 120,000 שקל ובשני הבדלים ממכוניות אחרות: היא מונעת בפחם ומיכל הדלק שלה מספיק ל – 120 קילומטר. קונים?

נדמה ששר רווחה כזה לא היה במקומותינו.  עד כה לא קרה ששר אוצר מציע לקצץ בקיצבאות, להטיל תוספת מס הכנסה יחסית, להעלות את מס ערך מוסף – וכל זה בהסכמה מלאה של שר הרווחה. תמיד שר רווחה אמר/צעק/טען ש"לא יעלה על הדעת" ובסופו של דבר חי בשלום כשהצביעו נגדו. הפעם יש שר רווחה שלא מודאג ממהלכי הממשלה להגדלת אי השיוויון בהכנסות ולהעמקת העוני.  בהחלט חידוש מעניין. אבל זו אינה  חדשנותו היחידה של מאיר כהן. בסוף השבוע שעבר הוא הציע לפנות התנחלויות מבודדות כבר עכשיו, בלי קשר לתחילת המו"מ עם פלסטין.

בסוף השבוע שעבר נודע כי הגופים שמחזיקים באגרות החוב של אי.די.בי. הגיעו להסכמה על המבנה העתידי של תאגיד הענק. ענק במושגים ישראליים. ההסכמה, בעיקרה, תהפוך את מחזיקי האג"ח לבעלי מניות ובכך תעביר את השליטה בתאגיד מהוד טייקונותו נוחי דנקנר לידי אותם מחזיקי אגרות החוב. ואם, כפי שסביר שיקרה, בית המשפט יתייחס לחוב של אי.די.בי. לבנקים באותו אופן, אז השליטה תתחלק בין הבנקים הנושים לבין מחזיקי אגרות החוב.

שר הכלכלה, נפתלי בנט, מבטיח שאחרי שיגמור "לטפל" בעובדי הנמלים בחיפה ובאשדוד תתפתח תחרות שתוביל להפחתת מחירים של מוצרי יבוא לצרכן הישראלי ולשיפור הרווחיות ליצואן הישראלי. זה חנטריש מבית מדרש בנט. ובקיצור : בנטריש .

מדי שלושה חודשים מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני ה"חשבונאות הלאומית". זהו אוסף  מפורט מאוד ומתיש מאוד של נתונים הנאספים באופן שוטף בתחומי הפעילות הכלכלית. מדובר בעשרות נתונים אבל הפוליטיקאים והתקשורת מתמקדים על פי רוב רק בנתון אחד: הצמיחה. צמיחה של מה? של התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג). ואם כל זה סינית למרבית הקוראים  הרי שהצמיחה היא השינוי בהכנסה הלאומית.

עכשיו הוויכוח הוא על מי השקרן.  לפיד אומר שדרעי, ודרעי רומז  - לפיד. העם נבוך. הציניקנים כמובן מפנים את תשומת הלב לאפשרות הסבירה מכולן – שניהם  משקרים. שר האוצר כנראה צודק. אם דרעי טוען שיש הסכם ולפיו יימשך התיקצוב הנוכחי של מוסדות החינוך החרדיים, אז הוא טועה ומטעה. אמנם התיקצוב יימשך, כפי שיוסבר להלן, אבל בלי הסכם עם דרעי. לפיד ביצע נסיגה חד צדדית. חבל שלא עשה כן גם מיהודה ושומרון.

ועדת המומחים אבחנה כי לחולה נשקפת סכנה כפולה:  הווירוסים שסביבו מתרבים בקצב מהיר וחוץ מזה יש סכנה חמורה של הידבקות במחלה ההולנדית. לפיכך הוחלט לתת לחולה אספירין. מופרך? ועדת המומחים היא ה"ועדה המוניטרית" של בנק ישראל. החולה הוא כלכלת ישראל. הווירוסים הם הפחתות הריבית מכל עבר. והאספירין היא הפחתת הריבית מהיום.

על עובדות היסוד אין מחלוקת. בחמישים השנים האחרונות התחולל מהפך. נשים ככלל, יותר משכילות מגברים. מספר הילדים שיולדת כל אישה ירד.  גדל הביקוש למקצועות עתירי נשים כמו רפואה, סיעוד והוראה. תוסיפו לכך חקיקה להבטחת שיוויון ותמצאו את מכלול ההסברים לגידול בשיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה. בישראל ב – 1970  היה שיעור הנשים בכוח העבודה  43% משיעור הגברים. היום  השיעור הוא כ – 90%. גם פערי השכר בין גברים לנשים הצטמצמו.  עד כאן חצי הכוס המלאה.

מי שמקשיב לשיח הציבורי האקטואלי מוצא חידוש הלכתי. לצד הטייקונים שבשנתיים האחרונות עסוקים בעיקר ב"תספורות", ולצד תאגידי הענק טבע, צ'קפוינט, אינטל וכימיקלים לישראל שמצליחים לשלם מסים דומים לאלה שמשלמים עובדים בשכר מינימום, התווסף גורם נוסף שבמו ידיו חונק את כלכלת ישראל – הוועדים הגדולים.

מהו אותו "יעד גירעון" שבגינו זיגזג שר האוצר, יאיר לפיד? זיגזוג, שלדעת כלכלנים רבים, גרם  להחלטה של סטנדרד אנד פורס – תאגיד שעיסוקו מתן ציונים – להוריד את הציון של כלכלת ישראל? ואיך זה מתקשר עם "שיוויון בנטל" – סיסמא שבה מחזיקה מפלגתו של לפיד? מילים שמנסות להטעות.

כדי  להשיג יעד כלכלי, במקרה הנוכחי – צמצום הגירעון הממשלתי, יכולה ממשלה לבחור במגוון של אמצעים. ההחלטה באיזו דרך ללכת, כמו כמעט כל החלטה כלכלית, תלויה בהעדפה הפוליטית. מה הפוליטיקה המבצבצת מאחורי מדיניות המס הכלולה בתכנית הכלכלית 2013-14?

לפיד ובנט התגאו לא פעם שיפעלו למניעת ריכוזיות במשק ולהורדת יוקר המחיה. ההחלטה המרכזית ב"תכנית" לפיד בהקשר הזה היא זו המחייבת את רשתות השיווק לפרסם באינטרנט את מחירי המוצרים שלהם בכל הסניפים. הבה נבחן איך זה מתקשר למס חברות.

בצדק הרוויחו  בנימין נתניהו ויאיר לפיד את  הלעג שכוון אליהם, כאשר התברר כי התכנית הכלכלית 2013-14 כוללת העלאות מסים שבמהלך מערכת הבחירות הם התחייבו במפורש שלא יהיו.  די מפתיע שציבור גדול של אנשים  מבוגרים מוכנים לתת את קולם ולתמוך בשקרנים. אך בעניין הזה הישראלים לא שונים מאחרים. ג'ורג' בוש נהג  בדיוק אותו דבר ביחס לגירעון התקציבי אצלו.

איך ראוי להגדיר את ההתנהגות של שר האוצר?  יש האומרים  שהוא חסר ביטחון. אחרים טענו שהוא מתנדנד  עם כל משב רוח, ויש כמובן גם גרסה ולפיה הוא פשוט חסר נסיון. אפשר שכל אלה נכונים. לי הוא נראה כמו נער פייסבוק. נער פייסבוק הוא אדם צעיר שמנהל חלקים גדולים מחייו באמצעות הפייסבוק ומאמין שהעולם האמיתי הוא הדימויים שאנחנו יוצרים. עולם הדימויים העכשווי צומח בפייסבוק.  אם אתה יוצר שם "דימויים טובים" – cool  - בשפה הצעירה, הרי הכל טוב. עובדה: במערכת הבחירות זה עבד בצורה "מהממת" – עוד מילה מחונטרשת מהדור הזה.

לאחר מעשה היו התגובות חיוביות. בעקבות נאום מתלהם של ח"כ מאיר פרוש (אגודת ישראל) נגד מדיניותה הכלכלית (שטרם גובשה) של הממשלה, קם דוקטור יאיר והוכיח כושרו באגרוף מילולי, עוקצנות ודאגה כנה לעם ולמולדת. וכך אמר: "הגוף שאחראי לפרנס ילדים נקרא ההורים שלהם. אתה צריך להביא ילדים לעולם לא מתוך הנחה שמישהו אחר יפרנס אותם אלא מהידע שאתה תוכל לעשות זאת". דברים כדורבנות. ויש לשער כי אפילו כמה חרדים היו תומכים במדיניות הזו.

לכאורה הכל הסתדר פחות או יותר כפי שצריך: מצד אחד נוחי דנקנר ורעיו לשליטה בקונצרן אי.די.בי לא נושלו מהתאגיד. ומצד שני מונה "משקיף"  ו כלכלן מכובד שיסייע לו וגם ישמש אות אזהרה לטייקון המקומי שבית המשפט שם עליו עין. דנקנר טען שהוא מתקשה להבין על מה המהומה. התאגיד הרי עומד בהתחייבויותיו. יש לו מיליארד בקופה כדי לשלם חובות. ולכן, כך הטייקון, אין לפרש את המהלך אלא כניסיון של מישהו זר להשתלט על הצעצוע התאגידי שלו. ולמה שבית המשפט יתייחס לעניין שכזה?