גדעון עשת

  "אינני מבין בכלכלה אך אני מאמין למאות מראשי הכלכלה בישראל שמתריעים מפגיעה בכלכלת ישראל בעולם." כך אמר המפגין דוד אגמון בהפגנה בראשון לציון. "המסר של בכירי הבנקים לנתניהו: אתה משחק באש" "נתניהו אמר במפגש שהרפורמה המשפטית תזניק את הכלכלה" כותרת וטקסט מהמוסף הכלכלי של "הארץ" - דה מרקר - ביום ראשון 29 לינואר. מכיוון שהרפורמה המשפטית המדוברת לא עוסקת בבלוג הזה ואין סכנה שבמקומי ימנו עז, אני לוקח על עצמי לשפוט בין נתניהו לבנקאים.

  אחד החידושים של הממשלה החדשה הוא השימוש האינטנסיבי במילה "סביר". העניין התחדד אחרי שבג"צ פסק שמינוי העבריין אריה דרעי לשר לוקה ב"חוסר סבירות קיצוני". לפיכך הממשלה מבקשת עתה לבטל את עילת ה"סבירות" שמפריעה לעבריינים לטפס בסולם הדרגות הפוליטי. אבל לא כל הממשלה. מתברר שיש מחתרת שמבקשת להשאיר את מבחן הסבירות. בראש המחתרת עומד שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', ולידו שר הכלכלה, ניר ברקת. המחתרת החליטה לטפל ביבואני המזון הגדולים שגובים מחירים מופרזים ומייצרים לעצמם רווחי עתק – על חשבון יוקר המחיה של ישראלים לא עבריינים.

  בפתח מכתבם מסבירים הכותבים שהם לא משפטנים ולכן לא יביעו עמדה בעניין כוונת הממשלה לקמבן את מערכת המשפט באופן שתשקף את רצון הממשלה. הם גם לא פוליטיקאים ולכן לא יביעו עמדה באשר למוסריות, לזכויות אדם ועניינים דומים שייפגעו – או לא – כתוצאה מהחקיקה המוצעת. מה הם כן? הה' קרנית פלוג ויעקב פרנקל הם רק כלכלנים נטולי השקפת עולם והם כותבים את אשר הם כותבים כי למהלכי הממשלה יש השפעה כלכלית. וכמומחים לכלכלה – דוקטור ופרופסור – ונגידי בנק ישראל לשעבר הם מסבירים שיהיה רע.

  "שנתיים לפני המועד שנקבע: החשב הכללי מפרסם את תכנית למעבר לרכבים חשמליים בצי הממשלתי". כך נפתחה הודעה שהנפיק השבוע משרד האוצר. שבוע קודם לכן שר האוצר וראש הממשלה יצאו ל־"מלחמה נגד יוקר המחיה" והודיעו על הקפאת הארנונה, הוזלת הדלק והפחתת התייקרות החשמל והמים, כל זה במאמץ למתן את העליה במדד המחירים לצרכן. זאת עדות נוספת לדיסלקציה שנכנסה למשרד הכלכלי הזה. אפשר שאובדן דמוקרטיה בתכנית החקיקה הממשלתית מפוצה בהגדלת הטיפשות. יש איזון, לא הכל חד כיווני.

  דן מירון, פוסקת ויקיפדיה, הוא מהבולטים בחקר וביקורת הספרות בישראל ואף בארצות הברית. הוא מרבה לפרסם בעיתון "הארץ" ובמאמר הלפני אחרון כתב על יום הולדת לחיים נחמן ביאליק שלא רק נחגג בנוכחותם של שאול טשרניחובסקי, זלמן שניאור וזאב ז'בוטינסקי אלא, וחשוב מכל, שביאליק עצמו נעדר מהמסיבה. כנראה שאלה עניינים מ"מבחר הטקסטים הגאוניים" (כך במקור) שכל תלמיד ספרות לא יכול בלעדיהם.

  היום ולרגל הנפת דגלי פלסטין וישראל על הבלוג אותו אתם קוראים, אך מתוקנים לטעמי הפוליטי, המאמר יעסוק בסיוע לממשלה החדשה במאבקה נגד השמאל הקיצוני שהשתלט על בית המשפט העליון ועל הפקידות הממשלתית הפוגעת בטיפול ביוקר המחיה. לכל אזרח ותושב זכות לכתוב ולדבר נגד הממשלה, נגד הכנסת, ונגד בית המשפט, ורובנו ממעיטים בניצול הזכות הזו. אבל בהינתן שגם ל־15 המופלאים בבניין בית המשפט העליון יש מעט תבונה הם לא ינצלו את הזכות הזו לתקוף את הממשלה והכנסת. ובמיוחד מי שאמור להימנע ממימוש הזכות היא נשיאת בית המשפט העליון כאשר הממשלה והכנסת מבקשים לצמצם בזכויות של בית המשפט העליון.

  יש לי דעה קדומה שלילית באשר לביטוי "לחזור לשורשים".   כל הדתות ממליצות על המדיניות הזו כאילו שבימים של משה, ישוע ומוחמד היה טוב יותר. היה גרוע יותר; ובטח למי שמניף את דגל ה"ליברליות". ח"כ נעמה לזימי ממפלגת העבודה, למשל. בגליון האחרון של "ליברל" – רבעון פוליטי שמתיימר להיות כשמו ועל פני כ־2000 מילים מציעה לזימי תכנית פוליטית לשמאל שכותרתה היא לחזור לשורשים. לזימי, אני מסיק, בדעה שפעם היה כאן יותר טוב. מתי? בימים שברל כצנלסון ומאיר רוטנברג ייסדו את "המשביר" ואולי     גם כאשר הקיבוץ היה קיבוץ. ובמיוחד כאשר הסתדרות הנשים העבריות וארגון הדסה הקימו את טיפת חלב.

  הידיעה בעיתון דיווחה כי "מוצרי קרפור ברשת מגה עולים 12% יותר מאשר ביינות ביתן" (שניהם באותה בעלות). לא מפתיע במיוחד כי הרשת הגדולה ביותר – שופרסל – מוכרת במחיר שונה בחנויות הנקראות שופרסל שלי וחנויות הנקראות שופרסל דיל. מה שמעניין הוא התגובה של קרפור: "המחירון נקבע בהתאם לתחרות המקומית". סוף סוף האמת יוצאת לאור. היצרנים והספקים תמיד מנסים לקבל את המחיר הגבוה ביותר. המחירים אינם תולדה של עלויות אלא תולדה של ביקושים. ובהרחבה: האינפלציה נובעת מכך שיש אנשים שמוכנים לשלם ביוקר. היכולת לממש את תאוות הרווח מקורה באלה שמשלמים.

  שאלה: משפחה א' משלמת מדי חודש (המספרים הם מסקר הכנסות והוצאות של משקי בית לשנת 2019) מס הכנסה וביטוח לאומי ומס בריאות בסך 350 שקל. משפחה ב' משלמת 6000 שקל. איזו משפחה משלמת יותר? התשובה ברורה ולכן אסבך מעט את המצב. עם אותם נתונים משפחה א' משלמת 5% מהכנסתה ברוטו ואילו משפחה ב' משלמת 18% מהכנסתה ברוטו. ההכנסה של משפחה ב' גדולה פי 4.5 מזו של משפחה א' אבל חבות המס שלה גדולה פי 3.5. האם חלוקת נטל המס היא הוגנת?