גדעון עשת

  המאמר הזה עוסק בקשר בין מחיר הפיסטוק הקלוי לשכר אקדמאים. אתחיל עם השכר. כותב פרופסור אמריטוס לכלכלה יוסי זעירא: " הנתונים מראים באופן ברור ובסיוע מחקר כלכלי מבוסס   : בוגרי השכלה גבוהה מרוויחים יותר לאורך חייהם בהשוואה לאלו שאינם מחזיקים בתואר אקדמי . הדבר אינו רק סיפור אישי או דעה חברתית -  זו תופעה שמגובה בנתונים אמפיריים שמצביעים על תוספת הכנסה משמעותית וקבועה לאורך זמן לבוגרי אוניברסיטאות ומכללות" . המומחים לענייני כלכלה נתנו לעניין שם ייחודי: הון אנושי. המרכיב הבולט באותו הון הוא ההשכלה בכלל וזו האקדמית בפרט.

  בעוד חודש ימלאו 23 שנה למינויו של בנימין נתניהו לשר אוצר בממשלתו של אריאל שרון. האוליגרכיה הכלכלית של ישראל היתה מאוהבת בו. קיצוץ חד בקצבאות הביטוח הלאומי, הפחתת מס חברות, הפרטה. הבורסה עלתה, העוני ואי השוויון תפחו. שמחה וששון לעולם הפיננסי. ב־2009 הצליח נתניהו להרכיב ממשלה, ומהר מאוד התברר שחוט השדרה הפוליטי שלו התרכך. הביטוי המרכזי של התפנית היה הגידול בקצבאות הביטוח הלאומי, הגדלת ההוצאות הממשלתיות ושאר מרעין בישין אותם תקף שש שנים קודם לכן.

  לפני שנים שוחחתי באנגליה עם עובד סוציאלי שהתמחה ברווחת ילדים. המקצוע הזה נועד לזהות התעללות של הורים בילדיהם ולהיות הכלי העיקרי בהחלטה האם לשלול מהורים את זכות ההורות על ידי העברת הילדים לאימוץ.

  תחילה נדרשת הגדרה של פסימיזם. פסימיזם הוא כל מה שאינו אופטימיזם. לא, עם הגדרה רופסת כזו לא נגיע לשום מקום.   ניסיון שני: אופטימיזם בהקשר הישראלי, לעומת פסימיזם, מתבסס על שלושה מרכיבים: א.    ממשלה המתחייבת לפעול בהתאם להסכם הבינלאומי ("אוסלו",   שגם נתניהו התחייב לו) ולפיו יש לנהל משא ומתן להסכם קבע עם הרשות הפלסטינית. ב.    ממשלה המתחייבת לבטל את הסעיף בחוק שעות עבודה ומנוחה ולפיו אסור ליהודים לעבוד בשבתות ובחגים. ג.     ממשלה המתחייבת לבטל את כל החקיקה של הממשלה הנוכחית.

  יו"ר המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה, אבי שמחון, פירסם הצעת חוק לפיצוי מי שלקחו משכנתה לפני 2022 ולפיכך ניזוקו מהעלאת הריבית מאז. הפיצוי ישולם מדי חודש לתקופה של חמש שנים ולא יעלה על 75% מההחזר החודשי. ההצעה זכתה לביקורת בשלושה היבטים:

  הכותרת דלעיל מתחכמת. היא יוצרת את הרושם המוטעה שישראל, באמצעות הממשלה, מבקשת מחילה על חטאיה.   ולא היא. מראש הממשלה למדתי שיש לייפות את המציאות ולהסיר קמטים ולכן ריטשתי את עיתון "הארץ". השבוע הופיעה בעמוד השער של העיתון כותרת שהתפרשה על מלוא רוחב העמוד: "פרשן ‘ הארץ ’ לשעבר אלון פנקס קיבל מאות אלפי שקלים עבור שירותים שנתן לפוטליק". המילה "לשעבר" באה לציין את ההתנצלות של העיתון על שהעסיק (מילה שתובהר עוד מעט קט) את פנקס, שבמקביל עבד אצל פוטליק, שעבד כקבלן דיסאינפורמציה מטעם ממשלת קטאר.

  מה ההבדל בין מכונית ודירה? לכאורה שאלה מטופשת, אבל הכירו את מי שמעלה אותה ואף משיב עליה:   מדד המחירים לצרכן. מדי שנה נפגשים כ-10,000 משקי בית עם פוקד מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). מי שעלו במדגם מחויבים לרשום מדי יום מה קנו ובאיזה מחיר. ובסוף החודש, להוסיף את ההכנסה. ממוצע הוצאות משקי בית הוא הבסיס לחישוב סל הצריכה הממוצע: כך וכך מלפפונים, כך וכך אבקת כביסה, כך וכך אלפי מוצרים ושירותים. הסל הזה מתחיל את חייו בחודש ינואר וממנו והלאה מחשבים את שינויי המחירים המסוכמים במדד.

  בחוגים המכונים במקומותינו ליברליים התעוררה מחלוקת באשר לפלישה של ארה"ב לוונצואלה. היו מי שגינו את ארה"ב על תקיפת מדינה שלא היה לה סכסוך עימה. היו לעומתם מי ששמחו שסוף סוף נפטרים מהדיקטטורה של הנשיא מדורו שהתלוותה לה מדיניות פנים בנוסח אירן - אינפלציה, הפרת זכויות אדם ורעב, בהבדל אחד: מוונצואלה היגרו או ברחו מיליוני בני אדם.

  לפורום קהלת היה השבוע סקופ. הוא כלול במסמך שעניינו אי השיוויון בנטל ובו ממליץ הפורום לאסור על פעילות המיליציות של האיגודים המקצועיים, שתפקידן לאכוף על עובדים להיות חברים בהם. ד"ר מיכאל שראל, ראש פורום קהלת לכלכלה וכותב המסמך, טוען   כי בשעה שיש עיסוק רב באי השיוויון הכלכלי אין די עיסוק באי השיוויון בנטל. כך, למשל, יש קבוצה של מקבלי סיוע מהממשלה, העניים, שלא משלמים מסים. ולעומתם יש קבוצה של מי שאינם מקבלים סיוע, העשירים, שמוטל עליהם מס כבד.